חץ בקשת

בשבועות האחרונים קשה להימלט מזעקות השבר של זכייניות הטלוויזיה המסחרית. הן אמנם מעולם לא החמיצו הזדמנות להלין על הרגולטור ועל חובותיהן, אך לאחרונה הגיעו הדברים לנקודת רתיחה: לפני חודשיים עמד על המוקד ערוץ 10, שהשכיל ברגע האחרון לסכל את כוונת ועדת הכלכלה בראשות גלעד ארדן, לבטל את הזיכיון של יוסי מימן ושל שותפיו בשל הפרת התחייבויותיהם. בתחילת פברואר חילטה הרשות השנייה 1.6 מיליון שקל מהזכייניות של ערוץ 2 בשל אי-עמידה במחויבויות. מיד אחר כך פנו יו"רי קשת ורשת, מוזי ורטהיים ויוסי רוזן, לשר התקשורת במכתב דרמטי שבו דרשו הקלות ורמזו לקריסה אפשרית. "אם לא תתקבלנה החלטות מהירות, תגיע הטלוויזיה המסחרית בישראל, בתוך שבועות בודדים, למצב של הקפאה כוללת (...) וחלילה להחשכת מסך", הם כתבו. זמן קצר אחר כך החלו פרטים מדוחותיהם הכספיים, המצביעים על הפסדים של מיליונים, למצוא את דרכם לתקשורת. ביום ראשון השבוע גובשה פשרה, שיצרה הפסקת אש זמנית בין הרשות לזכייניות.

המרכיב הבולט ביותר בטיעוני הזכייניות הוא זה שנעדר מהם: נטילת אחריות. מי אחראי למצב? לשיטתן, כולם חוץ מהן - המשבר העולמי, משרדי הפרסום שמתחזרים על העמלות, הרגולטור ודרישותיו המופרזות-מופרכות. ההפסדים, הן טוענות, אינם נובעים מהתנהלות כושלת, אלא חרף התנהלותן המשובחת. התחושה הכללית שהן משדרות - ושקנתה לה אחיזה גם בשיח התקשורתי - היא שבתנאים הקיימים בלתי אפשרי להרוויח בטלוויזיה מסחרית בישראל.

האומנם? לאורי שנער, נשיא קשת עד 2005, יש דעה שונה. "הטלוויזיה המסחרית יכולה להרוויח גם בתנאים הקיימים", הוא אומר בראיון ל-G. "במשך שנים הטלוויזיה הרוויחה, והרוויחה יפה. קשת, במשך די הרבה שנים, הרוויחה בין 20 ל-30 מיליון שקל בשנה, והיו שנים שגם יותר. גם רשת וטלעד הרוויחו, אם כי במידות אחרות".

אבל מאז המכרז ב-2005 התנאים השתנו.

"בוא נסתכל על העובדות. בניגוד לטענות שאומרות שהבעיה היא בשוק ובהכנסות, עוגת הפרסום, ונתח הטלוויזיה בתוכה - בניגוד לכל התחזיות שהיו פסימיות, כולל התחזיות שלנו במכרז ערוץ 2 - דווקא גדלו. הפרסום בעיתונות, ברדיו, בשלטי חוצות - ירד. הפרסום בטלוויזיה גדל. ב-2007 הפרסום בטלוויזיה גדל ב-16.5%, וב-2008 בכמעט 10%. נתח השוק של הטלוויזיה בשוק הפרסום מתקרב היום ל-40% מהעוגה. בנוסף, לא נכנס שום שחקן חדש: נכון שערוץ 10 שינה את המפה, אבל זה היה כבר לפני תשע שנים. כמו כן, התחזיות המאוד אופטימיות שהיו לגבי הפרסום באינטרנט לא התממשו, מה גם שכל השחקנים בטלוויזיה נמצאים גם באינטרנט כשחקנים מרכזיים.

"כשההכנסה של מישהו גדלה אבל הוא מפסיד, זה אומר שהבעיה שלו היא בהוצאה. אני לא בקיא היום בפרטים, אבל תסתכל על הסכומים שלפי הפרסומים מושקעים, למשל, בתוכניות הדגל של הריאליטי. מדברים על 5 מיליון דולר ל'הישרדות', מישהו זרק 10 מיליון דולר על 'האח הגדול', מישהו אחר דיבר על זה שהקימו את הסט של 'מפרץ האהבה' ב-2 מיליון דולר. יש פה היסחפות. אלה הוצאות שלא מתאימות למדינה שהאוכלוסייה שלה היא קצת יותר משבעה מיליון תושבים".

