כשעיתונים מתקפלים

החדשות הרעות על העיתונות האמריקנית נפלטות כה מהר, שמכונות הדפוס לא עומדות בקצב. סגירת "רוקי" אחרי 150 שנות פעילות סיימה שבוע שבו גם חברת ג'ורנל רג'יסטר והעיתון "פילדלפיה אינקוויירר", שנוסד לפני 180 שנה, הצטרפו ל"שיקגו טריביון" ול"מיניאפוליס סטאר טריביון" בהליכי פשיטת רגל.

הרסט מאיימת לסגור את סן פרנסיסקו כרוניקל, וביום ב' מסרה שתהפוך את "סיאטל פוסט-אינטליג'נסר" למהדורת אינטרנט בלבד.

גאנט, בעלי יו.אס.איי טודיי, הלכה בעקבות "ניו יורק טיימס" וחתכה את הדיבידנד כדי לשמור על מזומנים. עיתונים רבים, מ"סינסינטי פוסט" ועד "ניו יורק סאן" כבר התקפלו.

הספדים לעסקי החדשות נכתבים בכל העולם, כשהכנסות הפרסומת - שתמיד סבסדו את עלויות איסוף החדשות - מתכווצות, ממש כפי שהמדיה הדיגיטלית מחליפה את העיתונות המודפסת בתיווך בין מפרסמים ולקוחות. והמשבר לא משפיע רק על עיתונים: גם מגזינים, שידורי חדשות וסוכנויות ידיעות סובלים.

אך בשום מקום לא היתה ההשפעה גדולה יותר מאשר בעיתונות האמריקנית, היכן שתחושת זהות קהילתית ולעתים אחיזה מונופוליסטית בשוק המודעות המקומי החזיקו שלל עיתונים מקומיים עם משאבים שהיו מושא לקנאת עיתונים ארציים במדינות אחרות.

ירידה בתפוצה ובפרסום אינה חדשה, אך עד לאחרונה קיוו שניתן יהיה להציל עיתונים ע"י בעלות פרטית, או מיזוג עיתונים תחת מטריות קונצרניות מעטות וחזקות יותר, תוך קיצוצי עלויות.

פשיטות הרגל והסגירות עקב ירידה של 30% בהכנסות מפרסומת מאז השיא של 2005 ניפצו את התיאוריה, והבעלים חיפשו רעיון חדש. אבל איזה סיכוי יש למצוא פתרון כשברקליס קפיטל צופה ירידה של עוד 21% בהכנסות העיתונים ממודעות רק השנה?

הדיון מתמקד בשתי תקוות חדשות: שמענקים ותרומות יחליפו את המודלים המסחריים; ושניתן יהיה לשכנע קוראים לשלם על חדשות באינטרנט. "נדבנים נאורים חייבים לפעול, או לראות רכיב חיוני בדמוקרטיה האמריקנית מתנדף", טענו דייויד סוונסן ומייקל שמידט מאוניברסיטת ייל. להערכתם, העלות השנתית של חדר החדשות של העיתון, מעל 200 מיליון דולר, יכולה להיות מכוסה ע"י קרן מענקים ותרומות של 5 מיליארד דולר, שתבטיח את עצמאותו המערכתית של העיתון. על בסיס התחשיב של שניהם, העריכה חברת "ניימן מעבדת עיתונות" שסבסוד כל העיתונים בארה"ב כיום עלול לעלות 114 מיליארד דולר.

מודלים מבוססי תרומות כבר קיימים: ProPublica, המפיקה "תחקירים עיתונאיים אשר משרתים את האינטרס הציבורי", נתמכת ע"י כמה קרנות; MinnPost.com הוקם במינאפוליס במימון של משפחות ומוסדות מקומיים.

מחוץ לארה"ב, המדינה מתערבת לעתים. צרפת הזרימה לעיתוניה 600 מיליון אירו במשך שלוש שנים בהכפלת הפרסום הממשלתי והקלות מס על השקעות דיגיטליות של מו"לים. בבריטניה מנהלים המו"לים לובי להקלת תקנות התחרות כדי לאפשר יותר מיזוגי עיתונים.

הזדקקות לתרומות או לסיוע ממשלתי גורמת לרבים לחוש שלא בנוח. סבסוד יכול ליצור תחרות לא הוגנת לעיתונים מסחריים; ולגבי תרומות, הקרנות כבר סובלות מנחת ידו של השוק. "הרעיון של תרומות הוא פיתיון מדומה", אומר אלן מאטר, עורך בדימוס ובעל הבלוג המשפיע Reflections of a Newsosaur.

