איזו מין נקמה

ביולי 2003 היה שירן פרי, צעיר תושב ראשון לציון, לוחם גבעתי משוחרר, שבמקביל ללימודי התקשורת החל לעבוד בחברת פלאפון. יום אחד, ניגשה אליו הבוסית, רחל בוקובזה, והודיעה לו על פיטוריו. פרי, שהיה נתון בסערת רגשות, החליט לא לשתוק. כעבור חודש, הוא גלש באתר אינטרנט העוסק בסאדו-מאזו, ופתח בו תיבה: "דו-מינית מחפשת אישה/גבר לדפיקות חלומיות", עליה חתם בשם "חלי" בצירוף מספר הטלפון הסלולרי של בוקובזה.

בוקובזה, מנהלת בכירה בפלאפון, החלה לקבל עשרות שיחות טלפון בעקבות המודעה. לאחר כמה ימים הצליחה להבין מה מקור ההטרדה. היא נכנסה לאתר וכעבור זמן פיצחה את הקוד הסודי של התיבה וסגרה אותה. במקביל, היא הגישה תלונה במשטרה, וסיפרה על כמה עובדים שהיא מסוכסכת עימם וחושדת בהם.

בין יתר העובדים שנחקרו היה גם שירן פרי, שלאחר שהוגש נגדו כתב אישום, הודה מיד במיוחס לו. בית משפט השלום בראשל"צ דחה את בקשת פרקליטתו, שלא להרשיעו ולהסתפק בעבודות שירות לתועלת הציבור. "בית המשפט רואה בחומרה עבירות של הטרדה באמצעות מיתקן בזק, פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע, ובעיקר לנוכח העובדה שהנאשם השתמש באינטרנט כאמצעי לביצוע העבירות", כתבה השופטת ליאורה ברודי. "מערכת האינטרנט נגישה לכל, ופירושו של דבר שהפירסום הפוגעני מגיע בקלות לידיעת הציבור הרחב. מעשים כגון אלה גורמים למתלוננים נזק רב - השפלה ובושה, ועל כן סבורני כי האינטרס הציבורי מחייב הרשעה בדין".

היא גזרה עליו חודשיים עבודות שירות, חצי שנת מאסר על-תנאי ופיצוי בסך 5,000 שקל לבוקובזה. פרי ערער למחוזי, ובחודש ינואר השנה, בהמלצת השופטים, בוטלו עבודות השירות שקיבל, תמורת משיכת הערעור על ההרשעה.

כיום, עובד פרי בעבודות מזדמנות בתחום האלומיניום. לאחר שפוטר מפלאפון, התקבל לעבודה בחברת בזק בינלאומי ואחר כך בסלקום. הוא חתם על טופס ויתור על סודיות, מה שאיפשר למעבידים לבדוק את עברו הפלילי, ומשגילו כי הורשע פיטרו אותו.

בחודש יולי שעבר הגישה נגדו בוקובזה תביעת אזרחית, בה דרשה פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 100 אלף שקל, מכוח חוק איסור לשון הרע. היא טענה, באמצעות עו"ד עופר דב פורת, כי פתיחת התיבה נעשתה בזדון, ומתוך כוונה לפגוע בה ולבזותה. פרי טען מנגד, באמצעות עו"ד יעקב רז, כי את התיבה פתח מישהו מחבריו לעבודה בפלאפון, בזמן מסיבה שנערכה בביתו, מה שמסביר את העובדה שהתיבה נפתחה מהמחשב שלו.

לדבריו, מאחר שחוקרי המשטרה איימו עליו בחקירה, החליט ליטול על עצמו את האחריות ולהודות במעשה. עוד טען, כי לא היה מיוצג בהליך הפלילי ולכן הודה מבלי שראה אפילו את כתב האישום. שופט בית משפט השלום בפתח תקווה, נחום שטרנליכט, דחה את הטענה וקבע כי כתב האישום הוקרא לפרי והוא היה מיוצג מראשית משפטו.

מאחר שמדובר בתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים, ציין, "הכרעת הדין מהווה ראיה לכאורה לכך, שהנתבע ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום". מאחר שפרי לא סתר זאת, הרי שפרסום התיבה נעשה בכוונה לפגוע בבוקובזה.

שטרנליכט הוסיף, כי "חוש הצדק מוביל למסקנה", שגם אם חויב פרי בפיצוי למתלוננת בהליך הפלילי, אין בכך למנוע חיובו בפיצוי בהליך האזרחי, "שאם לא תאמר כן, תגיע לתוצאה אבסורדית, לפיה בגין מעשה חמור יותר של פרסום לשון הרע, אשר הביא להרשעת המפרסם בפלילים, סכום הפיצוי המקסימלי יעמוד על 50,000 שקל בלבד, בעוד שבגין פרסום של לשון הרע בכוונה לפגוע אך באופן שלא הביא להרשעה בפלילים, יהיה הנפגע זכאי לפיצוי בסכום כפול של 100,000 שקל".

מעבר לכך, ציין, בוקובזה לא היתה צד להליך הפלילי, ומשכך "לא ניתן לה יומה בבית המשפט, ולא היתה לה ההזדמנות לשטוח טענותיה בפני בית המשפט, לעניין הפיצוי המגיע לה". הבעיה היתה בסעיף 7(ד) לחוק איסור לשון הרע, הקובע ש"לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת".

גם לכך נמצא הפתרון. "זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית", קבע שטרנליכט. "לא מצאתי, כי במקרה דנן הגבלת זכות הגישה לערכאות של מי שנפסקו לטובתו פיצויים בהליך שכלל לא היה צד לו, יש בה כדי להגשים תכלית נכבדה כלשהי". לדבריו, הסעיף מכוון כנראה למקרה בו לנפגע היתה אפשרות לבחור לפתוח קודם בהליך הפלילי, כמו במקרה של הגשת קובלנה פלילית. הוא אף קיבל את טענתה של בוקובזה, לפיה הפיצוי שנפסק לה בהליך הפלילי הוא מכוח חוק העונשין ולא חוק איסור לשון הרע.

"עקב חומרת הנסיבות בהן פורסמה ההודעה, אינני רואה כל מקום להפחית במקרה זה מהפיצוי המקסימלי שנקבע בסעיף 7א לחוק", כתב שטרנליכט, וחייב את פרי בפיצוי בסך 100 אלף שקל, בניכוי הפיצוי ששילם בהליך הפלילי, וכן בהוצאות משפט בסך 3,300 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל. (ת.א. 3873/04).