שכר הטאלנטים

כששנער מדבר על ההוצאות שיצאו מפרופורציה הוא מתכוון לכל מרכיבי ההפקה, כולל שכר הכוכבים. "במשך שנים הצליחו לעשות בישראל טלוויזיה טובה, בעלויות הפקה שבעולם נראות מגוחכות. יש עניין של 'פרודקשן ואליו'. 'בטיפול' הוא דוגמה מצוינת להשקעה של התקציב המוגבל איפה שצריך: תסריט, בימוי ושחקנים. הכסף הגדול לא נמצא בהכרח בהפקה. הרבה פעמים כתיבה מדויקת, משחק מרגש ובימוי מחונן יכולים לעשות, מבחינה רגשית, דברים שרעמים, ברקים, ניצוצות וזיקוקי דינור לא יכולים".

כוכב נולד, שהתחיל צנוע בהרבה מהיום, הוא דוגמה למה שאתה אומר?

"אני לא מכיר את התקציבים היום, אבל זו דוגמה טובה לאבולוציה שהתרחשה. אפשר לעשות את 'כוכב נולד' ואת 'ארץ נהדרת', ואת הדרמות המושקעות - בעלויות ריאליות לישראל. ההפקות היום הן ברמה פשוט נפלאה, וכשאתה משווה בין 'כוכב נולד' ל'אמריקן איידול', בין 'ארץ נהדרת' ל'סטרדיי נייט לייב' או בין 'האח הגדול' בארץ לעומת ההפקה בעולם - אין לנו במה להתבייש - אבל רמת ההוצאה היא בדיס-פרופורציה ליכולת שלנו.

"כשהתחלנו את 'ארץ נהדרת', קיציס ופרידמן הגיעו מלייט נייט, ולאלי ולמריאנו זו הייתה הפעם הראשונה שהם עשו טלוויזיה. אני מניח, ובצדק מבחינתם, שהתנאים שלהם השתנו דרמטית. כל הצוות המדהים של 'ארץ נהדרת' הגיע עם חוזה איקס - קיציס ופרידמן לא היו במקום שהם היום, וגם לא העורך המדהים מולי שגב ולא התסריטאים הנפלאים. עיני לא צרה בשום דבר, ואתה יודע - גם אני הייתי חלק מהתופעה הזאת, ואני עשיתי את ההסכמים האלה, וגם אני השתכרתי יפה; אבל זה היה בתקופה שקשת עשתה 25-30-40 מיליון שקל רווח. אני לא יודע מה החוזים שלהם היום, אני רק אומר: בואו נעצור את הסחרור הזה, שכל הזמן מזין את עצמו. זה כמו איזה רף גירוי שאתה תמיד צריך להעלות. צריך לעצור ולהגיד, 'חבר'ה, אולי זה גדול עלינו? אולי זה לא במידותינו?'"

נקודת המפנה שהכניסה את התעשיה לסחרור, אומר שנער, היא העונה הראשונה של "הישרדות", שבה שפכו ערוץ 10 ומשרד ההפקות רייף-המאירי סכומים חסרי תקדים על הפקה נוצצת במיוחד. "בפעם הראשונה אחרי שבע שנים שהוא קיים, ערוץ 10 הצליח לא רק לייצר תוכנית עם רייטינג גבוה, אלא לייצר דיבור. הוא לקח מערוץ 2 את הבאזז. זה הכניס את קשת ואת רשת, ובצדק, ללחץ. התשובה שלהן הייתה לעשות דברים יותר גדולים ויותר יקרים. ככה נולדו, למשל, גם 'האח הגדול' וגם 'המירוץ למיליון'".

בלי הישרדות הם לא היו באים לעולם?

