"לבדוק הקשר בין צמיחה כלכלית לאיכות הסביבה"

"ההנחה לפיה צמיחה כלכלית מובילה להתדרדרות הסביבה, זקוקה לבחינה מחודשת. יחד עם זאת אין לעבור לקיצוניות ולהצהיר שאין סתירה בין צמיחה וסביבה". כך טוען פרופסור לכלכלת איכות הסביבה באוניברסיטת קולג' לונדון, דיוויד פירס. הדברים פורסמו בשנתון אינבירומנט מטרס, ובדפי מידע של המכון הישראלי לנפט ואנרגיה.

לדברי פירס המחלוקת סביב שאלת הצמיחה הכלכלית ואיכות הסביבה מסרבת לרדת מסדר היום מאז ראשית שנות ה-70. הררי מאמרים נכתבו בשאלה זו ואלפי חוקרים התחבטו בשאלה האם כדור הארץ יוכל לספוג את המשך הצמיחה המאסיבית.

לדבריו, תומכי הפיתוח המקיים טוענים שאין מנוס מלנטוש את יעדי הצמיחה, שכן צמיחת התל"ג, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם המערבי, מגבירה את השימוש בחומרים ובאנרגיה, דבר שמביא באופן ישיר לפגיעה בסביבה.

חוקרים אחרים טוענים שלא רק שלא ניתן להאט את קצב הצמיחה, אלא שהיא תתרום בסופו של דבר לפיתוח טכנולוגיות שישמרו על הסביבה.

לדברי פירס, שוללי המשך הפיתוח, ובראשם החוקרים שפיתחו את מודל "ספינת החלל-ארץ", לפיו כדור הארץ הוא כמו אותה ספינת חלל השטה בקוסמוס שדייריה משחיתים אותה, טוענים, שהחוק הראשון של תרמודינמיקה קובע שחומרים ואנרגיה לא יעלמו, אלא יופיעו מחדש כפליטות או כפסולת מוצקה. לטענתם, מאחר וכושרה של הסביבה להטמיע פסולת הוא קבוע, הרי שצריכה מוגברת תביא לקריסת כדור הארץ ולקריסת המשאבים הטבעיים.

לדעת פירס, לאידיאולוגיה זו נקודות חולשה רבות. לדעתו, אין סיבה להניח שיש יחס קבוע בין חומרים ואנרגיה לבין תל"ג, שכן יעילות השימוש הגלובלי באנרגיה משתפרת ביותר מאחוז בשנה. שיפור זה מושג בעיקר בעקבות התקדמות טכנולוגית וניצול יעיל יותר של המשאבים.

פירס מדגיש, שחלק מהשיפור הושג כתוצאה מיישום מדיניות מפורשת של חיסכון באנרגיה וחיסכון בחומרים, אך גם בעקבות עליית מחירי הנפט.

כך למשל, העלייה במחיר של שנות ה-70 דירבנה את המדינות לחסוך באנרגיה. שילוב בין רצון לחסוך בכסף, לבין התקדמות טכנולוגית יגביר, לדעתו, את הסיכויים לייעול השימוש באנרגיה יותר מאשר גידול האוכלוסייה והגידול בצמיחה הכלכלית. עוד אומר פירס, שלא כל הפסולת חייבת להיטמע בסביבה, וכי מיחזור של חומרים יכול לחסוך כמויות של אשפה. כך למשל, גרמניה ממחזרת 70% מצריכת הנייר והעץ ו-83% מצריכת הזכוכית וניתן לצפות ששיעורי המיחזור באירופה יגדלו בעקבות תקנות מחמירות למיחזור אריזות.

יחד עם זאת מציין פירס, שאמנם ניתן למחזר חומרים, אך לא ניתן למחזר אנרגיה. משמעות הדבר היא שכדור הארץ ימשיך לסבול מפליטות שהן כולן תוצאת הגידול המאסיבי בשימוש באנרגיה.

פירס מזכיר, שההתפתחות הכלכלית ב-500 השנים האחרונות התבססה על משאבים מתכלים, זאת בשעה שבשנים האחרונות פותחו מקורות אנרגיה מתחדשים המספקים 15%-20% מהביקוש העולמי. יחד עם זאת הוא מדגיש, שמרבית האנרגיה המתחדשת מגיעה עדיין ממקורות מסורתיים.

המקורות המתחדשים המועדפים, רוח, אנרגיה גיאו-תרמית ותחנות כוח הידרו-אלקטריות קטנות, תורמים 2% מהביקוש העולמי לאנרגיה. להערכת פירס, כמות זו צפויה לעלות עם הגברת התמריצים לשימוש באנרגיה זו. למרות זאת, בישראל קיים ויכוח באשר להקמת שבשבות רוח לאנרגיה בגלבוע וברמת סירין, בשל ההפרעה לנוף ולציפורים.

פירס טוען, שמעט מדי תשומת לב ניתנת לשאלה לאן היתה מובילה מדיניות אי-הצמיחה, ויתכן שעולם ללא צמיחה אינו טוב. לדבריו, 28 מתוך 148 מדינות העולם רשמו בשנות ה-90 צמיחה שלילית, אך לא ניתן לטעון שרמת החיים במדינות אלה גבוהה יותר מאשר באחרות או שאיכות הסביבה שלהן השתפרה.

פירס מדגיש, שצמיחה אינה רק תוצאה של הנטייה האנושית לרכוש ולצבור, נגדה פועלים מתנגדיה. היא נובעת מחינוך ומפיתוח טכנולוגי הנתפסים כטובים בפני עצמם, ולכן הקרבתם על מזבח איכות הסביבה נראית מוזרה.

יתרה מזאת, האטת ההתפתחות הטכנולוגית עלולה לפגוע בייעול השימוש במשאבים, המוביל לשיפור באיכות הסביבה. מדיניות של אי-צמיחה, שתכלול חיסכון במשאבים וצמצום השקעות בפיתוח, רק תדחה לעתיד את הצורך בצמיחה.

לדבריו, צמצום הצריכה במדינות עשירות לא יהפוך בדרך נס את המשאבים לזמינים עבור המדינות העניות.

מסקנתו היא, שאם הקרבת הצמיחה אינה אפשרית פוליטית, יש לשאוף לצמיחה תוך כדי שימור יתרת המשאבים הטבעיים. לדעת פירס, אין ספק שהמחלוקת על הצמיחה מול איכות הסביבה תימשך, ולכן הבנתה לעומק חשובה.