תופעה: העשירון העליון כבר לא מסתפק בשני ילדים וכלב. בכלל לא

הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים עדיין לא מראים את זה, וגם בסקרים טרם נמצא אישוש מובהק, אבל המציאות בשטח מעידה: המשפחות החילוניות האמידות בישראל הולכות וגדלות. המודל המשפחתי של שנות ה-80 וה-90, שכלל אבא, אמא, שני מתבגרים ותינוק חדש, הוחלף אצל אנשי העשירון העליון בטרנד חדש: ארבעה ילדים ומעלה. גם חמישה ילדים כבר מזמן אינם מקרה נדיר. תחקיר קצר לצורך הכנת כתבה זו מצא אין-ספור משפחות של רופאים, עורכי-דין, שופטים, אנשי היי-טק ובעלי מקצועות חופשיים, שלכולם חמישה ילדים לפחות.

"בסביבה שלנו, ארבעה ילדים זה משהו שהפך לנפוץ מאוד", אומרת אורנה בן-חיים, בעלת משרד יחסי-ציבור ואם לארבעה בנים. "יש יותר כסף, הבתים יותר גדולים, לכל ילד יש חדר, התנאים יותר טובים. אנשים כבר מתכננים את המשפחה בצורה אחרת".

"אם בעבר שלושה ילדים היו נורמה, היום זה הפך למינימום", אומרת העיתונאית יעל גרוס, אם לחמישה ילדים קטנים, שגרה במודיעין. "כמעט שלא מוצאים היום משפחה של שני בני-זוג עם שני ילדים מבחירה. הסף נהיה שלושה ילדים. אני פוגשת אמהות עם שלושה ילדים שמתנצלות".

"אני מזהה בבירור טרנד של זוגות שבהם הנשים הן בנות 38-40, שמוכנים להיכנס לטיפולי הפריה על-מנת להביא ילד רביעי וחמישי", מאשר פרופ' עמי עמית, מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי איכילוב.

באיזה חתך סוציו-אקונומי מדובר?

"מדובר במשפחות מבוססות יותר כלכלית, בזוגות בריאים שרוצים לתת מעצמם. אפשר לראות את זה גם בביטוחים המשלימים של קופות-החולים, שמכסים טיפולי פריון לילד הראשון והשני. אין לי ספק שיש דרישה עולה לכסות טיפולים גם לילד שלישי ורביעי. זו מגמה שהתחזקה בעשר השנים האחרונות".

מדובר באופנה?

"אני מסתייג מהגדרה כזו, אבל זו בהחלט מגמה חברתית. זה נמצא בעיקר באזור מרכז הארץ, היותר מבוסס. נשים רואות את החברות שלהן, ורוצות גם הן לממש את היכולת לתת יותר למען הילד. הן מרגישות יותר בשלות, הן מבוססות, הן משכילות. אני שומע הרבה משפטים כמו 'הלוואי שהייתי נותנת לראשון ולשני מה שאני נותנת לשלישי ולרביעי'".

אשכנזים, חילונים, בעלי ממון

משפחות מרובות-ילדים אינן המצאה חדשה בחברה הישראלית. במשפחות דתיות וחרדיות זה הסטנדרט. את האחרות היה מקובל לתייג כמשפחות מסורתיות, שבהן ההורים ממוצא מזרחי. "את הרי אשכנזייה, למה את עושה הרבה ילדים?", היו שואלים את עירית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מקיבוץ דברת ואם לחמישה ילדים בוגרים.

הסטיגמה הרווחת חיברה מעמד סוציו-אקונומי נמוך עם ריבוי ילדים. אבל בשנים האחרונות, מסיבות שחלקן חברתיות וחלקן כלכליות, דווקא משפחות ממעמד גבוה הולכות ומתרחבות. הנה, למשל, עו"ד אודי ברזילי, בעבר סגן נציב מס-הכנסה וכיום בעל משרד לעריכת-דין. הוא ואשתו ריקי הם הורים לחמישה בנים, שהגדול בהם בן 15 והקטן בן שנתיים וחצי. בשבוע שעבר חזרה המשפחה מטיול של שלושה שבועות בארצות-הברית, בקרוון.