"להערכתי לא. אולי היו קונים את הפורמטים האלה, אבל זה לא היה בהיקף הזה, לא בתדירות הזאת, לא בהשקעה הזאת, ולא בעיתוי הזה. עכשיו, אני לא מאלה שמתלוננים 'אוי, יש רק ריאליטי בטלוויזיה'. זה קשקוש. אני מדבר ברמה הכלכלית: רמת ההוצאות נכנסה לסחרור כזה, שהיא יצרה מצב שגדול עלינו בשני מספרים. העלויות של התוכניות האלה מטורפות. הן לוקחות נתח גדול מאוד מסך ההוצאה, והן לא יכולות להביא הכנסה שתצדיק את זה - ואז הן צריכות לשאת על גבן את כל יתר התוכניות, שעלות ההפקה שלהן חייבת להיות הרבה יותר נמוכה. התעשייה נכנסה פה למעגל קסמים: אם ערוץ 10 שם על הישרדות איקס, אז ערוץ 2 צריך לשים שני איקס. אם ערוץ 10 הביא 25% רייטינג, אז ערוץ 2 צריך להביא 32% - וזה יצא מפרופורציה שאפשר להצדיק מבחינה כלכלית. כמו שהיינו מספיק חכמים כדי לדעת איך עושים דרמה לא ב-250 אלף דולר אלא ב-80 אלף דולר, ככה אנחנו צריכים להיות מספיק נבונים ויצירתיים ברמה העסקית כדי לדעת איך לעשות הפקה לא ב-5 מיליון דולר, אלא ב-2.5 מיליון".

איך יוצאים מהמעגל הזה?

"יוצאים ממנו ברמת האבולוציה. תסתכל מה קרה באמריקה: אמריקה המציאה את הריאליטי, והפכה אותו לאבן מרכזית בלוח השידורים. בשנתיים האחרונות אתה רואה שהאיזון, שהופר בין ריאליטי לדרמות ולשאר הז'אנרים, חוזר. מסיבה פשוטה: זה מה שהקהל רוצה. מישהו צריך להיות זה שרואה את הצעד הבא".

"רשת לא על הפרק"

מי יהיה אותו "מישהו" שיחשוב קדימה? בשבוע שעבר התפטר מנכ"ל רשת יוחנן צנגן, ובבורסת המועמדים להחלפתו עלה גם שמו של שנער. "זה לא על הפרק בשום דרך", הוא אומר, "אני לא מעוניין בתפקיד, אני בפאזה אחרת של חיי, אני מאושר בה וטוב לי". הפאזה הזו היא אניבום, חברת האנימציה באינטרנט שהקים שנער לפני שנתיים, ושעושה כעת מאמצים לשרוד את המשבר העולמי.

את פרק קשת בחייו סגר שנער באחד הסכסוכים הקשים, ובוודאי המתוקשרים, שהיו כאן בשנים האחרונות בין מנהלים בכירים לבעלי המניות שלהם. את מקומו תפס אבי ניר, עד אז סגנו של שנער, שמכהן כמנכ"ל הזכיינית גם כיום. שנער תבע את קשת על סך 29 מיליון שקלים, ובדצמבר האחרון הסתיים הסכסוך בפשרה, שבמסגרתה שילמה קשת 8-10 מיליון שקלים.

שנער מקפיד שלא להיכנס שוב לעימות אישי חזיתי עם מעסיקיו ועם סגנו לשעבר - אולם בביקורת מקצועית על כלל הזכיינים הוא אינו חוסך. הריאליטי, למשל, בעייתי לא רק מבחינת עלויות, הוא אומר, אלא גם מבחינת מינונים: "יש חוסר איזון בלוח המשדרים. כשהיוצרים בוכים, הם בוכים בצדק. כשהם אומרים 'לא נשאר כלום לדרמה', הם צודקים. לדרמה בישראל אין היום מקום, היא לא קיימת. תסתכל על 2003, 2004, 2005 - איזה שגשוג מדהים היה ליצירה המקורית בישראלית, אילו סדרות דרמה מופלאות. מ'הבורגנים' ו'לתפוס את השמים' ועד 'במרחק נגיעה'" (אבי ניר דווקא אמר לאחרונה כי "הנתונים מראים שגם בדרמה היה גידול חד בשלוש השנים האחרונות", א' ר').

אתה מזדהה עם מאבק היוצרים, שטוענים שהכול מתועל לריאליטי ולא להפקות מקור?

