אתנן פוליטי יקר

היתרי קבורה וחוזי נישואין אינם צריכים להיות חלק מתפקידם של פקידים העובדים בשירות מפלגה כזו או אחרת. יש להפריט את השמירה על הזכויות הבסיסיות של כולנו

השר יצחק כהן קיבל בשמה של ש"ס אתנן פוליטי בצורת תחייתו של משרד הדתות. נדמה כי יותר משזהו הישג של ש"ס ההפסד הוא של כולנו. אין זה חדש כי משרדי ממשלה "נמכרים" לסוחרי המפלגות עבור תמיכה פוליטית, אלא שמדובר בכספי ציבור. החייאתו של משרד הדתות תעלה למשלם המיסים, שהוא ברובו חילוני ואינו צרכן של שירותים הלו, בתוספת הגדלת שירותי דת ל-165 מיליון שקל ועוד 30 מיליון שקל למבני דת. זאת מלבד התוספת התקציבית הנכבדה שכבר השיגה ש"ס לעולם הישיבות.

שאלת נחיצותו של משרד הדתות היא אף מעבר לשאלה הכספית. מדובר במתן כוח פוליטי לגורם ציבורי בעל אידיאולוגיה שאיננה בהכרח מתאימה לכלל הציבור ובכל זאת הוא חולש על כל חיינו, מלידתנו, דרך נישואינו ועד מותנו, ומהווה את הסמל הברור ביותר לאבסורד שבהתנהלותה של מדינת הלכה בכסות של מדינה דמוקרטית. למרות שהפעם מופיע המשרד במתכונת מוגבלת, ש"ס כבר הוכיחה את יכולתה המופלאה לנגוס לאט ולהרחיב את סמכויותיה עם הזמן.

פירוק משרד הדתות בשנת 2003 לא היה תלוי רק במורשתו של אריאל שרון או בהתעקשותה של מפלגת שינוי, אלא בהיגיון ובהגינות הבסיסית שאמורה לכוון מדינה שדואגת לטובת אזרחיה. כלל אזרחיה. בכל פעם שעולה סוגיית הקמת משרד ממשלתי זועקת הביקורת, ובצדק, עד כמה הוא מיותר ויקר. מיותר משום שאיננו משרת את כלל הציבור, אלא את השבט הדתי מסורתי בישראל בעוד הרוב החילוני נדרש להיגרר לאותם שירותים שהוא מעניק בעל כורחו. יקר משום שמדובר במנגנון שלם של בעלי תפקידים ולשכות שעולים לציבור בכסף רב. מכאן רק מתקצרת הדרך ליצירת כעסים והגברת השנאה כלפי הדת ומיצגיה.

אולמרט שהתקפל מול לחצי ש"ס הסביר שהוא איננו סבור ש"ראש ממשלה בישראל צריך להקדיש כמה שעות בשבוע כדי לחתום על היתרי קבורה". אולמרט צודק. היתרי קבורה, כמו גם חוזי נישואין, אינם צריכים להיות חלק מתפקידם של פקידים העובדים בשירות מפלגה כזו או אחרת. יש להפריט את השמירה על הזכויות הבסיסיות, שבעבר נשלטו על ידי הרב ואילו היום נשלטים על ידי המדינה שנשלטת מאחורי הקלעים על ידי מועצת הרבנים של ש"ס. הרי לא רק זכויות החילוניים, ובפרט זכויות המשפחות החדשות, אלה שאינן נכנסות למסגרת הצרה של גבר ואישה יהודיים כהלכה, מונחות כאן על כף המאזניים. הקמתו מחדש של משרד הדתות מעלה שוב את שאלות היסוד בדבר מונופול הדת בניהול המדינה, ואופייה האמיתי של החברה הישראלית.

כדי להפריד את המדינה מהדת יש להשלים את פירוקו של המשרד על כל זרועותיו ושלוחותיו. יש להפסיק לאלתר את תמיכת המדינה במועצות הדתיות וברבנות הראשית. חיינו, נישואינו, הולדת ילדינו וגם מותנו חייבים להיות חלק מבחירתנו החופשית. שירותי דת טובים כאשר הם נובעים מרצון חופשי, כשהכל נעשה בכורח אין לצפות מאיתנו שגם נרצה לשלם על כך ממיטב כספנו. יש לעצור את הסחף והגחמה הפוליטית לפיה בעבור הרכב קואליציוני ישלם הציבור בהקמת עוד משרד ממשלתי. הציבור חייב להשמיע את קולו ויש לקבוע לכך הגבלה בחוק. רק פעולות אלו יבצרו את אופייה הדמוקרטי של המדינה וימנעו נסיגה. האנושות צועדת לכיוון אחד. גם מדינת ישראל תאלץ ליישר קו ולצעוד קדימה.

הכותבת היא מנכ"ל ארגון "משפחה חדשה"