"אני לא חושב שמדובר בטרנד, שבו משפחות גדלות בגלל שיש יותר כסף", אומר ברזילי. "פשוט יש הבנה מחודשת אצל חבר'ה צעירים, שבסופו של דבר מה שנשאר זה ילדים. כל השאר זה עורבא פרח".

תכננתם מראש חמישה ילדים?

"התכנון והחשיבה אצלנו תמיד דיברו על ארבעה. החמישי היה בונוס. היום, רבים סביבי שעברו את גיל 40 מודים כמה צדקתי, ומצטערים שלא עשו גם הם הרבה ילדים".

ואתה לא חושב שהיכולת הכלכלית משחקת תפקיד?

"אני לא יודע להגיד אם זה קשור לרווחה כלכלית. עדיין, רוב מי שאין להם הרבה ילדים יכלו להרשות זאת לעצמם. הסיבה היא לא כלכלית".

גם ד"ר נעמה קונסטנטיני, יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי ומרכזת לימודי-המשך ברפואת ספורט באוניברסיטת תל-אביב, טוענת שהסיבה אינה כלכלית. יחד עם בעלה, פרופ' שלומי קונסטנטיני, מנהל המחלקה לנוירוכירורגיית ילדים בבית-החולים דנה בתל-אביב, הם מגדלים שבעה ילדים, שהגדולה בהם בת 19 והצעירה בת 7.

"ההחלטה בכלל הייתה שיהיו 12 ילדים, אבל לא הספקתי", אומרת קונסטנטיני. "רציתי כמה שיותר, כי אני נורא אוהבת ילדים. אם משהו חסר לי בחיים, זה עוד ילדים. אנחנו מאוד מגובשים וקשורים זה לזה. לאמא שלי יש 23 נכדים, וגדלתי עם ההרגשה הזו, שאין כמו משפחה מגובשת, מלוכדת ותומכת. רציתי שגם לי יהיה את הכיף הזה".

"כשיש כסף, ההחלטה קלה יותר"

הסיבות שהובילו למגמה החברתית החדשה שונות ומגוונות, ולעתים קשה להפריד ביניהן. הן מערבות בתוכן אופנה דמוגרפית עם תגובה לחברה המתפוררת, הגוררת התכנסות לתוך המשפחה. אבל נדמה שלא ניתן להתעלם מהמכנה המשותף הכלכלי אצל המשפחות שבוחרות להתרחב מעבר לסטנדרט.

"יש תחושה של רווחה כלכלית במעגלים מסוימים, יחד עם חזרה למשפחתיות ולשורשיות. אז כשיש יותר כסף - ההחלטה נעשית קלה יותר", מאשר אב לילדים רבים. "עם העלייה ברמת החיים, ברמה הכלכלית ובאיכות החיים יש ללא ספק עלייה במספר הילדים", מסכים עו"ד יודי לוי (שותף במשרד גולדפרב-לוי-ערן), אב לחמישה ילדים גדולים (המבוגר בן 32, הצעירה בת 17) וסב לשלושה נכדים צעירים מאוד.

תחשיב שערכו הכלכלנים יוסי אש ונחמן לידור, ואשר פורסם ב"הארץ", מראה שעלותו המינימלית של ילד משלב ההיריון ועד ליום שבו הוא יוצא מהבית (בגיל שהולך ומתאחר) מגיעה לכ-600 אלף שקל. קשה למצוא משפחה ישראלית שתעיד באופן גלוי כי זהו שיקול בעת קבלת ההחלטה להבאת ילדים לעולם, אבל הקשר בין יכולת כלכלית למספר הילדים במשפחה ברור ומובהק.

כל הרחבה מעבר למספר-המפתח 5 (שני הורים פלוס שלושה ילדים), מצריכה היערכות מיוחדת: החל במכונית (מכוניות משפחתיות בנויות למבנה-המפתח), דרך סידור מגורים (ארבעה ילדים לא בהכרח מתחלקים לשני חדרים), ועד לוגיסטיקת העזרה. אחרי הכול, עוד לא נמצאה המטפלת שמסוגלת לתפעל לבד יותר משלושה ילדים.

"התופעה קיימת במעגל שבו הקפיצה הכלכלית איפשרה להגדיל את מספר הילדים", מסכימה ליאת תימור, עורכת ערוץ הורים בכבלים, ואמא לארבעה ילדים משלה ועוד בת מאומצת (הגדולה בת 19, הקטן בן 6). "המשוואה 'ילדים שווה כסף' היא התזה: אנשים שהתעשרו יותר מכולם יכולים להרשות לעצמם יותר ילדים".