לדבריו, שני עיתונים בולטים בארה"ב מוגנים לכאורה ע"י מלכ"רים. אך Christian Science Monitor נטש את מהדורתו המודפסת, ומכון Poynter מוכר את "רבעון הקונגרס" כדי לתמוך בעיתון הדגל שלו, "סיינט פיטרסברג טיימס". "אין שום דבר בסוג הבעלות הזה שבאמת מגן עליך", אומר מאטר.

במקום זאת, הרעיון של מכירת חדשות מקוונות צובר מומנטום בעקבות כתבת שער של טיים מגזין, שמגדיר עצמו כ"מכור לדפוס הישן". הכתבה היתה של וולטר איזקסון, לשעבר עורך טיים, שחזר כדי לטעון שהחדשות אינן צריכות יותר להיות חינמיות במהדורות מקוונות.

"איי-טיונז של חדשות"

עד כה, רק גופי חדשות מתמחים כמו "וול סטריט ג'ורנל", "פייננשל טיימס" ומגזינים מקצועיים הצליחו לייצר הכנסות משמעותיות ממנויי האינטרנט שלהם. לפי איזקסון, כעת, כשגם צמיחת הפרסומת במהדורות המקוונות נעצרה, יש ליצור "שיטה דמויית איי-טיונז של תשלומים קטנים", שגובה 5 סנט לכתבה או 10 סנט ליום, כפי שחנות המוזיקה המקוונת של אפל מוכרת שירים ואלבומים. ניסיונות קודמים לגבות כספים תמורת כתבות ומאמרים לא צלחו, אך קריאתו של איזקסון באה כשמו"לים רבים מגיעים למסקנה שרדיפה אחרי פרסום מקוון במקום הכנסות מדמי מנוי אינה משתלמת.

כייבלוויז'ן בעלת "ניוזדיי" והרסט בעלת "יוסטון כרוניקל" הודיעו שיתחילו לגבות כספים מקוראי אתריהן. ארתור סלצברגר, יו"ר "ניו יורק טיימס", רמז שהעיתון יחדש ניסיון לגבות תמורת תכנים, 18 חודשים אחרי שנטש יוזמה קודמת כזו.

אך כשאייטם חדשותי ממוצע בחדשות-גוגל מקשר את הקורא למאות קישורים של כתבות חינמיות בנושא, גבייה עבור רוב החדשות תהיה קשה, "אלא אם כן המוצר ישתנה דרמטית", אומרת אנתיאה סטרטיגוס מחברת המחקר אאוטסל. כדי להצליח, העיתונים יצטרכו לספק תוכן עם יותר ערך לקוראים, מאשר המסה של החדשות שהן קומודיטי.

"חייבים להקצות משאבי אנוש לבניית ערוצי עניין עם פוטנציאל: אלו שבנויים סביב קבוצות ספורט מקצועני, אימהות או ספורט של בתי ספר תיכוניים, ואני מציין רק כמה רעיונות", אמר סטיבן שוורץ, נשיא הרסט ניוזפייפרז, לעובדיו.

דוגמה לכך היא עיתון Bluffton Today, שהושק ע"י מוריס קומיוניקיישנס אחרי שהיא סגרה את "קרוליינה מורנינג ניוז". זה עיתון היפר-מקומי, עם בלוגים שכותבים קוראים באתר שלו. זהו אחד המקרים הבודדים של אתר אינטרנט שהוליד מהדורה מודפסת מצליחה, כך שהוא מהווה מודל שראוי אולי לחיקוי.

שת"פ בין מו"לים בהקמת "איי-טיונז של חדשות" עלול להיות בלתי אפשרי במסגרת חקיקת ההגבלים העסקיים - מורשת מהתקופה בה המחוקק היה מודאג יותר מהשתלטות של כמה בעלים על המדיה, מאשר מהתפוררות המעצמה השביעית. מיזוגים בין עיתונים-שכנים - או בין בעלים של עיתונים ושל תחנות שידור באותו שוק - נחסמים ע"י המפקחים מזה עשרות שנים.