"בהרבה דברים אני מאוד מזדהה עם מאבק היוצרים. הרבה פעמים האנרגיה שלהם הולכת למקומות לא מדויקים ולא נכונים, אבל היא באה ממקום של תסכול ושל מצוקה גדולה. היצירה המקורית הישראלית, ב-15 השנים מאז שערוץ 2 קם, עשתה דבר מדהים, בעיקר בזכות היוצרים העצמאיים: מפיקים, בימאים, תסריטאים, שחקנים. מאוד כואב לי שתעשיית הטלוויזיה הולכת בהרבה מרכיבים שלה צעד אחד אחורה, או אולי יותר מצעד. הייתה פה תעשייה בועטת, שעשתה קפיצת מדרגה מדהימה, והיום היא בדעיכה מאוד גדולה. הנה, למשל, העובדה שאחרי תשע שנים שהוא קיים, מה שכולם זוכרים מערוץ 10 זה את העונה הראשונה של הישרדות; זאת תעודת עניות לערוץ".

הזכייניות המסחריות אחראיות לדעיכה הזו?

"במידה רבה מאוד, היצירה המקורית הישראלית, מה שאוהבים לכנות סוגה עילית, משלמת מחיר כבד על מה שדיברנו עליו - חוסר האיזון בהקצאת המשאבים בין התחומים השונים".

עם הטענה הנצחית של הזכייניות, בנוגע להגזמה שבדרישות הרגולציה בתחום התוכן, שנער דווקא מסכים: הוא עצמו, כנשיא קשת, מחה שנים נגד המצב שבו הרשות השנייה מטילה על הזכייניות המסחריות נטל שלדעתן הייתה אמורה לשאת רשות השידור הממלכתית, לו התנהלה כראוי. עם זאת, הוא דוחה את הטענה כי הנטל הזה הוא שאינו מאפשר לזכייניות להרוויח: "לפי דוחות הרשות השנייה, אף אחד מהזכיינים לא עמד בהתחייבויות, ומדובר באי-עמידה בסדרי גודל של הרבה עשרות מיליונים. יש פער גדול בין ההתחייבויות לביצוע. אם הם היו עומדים ב-100% מההתחייבויות, של לעשות יצירה מקורית, של מה שנקרא סוגה עילית, של תוכניות פריפריה, ואז היו מפסידים - היית יכול לומר: אולי הם מפסידים בגלל זה. אבל אתה לא יכול לבדוק את זה, מפני שאם הם לא עומדים במחויבויות - אי-אפשר לטעון שהמחויבויות גורמות להפסדים. הנטל שמוטל היום על זכיינים מסחריים הוא בלתי סביר בעליל, אבל זאת לא הסיבה ובטח לא הסיבה היחידה או העיקרית למשבר".

אתה הכנת את קשת למכרז ב-2005. הוא היה ריאלי, או שמראש ידעתם שלא תעמדו בהתחייבויות?

"אני רוצה להגיד לך, עם יד על הלב: אני הכנתי מצגת לבעלי המניות שלי, ואמרתי להם: 'להערכתי, בשלוש השנים הראשונות, 2008-2006, אנחנו צריכים לעמוד ב-100% מההתחייבויות שלנו'. אני באמת חשבתי שכך יהיה".

האמנת שאפשר יהיה לעמוד בהתחייבויות וגם להרוויח?

"האמנתי, כן. האמנתי שהתנאים קשים, אבל שיהיה אפשר לעשות את זה - ולא חזיתי ששוק הפרסום בטלוויזיה יגדל כפי שגדל. אלה בעצם היו שנים טובות לטלוויזיה".

אילו היית נשאר בקשת, היא הייתה מציגה שורה תחתונה חיובית בשנים האחרונות?

"שאלה מסובכת. אני רוצה לקוות שכן, אבל אני לא באמת יודע ולא יהיה אחראי מצדי להגיד את זה בביטחון. אין לי מספיק מידע פנימי. 2009 זה סיפור אחר לגמרי - המשבר העולמי הוא ענק ועצום, ובטח בעולם הפרסום. אבל ב-2008-2006, אני רוצה להאמין שכן".