יחד עם זאת, היא טוענת, הבאת ילדים לעולם קשורה למנגנונים פסיכולוגיים נפשיים עמוקים יותר, ורק למעט שיקולים שכלתניים טהורים של תועלת וכדאיות. "אתה לא יושב ועושה מפרט טכני. בעבורי, למשל, זו ההחלטה הכי משמחת שאני הכי גאה בה, אבל זו החלטה שגורמת לקושי כלכלי גדול. נורא יקר לגדל ילד".

אז למה חמישה?

"גם אני וגם האקס שלי באים ממשפחות של חמישה ילדים. לכל אחד יש בראש מה זה מוזיקה משפחתית, ומעט מאוד אנשים כיום יושבים ועושים פגישת תכנון 'נתחתן ובעתיד יהיו כך וכך ילדים'. אלה דברים שנוצרים תוך כדי תנועת חיים עם מעט מחשבה של תכנון, שראוי היה לעשות. יש תשוקות, יש כאבים, יש צלקות ויש תיקונים".

אין לחץ חברתי, אופנה?

"עצם הלחץ הוא לעשות ילד ראשון, ואחריו 'מתי אתם עושים שני'. מאותו רגע, נגמר הלחץ. מספר הילדים הוא נגזרת של הסביבה הקרובה. אם אתה תל-אביבי קרייריסט, אז כנראה שלא יהיו לך הרבה ילדים. אם אתה קרייריסט שחי בפרברים, יש סיכוי ליותר ילדים".

אבל הטרנד תופס גם בעיר הגדולה. "היום כבר בהחלט יש טרנד של חמישה-שישה ילדים", אומרת נעה גייר, אם לחמישה - הגדולים תאומים בני 9, והקטן בן חודשיים - המתגוררת בלב תל-אביב. "אני רואה סביבי הרבה יותר ארבעה ילדים ממה שזכור לי. זה בפירוש קיים".

"יש סביבי במודיעין הרבה מאוד אנשים דתיים, אבל גם הרבה מאוד לא-דתיים עם ארבעה ילדים", אומרת יעל גרוס, שהגדולה שלה בת 8 והקטנה בת ארבעה חודשים. "אחת הסיבות היא שבמודיעין אפשר היה לקנות דירות מאוד גדולות במחירים זולים, אז באופן טבעי אנשים עם הרבה ילדים הגיעו לכאן".

"הכסף מנטרל את החלקים הפחות-נעימים"

הצורך לפתח קריירה, לגדל ילדים במקביל, וגם ליהנות מכל זה, מחייב פעמים רבות פתרונות יקרים. "קשה מאוד ליהנות מהמשפחה ומהחיים אם אתה כל היום עסוק בסידורים", אומרת נירה פורן, מנכ"ל חברת מרס משחקים, שמפעילה ערוצי משחקים בכבלים. יחד עם גיא, יזם עסקי ומבעלי פיקסל, הם מגדלים ארבעה בנים, שהבכור בהם בן 19 וחצי והקטן בן 9 וחצי.

"יש לוגיסטיקה הכרחית", אומרת פורן, "אוטו בגודל מתאים, עזרה, מספיק חדרים בבית. הכסף איפשר לי להשתחרר מהחלק הפחות-נעים כמו כביסה או קיפול, ולהתמקד בחוויה היותר נהדרת של להיות עם הילדים. כך נטרלתי את עצמי מהחלקים הפחות-נעימים של הריבוי".

איך?

"הוצאנו את הנטל לצד ג'. לגדל ארבעה ילדים ולפתח קריירה כשיש בעל, אבל לא תומך, זה מחייב כוח-עזר. אז חלוקת הנטל אצלנו, במקום שתתחלק בין שני בני-הזוג, הוצאה לצד ג'. אני תמיד אומרת שיש חוסר צדק בכך שכשאתה זוג צעיר וצריך עזרה אין לך כסף, וכשיש לך כסף, אתה כבר לא צריך עזרה. בזמנו, השתמשתי בטובות מחברים, כי לא יכולתי להרשות לעצמי בייביסיטר.

