הו-הא

לפני כמה חודשים פגשתי דרך מקרה בידידי הוותיק טוביק, גוץ חייכני ומזוקן בעל לב מוזהב ששירת לצידי באותה יחידת מודיעין לפני כמה שנים. "יש לי משהו חשוב שאתה מוכרח לקרוא", אמר לי, "זה גרם לי לצמרמורת, זה שינה לי את הפרספקטיבה". טוביק זה הוציא מארנקו גזיר עיתון מרופט והגישו לי. היתה זו רשימתו של יאיר לפיד, "האיש הזה הוא אחי!", מחודש אוגוסט האחרון.

לא קשה להבין מה ריגש כל כך את לבו של טוביק, דתי לאומי, חובש כיפה, שהתגורר - כך זכרתי - באזור בני ברק. ברשימה לטפנית זו הוכיח לפיד שכל מה שרע ב"ישראלי" הוא בעצם גם טוב. לדוגמה: "האיש ההוא - שאני שונא - שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין תובע זכות היסטורית על הפרת והחידקל, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים". במשפט הפינאלה המפואר והפתלתל של הרשימה הכריז לפיד באופן חד משמעי שכל ישראל אחים: "האיש ההוא - שאני שונא - שקורא לי אחי למרות שהוא לא, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שאם ארצה או לא - הוא אחי".

בספרה "שבויה בחלומה" (עם עובד, ספריית אופקים) עושה נורית גרץ ניתוח מאלף לנאומי הבחירות של מנחם בגין משנת 1981. גרץ מבחינה ברטוריקה המיוחדת לבגין, רטוריקה של ניגודים. "כדי להציב מאבק 'לחיים ולמוות' בין היריבים יצרו הנאומים הללו ניגוד חד וברור בין שני כוחות. לשם כך נעשה שימוש בניגודים פשוטים וברורים: האור והחושך, החורבן והנצח, הגבהים והתהומות... אין זו רק העצמה סגנונית... כדי שהניגוד יהיה ניגוד אמיתי, כדי שלא יעורפל בניסיונות גישור, הוא חייב להיבנות על היסודות הקיצוניים ביותר... על גבי הניגודים המוחלטים הללו נבנה סיפור דרמטי פשוט להפליא שעניינו הרחבת ה'אנחנו' והקטנת ה'הם'".

לפיד מאמץ את רטוריקת הניגודים של בגין; הרשימה כולה בנויה בצורה של שני קצוות הסותרים זה את זה. "והאיש ההוא - שאני שונא - שחושב ששלום עכשיו הם בוגדים והמערך הוא משוגע, הוא בעצם אותו האיש - שאני אוהב - שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו בעמדת השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף". אלא מה - שלא כבגין, שמסמן כ"הם" את מדינות ערב, לפיד עוסק רק ב"אנחנו". רשימתו של לפיד היא אוניברסלית, היא אינה תוקפת אף אחד, מטרתה היחידה לאחד. כמו מורן אטיאס בטקס הקדם אירוויזיון, עם ישראל הוא העם האהוב גם על יאיר. אפשר אמנם לומר שיאיר הוציא רשימה זו סתם כך תחת ידיו, בניסיון לאחד את העם; אלא שבהקשר של נאומי הבחירות של בגין יהיה מעניין יותר להציע שרשימתו זו של לפיד היא מעין יריית פתיחה למערכת בחירות עתידית שבה ינסה את מזלו כמועמד לראשות הממשלה.