בעלי המדיה כלל לא בטוחים שזה ישתנה בתקופת אובמה, שניהל קמפיין לגיוון הבעלות על מדיה. "זה כאילו המפקחים הלכו לישון בתקופת אייזנהאואר, והתעוררו כשהם בוהים באיי-פון", אמר ג'ון צ'צ'ס, האחראי בבנק ההשקעות לזאר על התייעלות של כמה עיתונים. לטענתו, העיתונים צריכים לקבל פטור מחוקי הגבלים במשך זמן מספיק כדי להקים "מערכת לכל התעשייה שתעקוב אחרי שימוש חוזר בתכנים, ותגבה כספים עבורו באמצעות מדדים מקוונים".

גביית כסף על חדשות מקוונות יכולה לסייע להכנסות המו"לים, אך זו רק אחת הבעיות שלהם. גל החדשות הרעות מראה שאתגרי התעשייה נחלקים לשלושה: אי-התאמה בין עלויות והכנסות, מבנה-הון לא מתאים, והיצע-יתר. התקווה לביסוס מודל בר קיימא לעסקי החדשות תלויה בטיפול בכל השלושה.

"בסיס העלויות לא עולה בקנה אחד עם ההכנסות שזמינות בעסק שלנו היום", אמר שוורץ לעובדיו. "בשנים הטובות כולנו פיתחנו הרגלי עבודה בלתי יעילים".

ג'ונתן ני, מנהל החוג לללימודי עיתונאות בבית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה, משווה את מבנה העלויות "הארכאי" של העיתונים לזה של תעשיית התעופה. איגודי עובדים, שימוש לא יעיל בבתי דפוס, רשתות הפצה לא יעילות, ורתיעתם של העיתונאים מלשאול את עצמם אם מה שהם מסקרים משרת את האינטרס של הקוראים שלהם - כולם שמרו על רמת עלויות גבוהה, לטענתו.

התעשייה חייבת לבדוק מחדש את הנחות היסוד שלה, להשתמש במיקור-חוץ, ולפרסם גם בעמוד הראשון. קיצוצי העלויות סוחפים: מק'קלאצ'י, בעלי "מיאמי הראלד", הודיעה על שלוש תוכניות רה-ארגון מאז יוני, עם פיטורים של 4,000 עובדים בסיכום כללי. ראשי האיגודים והמשקיעים טוענים שהקיצוצים חסרי האבחנה רק יקשו על הפקת תכנים שהצרכנים מעריכים, בדפוס או באינטרנט.

מו"לים מפחיתים סיקור

כמה מו"לים מפחיתים סיקור כדי להתמקד בנושאים מקומיים, ומסתפקים בסוכנויות הידיעות לכל היתר. חמישה עיתונים בניו יורק וניו ג'רזי מתכננים לחלוק כתבות ותמונות. שוב, חוקי ההגבלים עלולים למנוע שת"פ רחב יותר.

אך החזרי החובות הם העלות הכי גדולה של מו"לים רבים. ניתוח של מודי'ס לשש חברות עיתונות גדולות מצא שלכולן, מלבד גאנט, יש חובות של פי 4 מרווחי ה-EBITDA שלהן. במקרה של טריביון, המכפיל היה 12.3. "כמה מהן נשארו 'עסק סביר', אבל הן לקחו על עצמן יותר מדי חובות", אומר מאטר.

אחרים מעריכים שהרווחיות של העיתונות אפילו גבוהה יותר. ני אומר שלעיתונים יש שולי רווח גבוהים בהרבה מאלו של אולפני סרטים או חברות מוזיקה, מה שמספק ריפוד מפני ירידה בהכנסות. אבל כדי להפחית את מכפילי החובות לרמה של 2-3 תידרש התייעלות אכזרית בהרבה. "בכמה מקרים, פשיטת רגל יכולה להיות אופציה טובה", אומרת סטרטיגוס.

לכמה מו"לים, סגירת עוד עיתונים תהיה האופציה היחידה. היעלמות מתחרים יכולה לסייע: דין סינגלטון, עורך העיתון השני בדנבר, אמר כש"רוקי" נסגר: "זה משפר את המצב הכספי של 'דנבר פוסט'".

פחות עיתונים - שיהיו ממוקדים יותר, יעסיקו פחות עיתונאים, ויגבו עבור תוכן מקוון - נראה עתיד לא מזהיר עבור רבים, אך הוא יכול להיות תקוות העיתונות. *