"אבל בגדול, הכול עניין של הבניה חברתית, להתאים את עצמך בראש. בארצות-הברית חופשת הלידה היא שישה שבועות, ולא הייתה לי שום בעיה עם זה. עשר דקות אחרי לידת הילד הרביעי הייתי בטלפון עם העבודה".

אולי כי לגדל בנים יותר קל מבנות?

"ודאי. בנים נורא פשוטים פסיכולוגית - הם אומרים מה שהם חושבים. אין אג'נדה נסתרת, אין מצבי-רוח, ואם יש, זה נפתר עם כדור, כשהם מכדררים הם מיד בסדר. זה לזכותם, הם פשוטים. אין התחשבנות. בנות הן יצורים יותר מורכבים, מה שעושה את הגידול יותר מורכב".

אמא בת יחידה, אבא בן-זקונים

מה גורם לאנשים לרצות משפחה גדולה? פרופ' ברברה אוקון, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, יודעת לומר שבאופן עקרוני, "רמת הפריון בקרב חילונים בארץ גבוהה בהרבה ממדינות מפותחות יותר במערב אירופה".

ממה זה נובע?

"קשה להסביר את ההבדלים בפריון בין אוכלוסיות. יש הרבה תיאוריות. למשל, יש טענה שבארץ יש יותר משפחתיות. אבל אני לא קונה את התיאוריה הזו. כי מה זה משפחתיות? יש משפחתיות גם באיטליה, אבל יש שם את רמת הפריון הכי נמוכה בעולם. הקשר בין משפחתיות למספר ילדים לא כל-כך ברור. אני אישית לא קונה את התיאוריה הזו".

אז מה כן?

"באופן כללי, גיל הנישואים בארץ נמוך יותר מהגיל בהרבה מדינות מפותחות אחרות. ייתכן שזה חלק מההסבר. גם שיעורי הגירושים עדיין נמוכים יחסית. אבל כן, חלק מהסיבות הן כלכליות יותר: העלויות השונות של ילדים, מסגרות הטיפול בילדים, הזדמנויות של שוק העבודה לנשים וגברים, מדיניות אוכלוסייה, תמיכה בהורים עובדים".

בעלי-המשפחות עצמם מספקים הסברים, שמהם לא עולה כמעט אף פעם החלטה "מסודרת" ומתוכננת מראש להגדיל את המשפחה לגודל ידוע ומוסכם. "אני בת יחידה, תמיד רציתי אחים ונורא קינאתי במשפחות הגדולות שבניהן מגיעים לשבת", אומרת גרוס. "בנוסף, שלושת הילדים הראשונים שלי הם מטיפולים והפריות מבחנה, ושני האחרונים ספונטניים, אז אם יש משהו שנמנע ממך - אתה רוצה יותר, ומבין שזה לא טריוויאלי וזו מתנה".

"אני בא ממשפחה קטנה, ואילנה, אשתי, באה ממשפחה של שמונה", אומר לוי. "היה לנו רצון במשפחה בסדר-גודל משמעותי, אבל לא כיוונו דווקא לחמישה. לנו זה לא נראה הרבה, זה נראה מספר שמתברכים בו. אנחנו נהנים יום-יום".

"זה לא שהמטכ"ל ישב והגיע להחלטה אסטרטגית", מסביר עו"ד מולי אהרונסון ממשרד אהרונסון-שר-אבולעפיה-אמודאי, שיחד עם אשתו איריס מגדל חמישה ילדים, הגדולה בת 28 והקטנה בת 17. "אבל רצינו משפחה גדולה, וזה בונוס לכל אחד מחבריה".

באותה תקופה הייתם זן נדיר?

"כן, זה היה די נדיר במילייה שלנו, של חילונים בירושלים. זה היה יוצא-דופן. לא היו לנו חברים שהיו להם חמישה ילדים".

אורנה בן-חיים, שהגדול שלה חייל והקטן בן 10 וחצי, מסבירה שהבעל יוסי, איש חינוך, "רצה שבעה ילדים, כי הוא בא ממשפחה של שלושה ילדים, והאחים שלו גדולים בהרבה ממנו, כך שמגיל צעיר הוא היה לבד. אני, שלא כמוהו, באה ממשפחה של שישה ילדים, ולא רציתי כל-כך הרבה. אז התפשרנו על ארבעה, כשאחרי הרביעי שנינו הבנו שכנראה די לי. ילדים צריכים לגדול בזוגות, לגדל ילד בנפרד או עם הורים מבוגרים זה לא טוב. זו הסיבה שאין לי ילד חמישי".