שקרים אמיתיים

במאמר המעניין "שקרים אמיתיים" מאת אמיר וודקה (שפורסם במגזין האינטרנט "מארב"), שנסב על בחירתו של כוכב הקולנוע ארנולד שוורצנגר לתפקיד מושל קליפורניה, הציע וודקה כי "את דרכו של שוורצנגר לכהונת מושל קליפורניה אין לנתח אלא דרך התחנות הקולנועיות בחייו. הבוחרים של קליפורניה בחרו בשוורצנגר לתפקיד המושל בגלל הדימוי הקולנועי שלו ולא משום סיבה אחרת. כך קרה גם עם התקדים של רולנד רייגן, שנבחר לראשות המפלגה הרפובליקנית וכיהן כנשיא ארצות הברית הודות למצע הקולנועי שלו..." נראה שקביעה זו קולעת גם בבואנו לבחון את מהלכיו של לפיד, שמופיע כדמות מרכזית ואהובה בשלל כלי התקשורת הישראלית מאז שנות השמונים. במהלך שנותיו כעיתונאי, שחקן, מגיש, תסריטאי וסופר יצר לעצמו לפיד דימוי מובהק של איש משפחה שמאלני אך קשוח, ופטריוטי, דימוי שרק הולך ומשתכלל בשנה האחרונה. כמו שוורצנגר, גם לפיד ידוע בשריריו המסוקסים, וכמו לרייגן בצעירותו, יש לו שיער יפה.

עד כה, כשנשאל על כך, הכחיש לפיד שבכוונתו להיכנס לפוליטיקה. אלא מה - דבר ידוע הוא שלפיד התפקד זה מכבר לשורות מפלגת שינוי. שמו של לפיד נזכר לא פעם ולא פעמיים בהקשר של מהלכיה הפוליטיים של מפלגת שינוי, שבראשה עומד טומי לפיד, אביו. בידיעה שפורסמה ב"הארץ" ב-29 ביולי נכתב שיאיר שימש מתווך בין שינוי לעבודה במסגרת ניסיונותיה של שינוי להקים ממשלת אחדות חילונית כדי להשאיר את המפלגות החרדיות באופוזיציה. יאיר, כך נמסר, נפגש עם יו"ר העבודה, שמעון פרס, בביתו של ידידם המשותף ארנון מילצ'ן. אם מביאים בחשבון שישראל היא מדינה מזרח תיכונית, אזור שבו השלטון השושלתי טבעי כמו ים המלח, אין להוציא מכלל אפשרות שאת מקומו של טומי בראשות מפלגת שינוי יירש בנו.

בכתבה נוספת, שפורסמה ב"הארץ" ב-9 ביולי, כותבת חנה קים על מלחמות הירושה העתידיות לכיסאו של טומי לפיד: "פריצקי, שלא הסתיר את כוונתו לרשת את לפיד, ראה כיצד מנסה הפרופ' אוריאל רייכמן להכין את עצמו לקראת קרב הירושה במפלגתו... גם יאיר לפיד, כוכב טלוויזיה, עיתונאי, סופר ובנו של המנהיג הנוכחי, סומן כיורש פוטנציאלי, התפקד למוסדות המפלגה, והאב כבר הודיע שהוא רואה בבן את יורשו". מכאן שלפיד, על אף הכחשותיו, נתפס כמתמודד לגיטימי על ראשות המפלגה.

מדריך לפיד

"אחת הבעיות העיקריות שיאיר עלול להיתקל בהן היא שראש המפלגה שם רגליים לצעירים", אומר רון לוונטל, חבר מועצת שינוי, נציג שינוי בעיריית תל אביב, שנחשב לבעל מעמד חזק בתנועה, ועבר גם הוא מהגשת תוכנית טלוויזיה וקריירה רדיופונית ענפה לקריירה פוליטית. "אם הוא יגיע, אנחנו ננסה לבנות ביחד טקטיקה איך להצליח למרות חוסר הפרגון של ההנהגה...

אבל ברצינות, שינוי היא לא מפלגה של גנרלים, אלא מפלגה של ישראלים, ויאיר מייצג בדיוק את זה, את הישראליות הרגילה - לא ביטחוניסט ולא פרופסור, וזה מצוין. יהיה נחמד לשמוע את המונולוג שלו על במת הכנסת בשאילתא".

- את מי אתה מעדיף בתור בוס, יאיר או טומי?

"את שולה, אני חושב שחסר לנו טאץ' נשי במפלגה".

- איזה תפקיד לדעתך הכי מתאים לו?

"ליאיר מתאים מאוד להיות שר התקשורת. לטומי, אגב, הכי מתאים שר החוץ. זה תפור עליו, הוא כתב את מדריך לפיד לאירופה".