פשרה מפא"יניקית

ביום ראשון השבוע הושגה הפסקת אש זמנית בין הרשות השנייה לזכייניות, כשמועצת הרשות אישרה "הוראת שעה" שלפיה הזכייניות יתחייבו להשקיע 35 מיליון שקל בהפקות מעבר לתוכנית העבודה, ובתמורה יוקפאו 15% ממחויבויותיהן בסוגה עילית ל-2009. ארגוני היוצרים ראו בכך כניעה נוספת לבעלי ההון, וקראו להתפטרותה של יו"ר הרשות, נורית דאבוש. "זו הנצחה של שיטת החלטורה", אומר שנער על החלטת הרשות. "זה לוחץ, אני בוכה. אני בוכה, אני מקבל. מה זה בדיוק 'הוראת שעה'? מה, מישהו חושב שיחזירו את זה למצב הקודם? זו עוד פשרה מפא"יניקית, שבה ההוא לוחץ ואז מקבל".

הזכייניות דורשות שהמדינה תוותר להן על דמי הזיכיון, על תמלוגים. המדינה צריכה להיענות לכך?

"אתה שואל על עניין נקודתי, אבל מה שצריך זה לראות את התמונה הכוללת. משהו דפוק בשיטה. עובדים פה בשיטה פוליטית ששייכת לשנות ה-60 של המאה הקודמת. הבעיה מספר אחת של עולם המדיה והתקשורת בישראל היא שאין אף גורם שמסתכל על המכלול. הרגולציה שיש על הערוצים המסחריים, למשל, היא יותר חריפה מהרגולציה שיש היום על הערוץ הציבורי. זה עולם הפוך".

או-קיי, אבל האם הדרישה של בעלי המניות לוותר להם על דמי הזיכיון ועל תמלוגים הגיונית?

"זו דרישה הגיונית. אני לא חושב שתקציב מדינת ישראל ייבנה מהתמלוגים ומדמי הזיכיון של הערוצים המסחריים. אם עשרות מיליוני השקלים הללו ילכו ליצירה מקורית כדי לעשות סדרות דרמה טובות, זה בעיניי ייעוד הרבה יותר חשוב מאשר לאוצר. השאלה היא לאן הכספים האלה יתועלו".

משה גאון טוען שטלעד נפגעה כי היא הייתה ישרה במכרז, ואילו אלה שהבטיחו הרים וגבעות זכו, ואחרי המכרז שמו פס. הוא צודק?

"אני לא רוצה לשפוט אם הוא צודק, אבל אני יכול להגיד לך שאני מבין אותו ואת התחושה שלו".

המכרז הזה עבד בשיטת "כולם עובדים על כולם ויודעים את זה"?

"כל מכרז, במידה מסוימת, הוא כזה; בוודאי מכרז שבו אתה ממשיך את הזיכיון שלך. אני לא חושב שמישהו פה רימה או שיקר, אבל איזה כלים אמיתיים יש למי שמקבל החלטות להחליט אם להעדיף את X על Y? בשוק כלכלי מודרני, שיטת הרישיונות היא שמאפשרת למקצועי ביותר ולאיכותי ביותר לעשות את העבודה".

האיום התיאורטי הכי רציני של הרשות הוא בחילוט ערבויות. למה זה לא קורה למרות ההפרות המתמשכות?

"תראה מה קרה עם ערוץ 10. הרשות השנייה לא יכלה לקבל את ההחלטה, והעבירה את זה לוועדת הכלכלה. גלעד ארדן כבר קיבל החלטה כזו - אבל בסוף זה לא קרה".

למה?

"הרשות לא מסוגלת לקבל החלטה כזו כי היא יודעת שהיא לא יכולה להוציא אותה לפועל. אענה לך באופן עקיף: בתולדות רשות ההגבלים העסקיים בישראל, יורם טורבוביץ' נחשב לממונה הראשון שפעל כמו בית משפט. הוא בא ואמר: 'רבותיי, אני לא משחק, אני הממונה, אם לא תעשה את מה שאני אומר - תיכנס לכלא'. פעם יוחנן צנגן ועוזי פלד ואני נפגשנו, ודיברנו על זה שאולי נעשה אולפן משותף. קצת אחר כך קיבלנו טלפון מטורבוביץ': 'חבר'ה, אם אתם לא רוצים להיפגש במעשיהו - פורגט איט'. אתה חושב שנפגשנו אחר כך? לא".

אבל אפשר לראות איך סוגיות כמו תוכן שיווקי עוברות בלי בעיה, למרות הקנסות של הרשות. האם האכיפה בנושאים האלה אינה בעצם בדיחה אחת גדולה?