שינה זה בזבוז זמן

מעבר להוצאות הכספיות, משפחה גדולה גם מצריכה ארגון והיערכות, אחרת קשה להסתדר. בוודאי במשפחה שבה גם האם וגם האב מפתחים קריירה. "כלל יסוד: לא ישנים", מבהירה עו"ד טלי איתן, בעלת אחד ממשרדי עורכי-הדין המובילים בארץ, שיחד עם בועז איתן, בעלי חברת ההיי-טק סייפן, מגדלת חמישה ילדים, שהמבוגר שבהם בן 27 והצעיר בן 17.

ומה הכלל השני?

"משתמשים בהרבה-הרבה עזרה. גם כשהייתי ענייה, כל הכסף הלך לעזרה, לא על בגדים או רהיטים. גם אז עבדתי, אבל לא כמו שאני עובדת היום. בגיל 30 כבר היו לי ארבעה ילדים. גרנו באמריקה את רוב שנות ילדותם, ולא הייתה להם הרבה חברה, הם העסיקו ובילו אחד עם השני כקבוצה מגובשת, ניגשו אליי מעט מאוד".

"אני בנשמתי מפיקה, אני אדם מאוד מאורגן", מסבירה שמחה מדיוני, עד לאחרונה המפיקה הראשית של זכיינית ערוץ 2 קשת, שגידלה יחד עם בעלה דניאל, אגרונום ובעל חברה לייצור מזון לחיות, חמישה ילדים שהגדול ביניהם בן 37 והקטנה בת 21. למשפחה היה עוד ילד, עמית, שנפטר מתאונה ביתית בגיל צעיר.

"ילדיי חיו עם אמא שליוותה אותם מקרוב אבל מרחוק", אומרת מדיוני. "הם היו תמיד שותפים, גם כשהייתי בתיאטרון ובטלוויזיה, ועל אף שלא תמיד היו איתי ועל ידי. זה לא היה קל, אבל עשיתי את מה שמאוד אהבתי, ורציתי לעשות, וכשאתה מאוד מאמין במה שאתה עושה, השמים הם הגבול, וכל הדברים הטכניים הופכים משניים".

כמה שעות בלילה את ישנה?

"ארבע-חמש שעות גג".

משפחת קונסטנטיני גרה בירושלים, כששני ההורים עובדים רחוק משם. האב שלומי עובד 18 שעות ביום בבית-חולים, ונעמה ניהלה במשך שבע שנים את המרכז למחקר ולרפואת ספורט בווינגייט ליד נתניה.

איך מתארגנים לוגיסטית, העסקתם או-פר?

נעמה: "לא, אני לא אוהבת שיש מישהו בבית. אני משתמשת במינימום הנדרש - מטפלת, בייביסיטר, סטודנטית. אני כל הזמן עובדת, ואם יכולתי לוותר על השינה הייתי שמחה, כי זה באמת בזבוז זמן. מילת-המפתח היא ארגון, קמב"צות. הכול במבצעים והתארגנויות, לחשוב קדימה, לדאוג שהכול יהיה מסודר ובשליטה. בכלל, צריך לתת פרס נובל לממציא הטלפון הסלולרי".

בפועל, הילדים מגדלים זה את זה?

"ממש לא. יש לי טראומה כירושלמית לראות את המשפחות הדתיות שבהן רבקה'לה אחראית ללאה'לה, וכל אחד בעל-כורחו נעשה אחראי. תמיד אמרתי לילדים שלי 'אתם אחראים על עצמכם, אתם לא אשמים שאמא חולת ילדים'. לא רציתי שירגישו שהם צריכים לגדל את האחים שלהם, כי ההורים עובדים והבית מלא. הם ילדים עצמאיים ויודעים להסתדר. זה קורה מעצמו. הם מבינים שאנחנו עושים משהו שמאמינים בו ואוהבים, ומנסים לשמור על האיזון".

