חדשים

סטיבן אינגלנד, ספריית מעריב

תוך 15 שנים בלבד שינה נפוליאון בונפרטה את פני אירופה. מי היה האיש הזה, שנחשב לאבי הפוליטיקה המודרנית וכתב ש"המלחמה היא האמצעי להשגת מטרה, ולא המטרה עצמה"? המפקח על בתי הספר הצבאיים בבריין אמר על הצוער נפוליאון בן ה-14, שהוא "צייתן, עדין, ישר, אסיר תודה ובעל הרגלים קבועים". הנער נפוליאון היה סקרן, למדן, שקדן ודאגן כרוני למשפחתו. הוא היה כותב אינספור מכתבים להוריו ולאחיו. הוא למד פוליטיקה והיסטוריה בחריצות רבה, ואף שקורסיקה הייתה מולדתו האמיתית, הוא הפך לפטריוט צרפתי נלהב, הפך לצרפתי בשפתו, בלבושו ובגינוניו.

עלייתו ונפילתו הדרמטית של האיש המבריק, ניצחונותיו הצבאיים המרשימים, הרפורמות המדהימות שהנהיג, גלותו ומותו משורטטים בספר עב כרס ומעמיק זה של ד"ר סטיבן אינגלנד, מאוניברסיטת פרינסטון, שהתמחה בהיסטוריה של צרפת בכלל ובנפוליאון בפרט, וחי כיום בפריז.

"רוסיה של פוטין"

אנה פוליטקובסקיה, כתר

רוסיה של ולדימיר פוטין, כפי שמתארת אותה העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, היא מדינה שבה זכויות האדם נרמסות, אנשי עסקים שולטים בפוליטיקאים ובמערכת המשפט, ומתנגדי המשטר מחוסלים בזה אחר זה. מחברת הספר, שביקרה את השלטון, נורתה למוות מטווח אפס באוקטובר 2006, ביום ההולדת של פוטין, בפתח ביתה שבמוסקבה.

ספרה של פוליטקובסקיה מטיל את האחריות להידרדרות ברוסיה על ולדימיר פוטין עצמו, קצין קג"ב לשעבר שהתקשה להיפרד משיטות העבודה האכזריות של המשטרה החשאית, אך התקבל על-ידי המערב בחיבוק אוהב. בספר זה היא מביאה את סיפוריהם האישיים של האנשים הפשוטים הנפגעים משלטונו של פוטין - הורים שכולים הנאלצים לשחד אנשי צבא כדי להביא את גופות בניהם לקבורה, חיילים הגוועים במחנות מתת-תזונה ואסירים העובדים בעבודות פרך. זהו דיוקן של מדינה שהשחיתות שולטת בה ללא מצרים, והמשטר מהלך בה אימים על אזרחיו באמצעות מעשי אונס ועינויים.

אנה פוליטקובסקיה, עיתונאית אמיצה ומוערכת, תיעדה בעקביות את הידרדרות מצבם של אזרחי רוסיה תחת שלטון פוטין, בשבע השנים שבין 1999 ל-2006, וזכתה בפרס מטעם ארגון זכויות האדם אמנסטי. למרות האיומים על חייה, סירבה לעזוב את רוסיה, ונרצחה.

ניצן הורוביץ, לשעבר עורך חדשות החוץ בערוץ 10, סוקר בהקדמה למהדורה העברית את קורות חייה של פוליטקובסקיה, את ההתרחשויות ברוסיה מאז כתיבת הספר ורצח המחברת, ואת ההתפתחויות במשפטם של הנאשמים בסיוע לרצח, המתנהל בימים אלו ממש.

"רחוב אלף הפריחות"

גייל צוקייאמה זמורה-ביתן

"רק זיכרו", אמר להם יושיו חרש, "בכל יום מחייכם עליכם לדעת ברורות ונחרצות למען מה אתם נלחמים". השנה: 1939, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. המקום: העיר טוקיו, ברחוב אלף הפריחות, שבו גדלים שני אחים יתומים אצל סבם וסבתם האוהבים אותם ומדרבנים אותם לחלום על עתיד מזהיר, האחד כלוחם סומו והשני כשחקן תיאטרון נו.

אבל גלי המלחמה מתפשטים וכולם נאלצים להניח את חלומותיהם בצד - ואחר-כך לשוב ולמצוא את דרכם ביפן החדשה, שאחרי הפצצות האטומיות.

סיפור יוצא דופן שמתרחש לאורך 30 שנה, כשהסופרת מכניסה אותנו לעולמם של האחים ושל הנשים שאוהבות אותם, עולם של מסורת ושינוי, אובדן ותקווה.

גייל צוקייאמה היא בת לאם סינית ולאב יפני, והיא חיה בארה"ב.

"צייר המלחמות"

אור גראור, טובי

אור גראור הוא סטודנט לתואר שני בפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל-אביב, ומשמש גם כעוזר הוראה וfעורך הפרוזה של כתב העת "אלמנך". זהו ספרו הראשון, ובו הוא מביא לקורא סיפורים שבהם הדמויות חיות על הגבול. בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור.

הסיפורים של גראור מטשטשים וחוצים גבולות, על שני צעירים שמתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד שמוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית ספר העומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים שמתאמצת לזכור את שמה; אישה המחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר, וצייר המלחמות שטובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת.

"סלון הדחויים"

רותם בכר, גוונים

כך כותבת רותם בכר בסיפור "יופי", שמלא בתחושת חורף וקסם חמקמק של ילדות נשכחת: "רצה אני אחרי אמא. ידה מושכת חזק בידי, ופתאום הופ, קפץ לו כובעי לשלולית. כובעי הלבן החדש, לשלולית. הרמתי את עיני אל אמי וראיתי איך שפתיה מסננות את המילה, חדה וקצרה - יופי! היופי פרץ לעברי, ובעודי משפילה מבטי לשלולית נתלה היופי מול עיני ולא זז. בין זגוגיות משקפי לזגוגיות משקפי בשלולית מתחתי עמד לו היופי".

בכר, 37, נולדה בקיבוץ שריד בשנת 1971. היא מעצבת גראפית במקצועה. זהו ספרה הראשון.

"משמעות חיינו"

אלפרד אדלר, דביר

אלפרד אדלר (1870-1937) היה רופא, מחנך ופסיכולוג, תלמידו (ומתנגדו) של פרויד ומייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. ספרו "משמעות חיינו" מטפל בשאלות המעסיקות רבים: כיצד אנו רואים את עצמנו ואת העולם? איך אנחנו רואים את מקומנו בעולם? איזו משמעות אנחנו מוצאים בחיינו? מהי הדרך להגיע לשלמות בחיים?

לפי אדלר, קיים רק מדד אחד למדוד בו את ערכנו כאדם: התמודדותנו עם האתגרים שהחיים מציבים בפנינו בשלושה תחומים מרכזיים: החברה, העבודה והאהבה. התשובות שאנו נותנים לכל אחד מהאתגרים הללו הן המהוות את משמעות חיינו. עם זאת, אי אפשר להגיע לפתרון מוצלח לאתגרים שמציבים החיים בלא שיתוף פעולה עם שאר חברי הקהילה, ורק שיתוף הפעולה עם הזולת מאפשר להתגבר על הנטיות השליליות של היחיד. אדלר מדגיש שהישגיו של היחיד הם בעלי ערך רק אם הם יוצרים ערכים התורמים להתפתחותה של האנושות. *