לעתים נראה שלפיד כבר נכנס לתפקיד של שר ללא מינוי רשמי, משל היה בתקופת החפיפה הנעימה לקראת הדבר האמיתי. מעקב אחר טוריו מאז המעבר החלק ל"ידיעות אחרונות" מצביע על המגמה הבאה: בצד הטורים המוכרים והאהובים על חיי המשפחה של לפיד - טביעת האצבע שלו כעיתונאי - צצים טורים המתארים את פועלו של לפיד למען המדינה. בטורו מ-12 בנובמבר, לדוגמה, הוא כותב: "משרד החוץ מבקש ממני לקחת לארוחת ערב חמישה חברי פרלמנט בריטים, כולם מהמפלגה השמרנית..." לפיד מתאר שם את ארוחת הערב שבמהלכה דיברו על פיגועים וכלכלה, ואת הקינוח - עינת שרוף במועדון הגנקי. בטור מ-5 בנובמבר לפיד מדווח שוב על פעילות הקשורה במדיניות חוץ: "מבקשים ממני לדבר בפני 25 היהודים הכי עשירים של מדינת מישיגן... בסוף הערב הם תורמים חמישה מיליון דולר..." לפיד, כך נראה, עסוק בעיקר בהסברה, ומכאן אפשר לנחש שאולי יעדיף להתחיל את הקריירה הפוליטית דווקא כשר החוץ. אלא מה - באותו הטור מפתיע לפיד ומדווח גם על מגעיו עם הפלסטינים: "בתחילת השבוע אני על הטלפון עם אחד מבכירי האינטרנציונל של ה'פתח'. הוא מסביר לי שהם מתכנסים ביום שלישי ביריחו לדיון במצב...", וכן על מהלכיו בזירת מדיניות הפנים: "קצת אחרי הפיגוע בשוק הכרמל אני מצלצל לפרופ' שלומי קונסטנטיני לשאול מה המצב..." לפיד, בתבונה לא מעטה, משאיר לעצמו דריסת רגל גם בענייני מדיניות הפנים - הוא דואג לשלומם של הנפגעים ממש כאילו היה שר בכיר הבא לחדר המיון, ושומר - גם אם על אש קטנה - על מגעים רצופים עם הפלסטינים. בהקשר זה מאלף לדעת שלפיד שלח צוות מצומצם מטעם התוכנית (שבראשו עמד אדיר מילר) לשיחות השלום בשארם.

יש גם רקע משפחתי

כמתמודד רציני לראשות ממשלת ישראל, על לפיד להציג עוצמה בארבעה נושאים עיקריים שעליהם קם ונופל מדינאי בעל שיעור קומה: רקע צבאי, יחס ליהדות, הון ורקע משפחתי. לפיד, כך אראה להלן, יצר ביוגרפיה התופרת את את כל אחד מהנושאים הללו למידותיו שלו כראש ממשלה ישראלי מודרני.

אף שהוא נראה כמו צנחן, כחייל שירת לפיד בעיקר בעיתון "במחנה", מסיבות של אסתמה. מצטרפת לכך העובדה שלפיד מעולם לא עסק בחקלאות, תחום טבעי למנהיגים ישראלים (על קצה המזלג: בן-גוריון, גולדה מאיר, משה דיין, אריק שרון). מתברר שלפני ריצתו יצטרך לעשות איזו פעולה הקשורה בשדה החקלאות.

לפיד אמנם ידוע שנים בתור "המתאגרף"; אם ברק ונתניהו הכרסתנים נוהגים להשתמש בתמונות משירותם הצבאי - אז היתה להם בלורית והם היו חתיכיים - לפיד נראה גם היום כמו מיליון דולר. הבלורית עדיין לוהטת, היציבה בוטחת, והמבט עדיין כובש. מהלכים שעשה בזמן האחרון מעידים שלפיד עובד על דמותו הביטחונית, מכין אותה לקראת התמודדות מול ברק, רמטכ"ל לשעבר, ומול נתניהו, אחיו של הלוחם המהולל ביותר של סיירת מטכ"ל ויוצא הסיירת בעצמו: התוכנית "חדר מלחמה" והיחסים עם משפחת רמון.