משמרת בוקר, משמרת לילה

הפתרון של אנסטסיה מיכאלי, כתבת ומנחה בערוץ 9, הוא יומן מאורגן חודשיים מראש. ילדים ועבודה, הכול מתוקתק. גם כשאנחנו מדברות, זה אחרי שבמהלך הבוקר היא הקדישה בדיוק חצי שעה לסידור ארונות לשני הבנים, חצי שעה להתעמלות, חצי שעה לעבודה וכן הלאה. לשיחה שלנו קבענו שעה מדויקת, שבה חלק מהילדים אוכלים צהריים, וחלק ישנים. כל ששת ילדיהם של מיכאלי ובעלה יוסף, איש עסקים, עדיין קטנים: הגדול בן 8, והקטן בן חודשיים.

"זה תענוג שאי-אפשר להסביר", אומרת מיכאלי. "עם כל הקשיים וחוסר השינה, יום-יום אנחנו נפגשים עם בעיות חדשות, שצריך לפתור, ותענוג לפתור אותן".

מה עם עזרה?

"אין לנו או-פר. אני לוקחת מטפלת או עוזרת לפי שעה, כולל שישי-שבת, ומישהי שעוזרת לנקות. צריך הרבה התארגנות מראש, אני מפיקה מקצועית, יש לי את זה בדם, הכול מתוכנן פר דקה - עבודה, התנהלות עם הילדים, רופאים, חוגים".

איפה את מרגישה את המגבלות?

"אני לא יכולה ללכת לבד עם כל הילדים להצגה, למשל, כי אם מישהו צריך פיפי - מי ישמור על השאר? יש לנו ואן, אבל אנחנו נוסעים בשתי מכוניות, אולי עכשיו נחליף למכונית גדולה יותר".

והקושי הכלכלי?

"מבחינה כלכלית צריך הרבה - גנים פרטיים, אוכל, חוגים, מטפלות. טיפול בילדים בא על-חשבון עבודה. אבל אני מוכנה לזה, משקיעה יותר זמן בלילות. החלום שלי הוא שבעה ילדים, אבל אני צריכה עכשיו קצת לנוח. בילד השישי ציפיתי שיהיה קל כמו ילד חמישי, אבל זה לא היה ככה. רק לוגיסטיקה של טיפול בשישה ילדים זה יום שלם של עבודה".

"בלי לילה רצוף מאז 1999"

הדילמה לגבי מספר הילדים היא אולי זוגית, אבל לא יהיה מרחיק-לכת לומר שברוב המשפחות את עול הגידול נושאות בסופו של דבר האמהות. גם במשפחות שהשיתוף הוא נר לרגליהן. "אף פעם לא הייתה לנו או-פר, גידלנו לבד", אומרת בן-חיים. "בשנים הראשונות יוסי עבד בערבים ואני בבקרים, והתחלפנו. אני באה אחר-הצהריים ואז הוא משתחרר, ולהפך. יוסי הוא אבא מאוד-מאוד מעורב, והוא מחובר אליהם".

איך מסתדרים עם הכסף?

"בתוך שמונה שנים נולדו לנו ארבעה ילדים, וזו הוצאה עצומה, אבל זה גם תלוי איפה מגדלים אותם. עד לפני כמה שנים גרנו בכפר-הנוער בן-שמן, והילדים לא היו חשופים שם לגירויים, אז ההוצאות היו נמוכות. כשעברנו לשוהם, ההוצאות גדלו באופן דרמטי. הצרכים גדלו, יותר חוגים, פעילויות, בילויים. זה שישה אנשים אוכלים, ארבעה בנים, הוצאות המזון גבוהות מאוד".

"אצלנו החלוקה מאוד שוויונית, כאילו קצת משמרות", אומרת גרוס. "חשוב לי לא לעבוד מהבית, על-מנת שלא יחשבו שאני מראיינת וביד השנייה מחתלת. אז אני כל יום במערכת. בעלי בצהריים לוקח אותם מהמסגרות, וברגע שאני באה הביתה - האחריות עוברת אליי, ובעלי ממשיך לעבוד. בנוסף, ההורים שלי גרים לידי. אבל זה בכל מקרה לוגיסטיקה מאוד מסובכת. יותר קל להגיע הביתה אחרי יום עבודה וקצת לנוח, במקום להישאב למקלחות ולהסעות של חמישה ילדים ואחר-כך לחזור לעבוד".

