"יש לעודד שימוש בשפכים אפורים מטופלים להשקיה ולתעשייה"

לטענת פרופ' אורון יש חובה להרחיק מזהמים לפני ניצול המים מחדש; לדבריו, 35% מהמים בשימוש ביתי הופכים לאפורים ובעזרתם ניתן לחסוך במים שפירים

"יש לעודד את השימוש בשפכים אפורים המטופלים בצורה מבוקרת להשקיה ולשימושים תעשייתיים", זוהי מסקנת עבודה של פרופ' גדעון אורון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, שהופיעה באגמית - ביטאון נציבות המים.

מקורם של השפכים האפורים במקלחות, באמבטיות, במכונות כביסה, במדיחי כלים ובכיורי המטבח. השפכים מכונים אפורים, שכן אם יאוחסנו לתקופת זמן קצרה יקבלו גוון אפור. זאת בשונה משפכי האסלה, המכילים ריכוזים גבוהים של קוליפורמים צואתיים, המקבלים גוון שחור.

לדעת אורון, השבת שפכים אפורים היא אחת החלופות האמינות ביותר לניצול מים באזורים שחונים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שזהו מקור המים היחיד הגדל ביחס ישר לאוכלוסייה, והוא מסייע להקטנת השימוש במים שפירים.

אורון מדגיש, ששפכים יכולים לשמש להשקיית גינות, מגרשי גולף, פארקים ציבוריים ולהעשרת מי תהום. הם יכולים לשמש להדחת אסלות בבתים פרטיים ושירותים ציבוריים.

בנוסף, הם יכולים לשמש כמקור מים לשיפור פני הנוף, במזרקות ובמפלים. שימוש נוסף שניתן לעשות במים מושבים אלה הוא לצורכי תעשייה, לקירור, מיזוג אוויר, שטיפת מכוניות ומדרכות, ערבוב מלט וכיבוי אש.

לדברי אורון, 35% מהמים בהם אנו משתמשים בבית הופכים לאפורים, וכמותם תלויה במספר הנפשות בבית. בדיקות שנערכו בעיר בריסבן באוסטרליה, גילו ש-34% מהמים האפורים נובעים מהכביסה, 10% מהמטבח, 7% נובעים משטיפת כיורים ו-49% נובעים מהמקלחת.

הרכב ואיכות השפכים האפורים שונה מבית לבית. השוני נובע מאיכות המים המסופקים, אופן הובלתם, גיל דיירי הבית, עיסוקם במהלך היום, משך שהייתם בבית והרגלי ההיגיינה שלהם. החומרים שנוספים למים במהלך השימוש מקשים על הטיפול בהם ועל השבתם.

מי המקלחת מכילים לאחר השימוש בהם סבון, שמפו, משחת שיניים, קרם גילוח, דטרגנטים של כביסה, שאריות בושם, צבעי שיער, שיער, קרם גוף ועוד.

המים לא תמיד נקיים. מים שמקורם במקלחת עלולים להכיל וירוסים ובקטריות, שהם תוצאה של שטיפת ידיים אחרי שימוש בשירותים, שטיפת תינוקות וילדים קטנים. לא רק זאת, הטמפרטורה הגבוהה של המים, כתוצאה מהשימוש בהם לכביסה ולמקלחת, עלולה לגרום להתרבות חיידקים ובקטריות. מי המטבח מכילים שומנים, תה, קפה, עמילניים, מוצרי חלב וסוכר, וכן מיקרואורגניזם שמקורם במזון מזוהם, בירקות חיים ובבשר נא וכן קוליפורמים עמידים בחום, חיידקי קולי ועוד.

אורון מדגיש, ששערות, סיבי בגדים וחלקיקי מזון, עלולים לסתום את הצנרת ואת מסנני המים ולהקשות על תהליך הטיהור. לדעת אורון, למרות שכמות המוצקים בשפכים אפורים צפויה להיות נמוכה מזו שנמצאת בשפכים המכילים מים שחורים ומים אפורים, יש לטפל במוצקים אלה כדי למנוע סתימות.

לדבריו, הסיבה היא שהצירוף של חיידקים וחומרים צפים מתכשירי ניקוי, עלול לגרום להתרבות החלקיקים המוצקים המצמצמים את יעילות הטיפול במים אלה.

לטענתו, אם השפכים האפורים משמשים להשקיה של שטחים שאינם נמצאים במגע ישיר עם בני אדם, מזהמים אינם מהווים בעיה, כתוצאה מהסינון הטבעי הקיים בטבע.

הבעיה העיקרית נובעת מקיומן של בקטריות וזיהום ויראלי, שעלול להתפתח משימוש במים אלה, ששכן חלק מהאורגניזמים פיתחו חסינות יחסית לחומרי חיטוי והם בעלי שרידות גבוהה, ציין.

מסקנתו של אורון היא אחת: יש חובה לטפל בשפכים האפורים לפני הסילוק או הניצול מחדש באמצעות הרחקת המזהמים. הטיפול יכול להיעשות באמצעים סטנדרטיים, בין השאר באמצעות אגנים ירוקים, שיטה טבעית המשתמשת בסינון טבעי באמצעות חצץ ושימוש בצמחיה ובאצות כמפרקים של חומרים אורגניים. שיטה נוספת היא טיהור באמצעות ממברנות, כמקובל בהתפלת מי-ים.

לדברי אורון, מספר מדינות בעולם הוציאו תקנות והנחיות לטיפול והשבה של שפכים אפורים, ביניהן מדינות שאינן סובלות ממצוקת מים. מטרת מיחזור המים היא למנוע העברת שפכים שאינם מטופלים לסביבה, וניסיון לחסוך במים.

מדינות אלה עושות שימוש בשפכים אפורים להשקיית גינות ציבוריות ופרטיות, הדחת אסלות בבנייני משרדים גדולים, שימושים עירוניים כמו שטיפת כבישים ומניעת אבק בדרכים. במקומות רבים נעשה שימוש במים אלה לשטיפת מכוניות, שימוש במזרקות מים וכיבוי אש שאינו בתוך בניינים.

אורון מדגיש, שהשימוש העירוני מחייב הקמתן של מערכות מים כפולות, וזהירות רבה מפני היווצרות חיבורי כלאיים בין מערכות מים שפירים למערכות קולחים. לדבריו, יש חשיבות עליונה לפיקוח על מערכות אלה, כדי למנוע תקלות.