תוכניתו "חדר מלחמה" היא בעצם העבר הביטחוני הפיקטיבי של לפיד ובמקביל גם מעין מצע ביטחוני שלו. בדרך כלל תוכניות טלוויזיה מזוהות עם השחקנים שלהן והכותב נשאר מאחורי הקלעים. אלא שכאן "חדר מלחמה" מזוהה כמעט אך ורק עם לפיד. בראיון שנתן ל"ידיעות אחרונות" בחודש דצמבר האחרון נכתב כי "במלוא הרצינות הוא חושב שהסדרה תשנה מהיסוד את המבנה הארגוני הקיים של המערכת המודיעינית בארץ. 'במציאות', הוא אומר, 'אין גוף כזה, אבל הוא היה צריך להיות. ואחרי הסדרה אולי גם יהיה. הגוף בעצם היה צריך להיות מה שהמועצה לביטחון לאומי היתה צריכה להיות'".

לפיד יהיה מזוהה אפוא מעתה עם גוף ביטחוני אזרחי (ולכן מלוכלכך פחות מעבודת השטח המזיעה שאיתה מזוהים ברק ונתניהו), סודי ומתוחכם, שמאחד את כל הטוב שיחידות הביון הישראליות יכולות להציע.

והוא גם חבר של ארקדי דוכין!

מהבחינה הכלכלית המהלך המוביל של לפיד הוא אותו מסע פרסום שנוי במחלוקת לבנק הפועלים. לפיד קושר את שמו באחד הגופים הפיננסיים הגדולים בישראל בתפקיד של מליץ יושר, כלומר אחד שיודע - פחות או יותר - מה כדאי. הצטרפותם של 300 אלף לקוחות חדשים לשיטת המסלולים של הבנק בעקבות הקמפיין שהוביל לפיד ("הארץ", 16 באפריל) מעידה על סדר הגודל של הקהל הרואה בלפיד דמות סמכותית בענייני הון. בצד הקמפיין מתערבב לפיד באנשי מפתח מעולם העסקים - הוא הנחה את יום ההולדת ה-70 של מיקי שטראוס, הנחה את ערב "יזם השנה", ובייחוד זכורים הפרסומים על תיווכו של לפיד במשא ומתן בין ידידו המפיק ארנון מילצ'ן לזכיינית רשת, כשמילצ'ן בדק את האפשרות לרכוש 29 אחוז ממניותיה דרך "ידיעות אחרונות" (מילצ'ן, אגב, אחראי לאפיזודה האמריקאית של לפיד כיועץ מיוחד לעסקי הטלוויזיה המשגשגים של הראשון בקליפורניה. לפיד חזר מהשליחות מחוזק ופטריוט מאי פעם - חוויה מקבילה לשהותו של ביבי בחו"ל ועבודתו כיועץ אחרי פרישתו מראשות הממשלה). אירוע נוסף שראוי לציין בהקשר הזה הוא הפרישה המתוקשרת של לפיד מהנחיית תוכנית ערב שבת בערוץ הראשון. לפיד נכנס אז למאבק בוועד העובדים של טכנאי רשות השידור והודיע שאם לא ייתנו אישור עבודה חד פעמי לטכנאי של ארקדי דוכין הוא לא יבוא להנחות את התוכנית. הסכסוך לא נפתר ולפיד אכן לא בא, ובשבועות שלאחר העזיבה המתוקשרת התלונן שוב ושוב על ועד העובדים הדינזואורי והמסורבל שהמאיס עליו את מקום עבודתו הקודם.