מה הפתרון שלך?

"יש לנו דינמיקה להשכבה: כשאני מגיעה הביתה, דבר ראשון אני מעמידה להם אוכל לשולחן, ורצה ומסדרת להם את הפיג'מות על המיטה בחדר. כל אחד שיוצא מהמקלחת, מיד שיניים, פיג'מה ולמיטה".

וכמה זמן את ישנה בלילה?

"לא היה לי לילה רצוף של יותר מחמש שעות שינה מאז 1999".

"הרבה ילדים זה בהחלט משהו שמעודד אותך להסתפק במועט בשעות שינה", מסכים אהרונסון. "בסופו של דבר, אם יש נכונות לשאת בעול באהבה, היתרונות עולים על החסרונות. רואים פחות טלוויזיה".

ואיך בכל זאת הסתדרתם?

"כל השנים הייתה עזרה בבית, אבל לא עזרה שגרה בתוך הבית. יש לנו התנגדות עקרונית למוסד של 'ליב-אין' למיניהם. בסופו של דבר, העול נפל על איריס, שהיא אשת-חיל".

"אין ספק שאני משלמת מחיר", מסכימה ליאת אריאב, בעלת משרד יחסי ציבור אריאב-בלסן תקשורת, שיחד עם בעלה גיל, טייס באל-על, מגדלת חמישה ילדים, שהגדול מביניהם בן 13 וחצי והקטנה בת 3. "אני לא יוצאת לחופשות אלא תמיד עם הילדים, מטיילים איתם, נוסעים איתם לחו"ל".

ומה עם הזוגיות?

"בשלב הזה, אין להיות אחד עם השני. אבל גם זו החלטה שלנו, אנחנו רוצים להיות כמה שיותר עם הילדים. כל מה שיש מעבר לעבודה, זה הילדים והמשפחה הקרובה. זו ההחלטה שלנו: עשינו ילדים כדי להיות איתם".

איך מכניסים חמישה ילדים למכונית אחת

משפחות אמידות אוהבות לטייל, אבל היציאה לחופשה היא אחת הסוגיות היותר מסובכות לארגון ולתפעול. הרבה לפני הצורך לארוז ציוד לכל-כך הרבה נפשות ולארגן את השינוע, עולות השאלה לאן, לכמה זמן ובאיזו קונסטלציה. "אם רוצים לנסוע לצימר, ברוב המקרים גם שלושה ילדים זה גבולי, אז צריך לקחת שני צימרים", מסבירה מירב שפירא, מנכ"ל מכון המחקר מידע שיווקי, שיחד עם בעלה משה, יועץ שיווק ואסטרטגיה, מגדלת ארבעה ילדים, הגדולה בת 13 והקטן בן ארבעה חודשים.

"כשהייתי יותר צעירה", היא ממשיכה, "החלום שלי היה ילד רביעי בגיל 40, לעשות דוקטורט ולשבת שנה בבית. היום זה פחות מעשי, אבל עובדים פחות שעות. אני לא אפסיק לעבוד, אבל התאמתי את עצמי חזרה למצב של ילדים קטנים".

"הבעיה של ארבעה ילדים ומעלה זה הרכבים", אומרת אורנה בן-חיים. "מכוניות משפחתיות בנויות לחמישה מקומות, שניים קדימה ושלושה ילדים אחורה. פעם גם לא הקפידו על בטיחות. אנחנו נסענו כל הילדים מאחור באוטו, אחד על השני, היום מקפידים לחגור כל ילד, ולמשפחות של ארבעה-חמישה ילדים חייבים רכב גדול, שמייקר מאוד את העלויות".

"אני כבר כל-כך יעילה, שלצאת לטיול עם כל המשפחה לוקח לי לארוז חצי שעה-שעה. אני כבר יודעת בדיוק מה נכנס לאיזה תיק, אני אפילו לא זזה מהמקום, בלי רשימות", אומרת גייר, הנשואה לאיש העסקים חיים גייר. משפחת גייר מתגוררת בפרויקט לב העיר במרכז תל-אביב, ולדברי נעה, "יש לי עזרה של כמה שעות ביום, מטפלת שלוקחת את הקטן לטיול בחוץ. עם הגדולים אני בתהליך להרשות להם ללכת לבד, אבל הם הולכים עם הטלפון הסלולרי פתוח. אני פריקית של שליטה".

