שאול אולמרט, בנו של ראש הממשלה: אבא לא גיימר, אבל הוא נורא מנסה להבין

שאול אולמרט, בנו בן ה-32 של ראש הממשלה, הוא גיימר מילדות. חוץ מזה הוא גם סגן נשיא MTV ואחראי על המשחקים בחברת הענק - תפקיד שגורם לו לשחק בשעות העבודה וגם כשהוא מגיע הביתה. אביו, הוא מספר, מצטרף רק לעיתים נדירות. "אבא שלי ישב איתי פעם לשחק סים סיטי, וכשהראיתי לו איך אני בונה את העיר, הוא הסביר לי כמה גדול המרחק בין לשחק משהו על המחשב לבין לעשות את זה באמת. הוא לא משחק, אבל הוא נורא מנסה להבין", מספר אולמרט בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי שיתפרסם מחר ב-G. "הוא מבין שיש פה משהו שהוא צריך לקלוט, משהו שהוא Beyond him, אז הוא נורא מתעניין, 'איך זה עובד? ולמה זה עובד ככה? תראה לי'".

בין משחק למשחק אולמרט הצעיר מנהל אגף שמגלגל עשרות מיליוני דולרים ושכולל את ניקלודיאון, שוקווייב, ניאופטס, ניק ג'וניור ועוד כמה מותגים. "בפועל, חמשת התחומים שאני אחראי עליהם הם Wireless - כל מה שאנחנו עושים בתחום הטלפונים הניידים, שזה לא רק משחקים אלא גם התאמה אישית של רקעים, וידיאו וטקסט; מסחר אלקטרוני; טלוויזיה אינטראקטיבית; וידיאו דיגיטלי ומשחקים. כשהגעתי לפה זה כלל רק משחקי אונליין, אבל היום אני עושה את כל המשחקים לכל הפלטפורמות", הוא מספר בראיון.

המשחקים לבדם מכניסים לניקלודיאון יותר כסף מכל אחד מהתחומים האחרים שעליהם אחראי אולמרט: על פי נתוני חברת המחקר NPD, ב-2006 הוציאו צרכנים 68 מיליון דולר על המשחקים של ניקלודיאון, וזה סכום שמשקף רק רבע מהמכירות, שכן הוא אינו כולל הכנסות מרשתות דוגמת וולמארט, שבה רוכשים הצרכנים כ-40% ממשחקי הווידיאו של החברה.

איך הגיע הצעיר הירושלמי לתפקיד הבכיר? "התחלתי לשחק כשהייתי בן שש, על המחשב הראשון שלי, VIC20. את המשחק הראשון תכנתי כבר כשהייתי בן שבע", הוא מספר בחיוך. השלב הבא היה שירות צבאי במרכז לפיתוח הדרכה בצריפין ולימודי תכנות בג'אווה וב-C . בספטמבר 1998, שנתיים לאחר השחרור, אולמרט התקבל לתוכנית חדשנית בעיצוב מדיה בשטוטגרט שבגרמניה, ובמקביל ייעץ מדי פעם באירופה לקרן הון סיכון. לאחר הלימודים החל לעבוד עבור הקרן בניו יורק. "עבדתי שנתיים בקרן, השנתיים הכי מדהימות בתולדות הטכנולוגיה. עברתי את השנה המשגשגת ביותר בתולדות השוק - 1999, ואז את הנפילה הקשה ביותר שלו", נזכר אולמרט בתחילת ימיו בניו יורק. "בסוף התקופה הרגשתי שמיציתי. כבר אי אפשר היה להשקיע יותר, היה פחות אופק עסקי, והכול הרגיש תקוע. היתה תקופה מאוד קשה".

בגיל 26, אולמרט החליט לקחת פסק זמן מהעולם העסקי, ונרשם ללימודי תואר שני בתוכנית הטלקומוניקציה האינטראקטיבית של אוניברסיטת ניו יורק.

"זה היה מדהים לעבור מעולם התאגידים והבנקים להיות סטודנט שגר בווילג'. שם גם התחלתי להתפקס על מה שאני רוצה לעשות", הוא אומר. "אחרי כל המסע הזה של שני תארים ושל העבודה בקרן הון סיכון, שזו חשיפה מדהימה לשוק כי אתה עובד עם כל הגורמים, היה לי ברור שזה התחום שלי ושאני צריך למצוא את הזווית שלי. כשגמרתי את הלימודים, היה לי ברור שאני צריך למצוא עבודה במשחקים". דרך חברים משותפים, הגיע אולמרט לחברת אוברון, שנחשבת היום לאחת השחקניות הרציניות ביותר בתחום ה-Casual Games - משחקים פשוטים בעלי קהל יעד גדול. בחברה, שייסדו ישראלים, הוא עבד במשך שנה וחצי בתפקיד מנהל השיווק עסקי.

ל-MTV, הוא מספר, הגיע כמעט במקרה, ולא מעט בגלל מה שהוא מכנה "חוצפה ישראלית". "אחד הגורמים שעבדתי מולם כשהייתי באוברון היה MTV. הם פנו אליי כדי למצוא מישהו שיעזור לגדל אצלם את עסק המשחקים, וזה נראה לי כמו הזדמנות של פעם בחיים. אמרתי לעצמי, שאם חברה כמו MTV באה אליי ומבקשת ממני לעזור לה לכתוב את תיאור המשרה, אז אולי אני יכול. כתבתי להם את תיאור המשרה, ואז שאלתי אם אני יכול להגיש מועמדות".

אולמרט, שמתגורר בניו יורק כבר תשע שנים, עוקב מקרוב אחרי מה שמתרחש בישראל, ושמע את הקריאות המפקפקות בלגיטימיות ההחלטות של אביו, בגלל "ילדיו היורדים". הוא לא אוהב את זה, אבל מעדיף שלא להתייחס. הבחירה אם להיכנס לקלחת ולהיכוות היא בחירה אישית של כל בן משפחה של פוליטיקאי, הוא אומר. בכל מקרה, מוסיף אולמרט, בתוך שנה-שנה וחצי הוא מתכוון לקפל את הפרק הניו יורקי של חייו ולחזור לישראל. "אני פה בתור תייר. תמיד הייתי. תמיד אהיה", הוא אומר.

תוכניות מדויקות מה יעשה לאחר שובו עוד אין לו, אבל התכנון בגדול הוא להקים חברת משחקים או להשתלב בעסק קיים. "קרנות הון סיכון שפועלות בישראל צריכות להיות ערות להזדמנות שיש בתעשיית המשחקים, להתחיל לעבוד בכיוון הזה, וליצור קשרים לא רק עם לוסנט וסיסקו, אלא גם עם סוני ונינטנדו", הוא אומר.

הכתבה המלאה - היום במגזין G

[לעיתון הדיגיטלי]