"הרגולציה הנוכחית חיה בכוח האינרציה עם מעט מאוד שיניים, עם הרבה מאוד רעש ולחצים. אם היא לא תעשה שינוי דרמטי שהוא חלק משינוי מאקרו - היא לא תשרוד לאורך זמן".

היו מקרים שהיית מפר הנחיה של הרשות ואומר, "טוב, מקסימום יו"ר הרשות ישלח מכתב, ייתן קנס"?

"אני אומר לך בכנות: ברוב המקרים שהערכתי שאנחנו עלולים לשלם, נמנעתי. זה בגדול. נקודתית, היו כל מיני דברים כאלה. תמיד אתה עושה את זה. אתה יודע - בתור אזרח, כשאתה עובר באור אדום, אתה אומר, 'בסדר, שוטר יכול לתפוס אותי ולתת לי קנס', אבל אתה עושה את זה בכל זאת".

מה זה רמזור אדום בתחום הטלוויזיה?

"יש הרבה מאוד דברים שהם לא 'קליר קאט', שהם באזור אפור. תוכן שיווקי הוא בהגדרה באזור אפור. זה לא מצב שמעלת בכספים, זו עבירה מסוג אחר".

ואז אתה אומר, "נעשה את זה ואחר כך נתווכח איתם"?

"כן, בהחלט".

אז כל המנגנון של הרשות השנייה זה בזבוז כספי ציבור?

"היה שלב שגיליתי שמספר העובדים בקשת דומה למספר העובדים ברשות השנייה, וחשבתי שזו פירמידה קצת הפוכה. אולי היום זה אחרת - הם טוענים שהם קיצצו והתייעלו, אבל לדעתי הגולם קם על יוצרו. אין סיבה, למשל, שהרשות תתפקד גם כגוף משדר. זה גוף, שכמו הרבה דברים בישראל, מכל מיני טעמים פוליטיים וכוחניים, בנה לעצמו סוג של טריטוריה. גם מועצת הכבלים הוא גוף מפקח, ולא על שני ערוצים אלא על עשרות - וזו מערכת הרבה יותר קטנה, רזה וזולה".

אשתקד פגש שנער את הרשות מחדש, כאשר קבוצת משקיעים בראשותו הפסידה במכרז הרדיו האזורי לקבלת הזיכיון באזור השרון. בזיכיון זכה פעם נוספת דוד בן-בסט, חבר מרכז הליכוד בעל קשרים פוליטיים ענפים. עתירה שהגישה הקבוצה של שנער לבג"ץ נדחתה.

"עצוב לי שככה מתקבלות החלטות במדינת ישראל", מסכם שנער את האפיזודה, "היו שם דברים שהם לא רק טעם לפגם. כשקישון כתב מערכונים בשנות ה-60, צחקו מזה. כשזה קורה בשנת אלפיים ומשהו, אתה אומר לעצמך, 'לא יכול להיות שזה קורה'".

הייתה פה שחיתות?

"לא עשיתי חקירה משטרתית ברמה שגילתה שחיתות במובן הפלילי".

אבל זו הייתה תחושתך?

"התחושה שלי הייתה שזה פאתטי. באה קבוצה שעומד בראשה בחור בשם שלום קיטל, שעשה בימי חייו משהו בתחום הרדיו והטלוויזיה במדינת ישראל; באים בעלי מניות עם יתרונות יחסיים עצומים - והם לא זוכים. אני לא אומר שהקבוצה הייתה צריכה לזכות בכל מחיר, זה חלק ממכרז, אבל אתה צריך שמולך יעמוד גורם שבאמת יש סיבה מאוד טובה להעדיף אותו.

"באותה תקופה החלטנו לא להתמודד באזור אחר, של 103 אף.אם, כי חשבנו שיש שם זכיין טוב. פה היה גורם שבמשך תקופה מאוד ארוכה - וזה עולה גם מסקרי שביעות רצון של המאזינים וגם מדוחות של הרשות השנייה - לא מילא את תפקידו באופן נאמן. היה ברור לנו, הרבה לפני שנכנסנו לוועדת המכרזים, שזו פארסה. הרגשנו שאנחנו הולכים למשחק מכור, ולכן הגשנו את העתירה עוד לפני שלא זכינו".

עוד יהיה איחוד

המנגנון המנופח של הרשות השנייה, אומר שנער, נותר על כנו לא בגלל הפוליטיקאים אלא מסיבה פרוזאית בהרבה: "ארגון נוטה לשמר את עצמו. למנהלים שלו יש כוח, יש להם שליטה, המון עובדים, יש להם סמנכ"לים. לא בן לילה נפרדים מזה".