חמישה ילדים בקרוואן

יוסי ותמי יהלום הלכו על האתגר בגדול: לפני כחודש חזרו יחד עם חמשת ילדיהם, הגדולה בת 16 והקטנה בת שנתיים וחצי, מטיול של שנה בארצות-הברית, אוסטרליה וניו-זילנד, שבו ישנו כולם יחד בקרוואן. יהלום, מבעלי גני האירועים "ליד הנחל" ו"מקום בטבע" וחברת הקייטרינג "טעם וצבע", מספר כי "כל מי שאמרנו לו בטיול שיש לנו חמישה ילדים, היה צריך לחזור באוזניו על הדברים כדי שיאמין.

"התגובה העיקרית הייתה, 'כל הכבוד על האומץ'. באתרי קרוואנים שבהם משלמים לפי כמות אנשים, תמיד היו מופתעים. אני משלה את עצמי שההפתעה שלהם היא כי אני נראה צעיר".

בוא נדבר על כסף. עד כמה ההפרש בין גידול חמישה לעומת שלושה משמעותי?

"זה עולה יותר, זה ברור, אבל לא ביחס ישיר. זה לא שהילד הרביעי והחמישי עולים כמו הראשונים, אבל עדיין חינוך חינם הוא לא חינם, יש יותר הוצאות. אבל אני לא מקבל את התזה שהשיקול הכספי צריך להיות איזשהו שיקול. אני רואה שאנשים בודקים את זה כלכלית, ואני חושב שזה לא נכון".

תכננתם מראש חמישה ילדים?

"זו הייתה החלטה שלי. מאז ומתמיד רציתי שישה ילדים, ואמרתי לאשתי שיהיו לנו, ואני עדיין טוען כך, למרות שהיא תקבל את זה בהפתעה. אשתי זורמת עם מה שיש. אף פעם לא חשבתי שנכון לתכנן, באהבה ומשפחה לא יעזור לתכנן. אני מאמין שכשיש יחסים טובים ואהבה, אתה מסוגל לעשות הרבה יותר".

"מגרד לי ברחם כשאני רואה תינוק"

גם היום, משפחות חילוניות אמידות עם חמישה ושישה ילדים עדיין נחשבות לחריגות. התגובה הנפוצה היא לשער שמדובר במשפחה דתית, אומרת נעה גייר. "כשאני מזמינה צימר בצפון, ומפרטת את דרישות הלינה", היא מספרת, "מיד מגיעה השאלה: 'אתם צריכים תעודת כשרות'?".

גם ד"ר גלעד מרגלית, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה ואב לחמישה, מספר שהתגובות נעות בין "אתם דתיים?", לבין "זה בטח מנישואים שניים. ולפעמים סתם חושבים שאנחנו א-סוציאלים", הוא צוחק.

"הרבה שנים הלכתי עם תחושה של הרבה גאווה וייחודיות", מספרת טלי איתן. "כשהיינו צעירים ומטופלים בילדים, אמרו לנו 'אתם משוגעים', אבל היום אין כמעט חבר אחד שלא אומר לי שאם יש דבר שהוא מצטער עליו, זה שהוא לא עשה יותר ילדים".

"כשאנשים שואלים כמה ילדים יש לי ואני עונה חמישה, אף אחד לא מאמין", אומרת ליאת אריאב. "זה נשמע חריג. ארבעה זה בסדר, חמישה זה הרבה מעבר לנורמה".

"כשהייתי בת 38 ואמרתי שאני בהריון, שאלו אותי למה", משחזרת נירה פורן. "עכשיו בעלי ואני חושבים שאפשר היה לגדל עוד זאטוט. היה מתאים לנו עוד אחד בן 5. אנחנו גרים ביישוב הקהילתי מכבים, ואני רואה סביבי הרבה מאוד שלושה ילדים למשפחה. אבל הנורמה היא ששלושה זה מעט מדי, ארבעה זה יותר מדי".

נו, ואת לא מסכימה?

"בעיניי ארבעה זה מעט, אני מצטערת שלא עשיתי יותר. מגרד לי ברחם בכל פעם שאני רואה תינוק. אנחנו בני-מזל שכולם בריאים, ויש יכולת לתת אהבה ותשומת-לב ליותר".