תיבת נוח

*לנוחות שכל-כך התרגלנו אליה יש מחיר כבד, אישי וחברתי. השאלה היא אם זה בכלל אכפת לנו

"כלכלה פשוטה של שקט... חיינו השקטים הם מכלאותיהם הנעולות" (יצחק לאור, "שיר ערש לגלעד")

ארנה קזין כתבה ספר על מעמד מסוים שמקדש את הנוחות של עצמו. 18.9 ליטרים של מים מינרליים שמעלה מישהו לקומה השלישית, עיתון שממתין ליד הדלת, מטפלות מהפיליפינים, מענה קולי, קרוקס, איקאה ויתר הדברים שעושים את החיים לנוחים יותר.

קזין כותבת על המחיר שמשלמים האנשים קשיי היום שמספקים נוחות, אך בה בעת גם על המחיר שמשלמים צרכניה. צרכנים אלה הופכים ליצורים דלים, מהירים ואגואיסטים, שלא עוצרים לרגע על מנת לחשוב, לשחק ולהריח את הפרחים. במהלך ריצתם הם חשים באיזושהי אי-נוחות, שאותה הם הודפים באמצעות הפינוקים שהעולם מעמיד למכירה. במקביל מחסל פולחן הנוחות את העניין בסבלם של ספקי הנוחות ואת היכולת למתוח ביקורת על גורמי הסבל. נוחות היא סוג של "רפש המשקיט דם ונפש". אנו זקוקים למעט אי-נוחות שתמנע מאיתנו להתבוסס בקרמים ובאופני כושר, ותמריץ את הדם והתודעה.

אבל, אם נרחם רק על צרכני הנוחות ניוותר במסגרת האגוצנטריות שקזין מתארת. ספקי הנוחות משלמים מחיר כבד. אלו הם חוטבי העצים ושואבי המים שהופכים את עולמנו לסלון אחד גדול, שבו אנו מתרווחים בקרוקס ובטרנינג. אל עולם זה לא חודרת פוליטיקה, ואסונותיו הגדולים הם דברים כמו השמנה וחזה שעיר.

קזין מנסחת עיקרון פשטני למדי, של כלים שלובים, לפיו על הנוחות של אחד תמיד יש אחר שמשלם בדם ובחיים. האיש הרזה סוחב על גבו את האיש השמן. מול טיעון זה אנו נמהר לנפנף באופן פשטני לא פחות, בעיקרי הקפיטליזם, ולקבוע שיש כאן מערכת יחסים המאפשרת לכל צד לשפר את מצבו. העוגה ממשיכה לגדול וגודל החתיכות שלה יחסי ולא מוחלט. 30 אלף הדולרים שנשלם לאם הפונדקאית מהודו "יסדרו" את כל הכפר שלה. לדאבון הלב, טיעונים אלו לא יסייעו לנו. קזין לא מתנפלת על השיטה באשר היא, אלא על שלב חדש שלה. עולם בו הצרכן במרכז והנוחות היא הערך העליון נבדל מהעולם של לפני 10 שנים. להיבטים מסוימים של השלב הקודם, קזין אפילו מתגעגעת.

קזין מודעת ליתרונות השוק, אך חשוב לה לעסוק בעיקר בחולשותיו. היא מנסחת פרדוקס לפיו הליברליזם והקפיטליזם מרחיבים באופן בו-זמני גם את מעגלי החופש וגם את מעגלי הדיכוי. נשים לא נאלצות יותר לחנוט את עצמן במחוכים ונעלי עקב, והן מהלכות בנעלי קרוקס הזהות לאלו שמשמשות גברים. אלה מתחילים בתורם למרוט שערות מהחזה, להתאפר ולהסתובב בנעלי קרוקס שמשמשות נשים. הזהויות המגדריות הישנות והטובות מתפוררות, הן בעקבות התפתחויות טכנולוגיות והן מאחר שהן מפריעות לשוק החופשי בדרכו. קזין טוענת שמדובר בהישגים אדירים, אבל היא מבקשת להצביע גם על מחירם. תהליך השחרור דורסני והוא מבטל את המגבלות המועילות שתרבות אמורה להטיל על חבריה. בני מעמד הנוחות קונים את החופש שלהם תמורת חופש של אחרים, ומשקיטים את מצפונם בדוחפם פרוטות לידיה של האם הפונדקאית. אולם, לחופש של זו אין מחיר. היא זקוקה לו בשעה שמנצליה זקוקים דווקא למשהו שיגביל אותם.

ספרה של קזין מעניין ומומלץ, אך לטעמי הוא לא יוצר את אי-הנוחות שהוא מבטיח לקורא. מדובר בספר קליל, נעים וידידותי. ייתכן שניתן היה להעניק לדיון אופי מורכב ואנליטי יותר, אולם אולי עדיף כך. מי מאתנו יהיה מסוגל לקרוא דיון מסובך כשהוא חוזר עייף מהעבודה? *

"על הנוחות", ארנה קזין, הוצאת בבל ומשכל, 172 עמ'