את הנימוק הזה מעלה שנער גם בהתייחס לגופים המסחריים: אין שום הצדקה כלכלית, הוא אומר, לקיום נפרד של קשת ורשת. בחודשים האחרונים התנהלו מגעים בין רשת לערוץ 10 בנוגע לאיחוד אפשרי.בעבר התנהלו מגעים כאלה גם בין קשת לרשת וגם בין קשת לטלעד ולערוץ 10. "היו שלבים שהיו דיבורים די מעשיים על זה, ויותר מפעם אחת. ב-2003-2004 זה היה מאוד קרוב".

מה מונע מאיחוד בין רשת לרשת להתרחש מחר בבוקר?

"אתה צריך לשאול אותם. לדעתי אין סיבות מהותיות. שוב, לארגונים אין נטייה להתמזג. מנהלים רוצים לשמור על הארגון שלהם. אבל מיזוג בין קשת לרשת הוא בלתי נמנע, וזו רק שאלה של זמן. על הנייר אין סיבה שלא לעשות את זה: העלויות ירדו באופן משמעותי, וזה חשוב בוודאי בתקופה שמפסידים כסף. שנית, היכולת לבנות מותג בטלוויזיה מוגבלת. מה, מישהו יודע מה זה רשת, מה זה קשת, מה זה ששת? מבחינת הצופה הוא רואה ערוץ 2. זה מותג רק עבור המפרסמים, הפרסומאים והברנז'ה.

ברמת הפרוגרמינג, גוף שהיה משדר שבעה ימים בשבוע היה יכול לבנות לוח שידורים קוהרנטי. ברמת התשתיות, תראה מה קורה היום: רשת משדרת ארבעה ימים וקשת שלושה ימים. יש ימים שחדר השירות של קשת עומד ריק. זה חוסר ניצול משאבים מטורף. אני כבר לא מדבר איתך על זה שיש פעמיים מערכת שיווק ופעמיים מערכת תוכניות. תדע לך שבמשך שנים הזכיין שהיו לו יותר ימים תמיד היה הזכיין המרוויח. בכל פעם שקשת עברה מיומיים לשלושה ימי שידור היא הגדילה את הרווחיות שלה באופן דרמטי - כי התוספת בהוצאות היא מאוד קטנה, אבל התוספת בהכנסות היא בשליש יותר גדולה".

במסגרת התיאורים הקודרים על-אודות מצבם, אמרו חלק מהמנהלים בזכייניות כי המצב עשוי להחמיר עד כדי כך שרשת וקשת יתדרדרו למצבו של ערוץ 10. "אני לא מאמין שזה יכול לקרות", אומר שנער, "אני גם לא מכיר אף בעל מניות בערוץ 2 שיסכים להיות במצב שהוא מכניס את היד לכיס וכותב צ'קים - לא ברמה שיוסי מימן עושה, וגם לא ברמה שעשו ארנון מילצ'ן ורון לאודר. בעלי המניות בקשת וברשת לא היו מוציאים כל חודש לא 2 מיליון דולר ולא מיליון".

למה?

"זה עניין נורא פרסונלי. ללאודר זה לא בדיוק הביזנס המרכזי שלו, והוא לא יושב פה. יוסי מימן נכנס לסחרור, ואין לי שום ספק שאילו הוא היה מעלה על דעתו שהוא יפסיד רבע ממה שהפסיד, הוא לא היה עושה את זה".

התלונות על הרגולציה אולי הבריחו מכאן כמה מהמשקיעים הזרים, אולם עמיתיהם הישראלים בוכים אבל נשארים. "אצל רוב המשקיעים הזרים", אומר שנער, "השיקול הכמעט יחיד הוא שיקול עסקי. אצל הישראלים יש תמיד שיקולים נוספים".

איזה - השפעה וכוח?

"גם, אבל הם מתפכחים מהר מאוד, ומבינים שיכולת ההשפעה שלהם מאוד קטנה".

המאבק סביב מינוי יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2 הוכיח שהמינוי הזה היה מאוד חשוב לבעלי המניות.