קצת יידישקייט

נדמה שבניגוד לאביו טומי, הכופר הגמור (החולשה הגדולה שלו כמנהיג חילוני - אין לו צ'אנסה אצל המסורתיים), לפיד מציע אלטרנטיבה רוחנית לחילוני ישראל. כאביו, יאיר אמנם נהנה לנגח את החרדים, אך שלא כמוהו, הוא מציע את האופציה הרפורמית. לפיד נהנה לצטט את המקורות פעם ועוד פעם מתוך פרשנות מודרנית משלו, והשיא מבחינה זו הוא הכתובה שחיבר לזוגות שמעוניינים להתחתן בחתונה אזרחית עם ניחוח יהודי. לפיד, חשוב לציין, גם מחתן ממש (68 זוגות נכון לרגע כתיבת הכתבה), ללא תשלום. בכתבה על נישואים אזרחיים שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" הוא אומר: "החתונות שאני עושה הן טקס לכל דבר ועניין. אני מדבר קצת על פרשת השבוע ומדבר על הערך הרוחני של זוגיות...." לפיד, כמו מלכי בית דוד הראשונים, יבקש השפעה לא רק בזירה הפוליטית, אלא גם בתחום הפולחן. הוא מציע יהדות אלטרנטיבית, פוזיטיבית, שבהחלט עשויה לדבר אל אנשים מסורתיים, וגם אל חילונים.

בכל הקשור לחיי המשפחה, לפיד הוא אייקון ישראלי. משפחת לפיד המורחבת (טומי ושולמית, הוריו של יאיר) היא משפחת קנדי הישראלית החדשה, לאחר שהחליפה את משפחת גפן/דיין הדועכת (משפחה שלפיד מיודד עימה). טוריו נסבים, רובם ככולם, על חיי המשפחה שלו עצמו. הוא מתואר בהם כיצור ביתי, בעל מודרני וילדותי מעט שאשתו היא שמקבלת את ההחלטות האמיתיות. הכינוי "אשתי שתחיה" שהדביק לפיד לליהיא - אשת ראש ממשלה קלאסית, שעשויה להיות הילרי קלינטון הישראלית - נעשה מזוהה עם הזמן עם חיי משפחה יאפיים של המעמד הבינוני בישראל.

כמו אופנת משברי הנישואים שתוקפים את מנהיגי העולם בשנים האחרונות (המשברים החוזרים של שרה וביבי, הגירושים של אהוד ונאווה, הבגידה של קלינטון), שמהם יוצא המדינאי מחוזק, משפחתי מאי פעם ומזוהה בציבור כאדם רגיש עם חיים פרטיים, גם לפיד עבר משבר מסוקר/לא מסוקר עם זוגתו, שממנו יצאו השניים מחוזקים. משפחת לפיד השבטית והכול ישראלית עשויה להיות הקלף המנצח של יאיר אל מול הזוגיות הצעירה של אהוד ברק וחיי הנישואים הבלונדיניים של בנימין נתניהו.

משפחות שכולות

"בדיקת המועמדות של יאיר לפיד היא משהו שנובע מהידרדרות השיח בחברה הישראלית, מתרבות הרייטיניג והריאליטי. אפשר לבחור שגריר ב-sms", אומר תום וגנר, מנהל התקשורת של משרד בן אור תקשורת ובעברו דובר מטה הבחירות של אהוד ברק ויועץ לעמיר פרץ. "בתור ראש ממשלה, יש כמה מבחנים מאוד קשים שאדם שהיה בתפקיד שואל השאלות כל חייו, אך לא נאלץ להשיב עליהן, לא יוכל להתמודד איתם".

- בסקרים שלנו הוא עובר את ברק.

"כל נתוני הסקרים האלו מתבססים על כמות הג'ל בבלורית שלו. תפיסתו הפוליטית אמנם ידועה פחות או יותר, אבל כושר ההחלטה שלו ויכולת ההתמודדות עם לחצים לא נבדקו. לפיד לא יכול להיות מושווה לברק, לפרץ או לשרון, אלא להראל סקעת. אין לי בעיה איתו, אלא עם הרעיון של לבחור בו לראשות ממשלה בלי שהוא יביט למשפחות שכולות בעיניים. זה אולי גימיק מוצלח ומעורר חיוך לעומת שפל המנהיגות שאנחנו מגלים בדור הצעיר. בכל מקרה, אם הוא כבר יהיה מועמד, אז שיבחרו ב-sms".

- בתוכנית שלו הוא כן מביט למשפחות השכולות בעיניים ומארח אנשים במצוקה.