"בסדר, וראינו גם את התוצאה. העניין הוא לא ברמת זדון. הם נדבקים בחיידק. אתה יודע שלי ולמוזי ורטהיים יש היכרות מאוד אינטימית ואינטנסיבית הרבה שנים. בעסקיו האחרים - בנק המזרחי, קוקה-קולה - הוא לא היה פועל כמו שפעל בתקשורת".

קשת של ורטהיים אולי מציגה הפסדים לא קטנים, ולאחרונה אף פורסם כי אבי ניר העיד שקשת מתקשה למכור את זמן הפרסום בפצצת הרייטינג "ארץ נהדרת", אולם היא עדיין במצב טוב בהרבה מרשת. "זה נכון שזה תופעה חריגה", אומר שנער על ההובלה רבת השנים של קשת את השוק, "יש משהו בתרבות הניהולית ובתרבות הארגונית, ובדנ"א של הארגון, שהוא מוטמע לזה".

אבל התרבות הניהולית השתנתה לגמרי. אתה הלכת, הגיע אבי ניר, וקשת נשארה הכי דומיננטית.

"תראה, נכון שתרבות ניהולית של ארגון היא בסוף אנשים - אבל היא גם משהו הרבה יותר עמוק. חוץ מזה, תזכור שהוא היה סגני במשך הרבה מאוד שנים. יש משהו בקשת שהוא מעבר לאנשים שלה".

יש משהו שאתה מצטער עליו בכל פרשת סיום דרכך בקשת?

"אני בעיקר מצטער על כך שלא יצא לי להיפרד כראוי מהאנשים ומהעובדים שעשו את קשת. אבל אם הייתי נקלע לסיטואציה דומה שוב, הייתי פועל באופן מאוד דומה, כולל הגשת התביעה. בנסיבות שהיו זה היה בלתי נמנע. אני כואב ומצטער שזה נעשה ככה, אבל לא היה לי מנוס".

זה פגע בך במובן שאם בעתיד תרצה לשוב לעמדת שכיר, בעלים יחששו להעסיק אותך?

"יכול להיות. אבל אם זה השיקול של מישהו, כנראה לא שווה שאעבוד איתו".

יצא לך להיות עצמאי דווקא בתקופה הכי קשה לעסקים. אתה לא מתגעגע לעמדת השכיר?

"ממש לא. תראה, אני לא מצטער על דקה שביליתי בערוץ 2. זו חוויית חיים. לכמה אנשים יוצא דבר כזה? הייתי מהמקימים של ערוץ 2 הניסיוני, מהמקימים של ערוץ 2 המסחרי. עכשיו אני מקים סטארט-אפ, יש לי ניצוץ בעיניים, כיף לי, זה מאתגר אותי. נכון שזה קשה, אבל מה אתה חושב - לנהל את קשת זה פרויקט קל? תאמין לי שזה היה קשה".

כן, אבל ההבדל הוא שכשאתה שכיר והחברה מפסידה מיליונים, לפחות זה לא ההפסד שלך.

"סליחה שאני אומר לך, אבל זה לא קרה. לא הייתה בתקופתי שנה אחת שהסתיימה בהפסדים".**

תגובה

"לא מפתיע ששנער תוקף"

הרשות השנייה: הוא אינו בקיא בפרטים

הרשות השנייה מסרה בתגובה: "גם שנער חתום על הצעת קשת במכרז הכולל הצעות ומחויבויות גבוהות שבזכותן זכו במכרז. לכן לא מפתיע ששנער בוחר לתקוף את הרשות שכל חטאה הוא בעמידתה על ביצוע המחויבויות וביצוע משימותיה. ניכר ששנער אינו בקיא בפרטי הוראת השעה שנועדה לתת מענה למצב ההפקה בעת הזו".

לעניין מכרז הרדיו: "טענות קבוצת שנער נדחו בבית המשפט, שאישר את החלטת הרשות".

עוד נמסר כי "החוק קבע שהרשות תפעל כגוף משדר. בזכות עבודתה היעילה בתחום השידורים נתבקשה הרשות להקים ולהפעיל את מערך השידורים הדיגיטלי-קרקעי תוך חסכון שנתי של כ-20 מיליון שקל לרשות וכ-50 מיליון שקל לרשות השידור. ובלשונו הידועה של שנער - 'למה לבלבל את הקוראים עם עובדות?'"

קשת בחרה שלא להגיב לדברים.