"זה לא מדויק. גם המרואיינים שמגיעים ממקומות קשים באים עם איפור. זה מדיום מלאכותי, הכול עובר פילטור וסינון וצבע ופחחות".

- איזה טיפ היית נותן לו אם יחליט להתמודד?

"תתנזר כמה שנים מהופעות, תלמד את המצוקות האמיתיות של האוכלוסייה בארץ הזו, תחשוב מה חשוב לך לשנות בחברה הזו ותעשה מעשה, תרים דגל. מהבחינה הזו אני מעדיף את שלי יחימוביץ' כראש ממשלה, מפני שהיא נושאת דגל של מאבק מסוים".

- אתה חושב שהעובדה שטומי לפיד הוא אביו תפגע בו או תועיל?

"ברור ומובן שבחוגים מסוימים טומי הוא סדין אדום, אבל אלה לא החוגים שיאיר יבנה עליהם".

- אבל יאיר דווקא מזוהה עם יהדות רפורמית, הוא יהודי פוזיטיבי.

"בחוגים שאנחנו מדברים עליהם זה לא משנה אם אתה אפיקורוס או רפורמי, צריך לשרוף אותך בכל מקרה. לא תהיה לו בעיה עם הייחוס המשפחתי. תפגע בו העובדה שהציבור לא ראה אותו בשום מבחן מעשי, בסיטואציה שאין זמן להתאפר לפניה".

- אתה רואה את התוכנית שלו?

"לעתים".

עד כמה יאיר לפיד נבון בצעידתו המדודה בין הטיפות, אפשר לראות מדבריו של יוסף פריצקי, אויבו של טומי לפיד, שגם הוא מחבב את יאיר לפיד.

- יוסף פריצקי, אתה חושב שיאיר לפיד יהיה ראש ממשלה?

"יאיר לפיד? מה לי וליאיר לפיד, אני בקושי רואה טלוויזיה".

- אבל אתה מכיר אותו, לא?

"אני מכיר אותו, והוא אדם מאוד נחמד".

- בסקרים שעשינו הוא עובר את ברק. אתה חושב שהוא יוכל להיות ראש ממשלה?

"עובר את ברק? למה לא, אין לי אלא לאחל לו בהצלחה".

יאיר מדבר

לסיכום הדברים, אביא את מה שמצטייר כרגע כהצהרת הכוונות הברורה והחד משמעית ביותר שנתן לפיד בנושא ההתמודדות. מדובר בטור השבועי שלו מ-11 ביוני של השנה שעברה. כותרת הטור היא "הנאום שלא היה (קטעים מנאום אותו לא נשא אף ראש ממשלה בשום כינוס)", והוא בנוי בפורמט של נאום מודפס מאת ראש הממשלה. לקראת סיום הנאום כותב לפיד/ראש הממשלה את המילים הבאות: "אל תטעו בי עכשיו, חברים, הייתי ועודני פוליטיקאי... כל מה שאני מתכונן לעשות הוא את הדבר הנכון בעיניי. אם אני טועה, בואו בעקבותי ותתקנו... גם אם אכשל, גם אם אפול לפני קו הסיום, גם אם לא אזכה לראות את סופה של הדרך אותה אני מתחיל עכשיו, לפחות תלמדו ממני שמותר - אפילו בפוליטיקה הישראלית - לעשות את מה שאתה מאמין בו. תודה רבה לכם".

רבותיי, הכנסת במתח - יאיר לפיד מגיע.

- שלום יאיר לפיד, אתה יודע שבסקר שעשינו אתה עובר את אהוד ברק?

(צוחק צחוק בריא) "באמת?"

- כן. תגיד את האמת, אתה הולך להיות ראש ממשלה או שאתה עדיין מכחיש?

"תשמע, למה לי להיות ראש ממשלה אם יש לי ג'וב יותר מוצלח?"

- זו תשובה יפה, אבל מדובר בעוד חמש-עשר שנים - עד אז יימאס לך, לא תרצה אתגרים חדשים?

"לא, לא יימאס לי (צוחק)".