הדרך לקריסה רצופה כוונות טובות

מי מאיתנו לא נתקל בפניות של האגודה למלחמה בתאונות הדרכים, העמותה למיגור תאונות הדרכים והגוף להכנעת תאונות הדרכים? שניים מהשמות הומצאו על-ידי כרגע, אבל הם משקפים תופעה נפוצה: עמותות רבות פועלות בשם אותו עניין, והכפילות הזאת בפעילותיהן היא לא הבעיה היחידה של מה שנקרא המגזר השלישי. ה-בעיה של הגופים הללו, שקמים בזכות כוונות טובות ולשם מטרות חשובות ביותר, היא שהרבה פעמים הם מנוהלים בידיים מסורות אך לא מקצועיות, ולכן בדרך שגויה.

העמותות סובלות ממחסור כרוני של כספים, וחלקן גם נסגרות כי אין איך לקיים את הפעילות. אבל מכיוון שהן נועדו לענות על צרכים חיוניים לקהילה, חשוב שהן תתקיימנה. בדיוק לתוך הצורך הרגיש הזה נכנסה קבוצה נמרצת של סטודנטים, שהקימה גוף ללא כוונות רווח, שנקרא נובה (ניהול ואקדמיה בשירות הקהילה).

הגוף, שחגג ארבע שנות פעילות, מורכב בעיקר מסטודנטים שנותנים בהתנדבות ייעוץ עסקי לעמותות ולפרויקטים חברתיים ומביאים אותן לא רק לאיזון אלא גם לרווחיות. שתי צלעות נוספות יש לארגון והן האקדמיה שתומכת בפעילות בכך שהיא מכירה בה כקורס, והמגזר העסקי שתורם מלווים מקצועיים ויועצים לפרויקט.

הכל התחיל בבית-קפה

המיזם התחיל ב-2003 כשצמד המייסדים, עידו סום וברק גולדשטיין, אז סטודנטים להנדסת תעשייה וניהול ולכלכלה ולמדעי המדינה, ישבו לתומם בבית-קפה. "דיברנו על הצעדה של ויקי קנפו, על הייאוש שהביא אותה לקום ולעשות מעשה, וחשבנו איך אפשר לעזור לדרום. עלה בנו הרעיון לעזור למפעלים במתן ייעוץ עסקי", מספר סום. "המקום הראשון שהגענו אליו היה עמותת 'גוונים'. רצינו לעבוד איתם, כי זאת מסגרת שדואגת לתעסוקה ל-120 פגועי נפש, המייצרים מתנות בעבודת-יד. התחלנו לעבוד איתם באשקלון, וגילינו שיש לנו אפשרות לעזור למפעלים נוספים. גייסנו לעניין 10 סטודנטים, חבר'ה שלמדו איתנו ואחר-כך התחברנו לעוד ארגונים שעושים דברים דומים, וניסינו לארגן מסגרת אחת, שתמכור את המוצרים של כולם. בעצם", אומר סום, "עזרנו להם להקים חנות שתמכור את המוצרים שלהם, שקיימת עד היום ומוכרת תחת המותג, 'כלים שלובים', ישירות לוועדי עובדים. לקח לנו בערך שנה להקים את החנות, כי זה היה תהליך ארוך של ארגון כל העמותות לפעול ביחד".

וככה זה עובד: נובה מחולקת לצוותים, כשהשנה סיימו את הפעילות 12 צוותים. כל צוות מורכב מארבעה סטודנטים מצטיינים שנבחרים בתהליך סינון ארוך על-פי כישוריהם ויכולותיהם האנליטיות. כל צוות כולל ראש צוות חיצוני, רובם יועצים בחברות ייעוץ מובילות בארץ, המלווים את הצוותים בהתנדבות לאורך השנה. לכל צוות ישנו גם מנטור, מנחה עסקי, רובם בכירים בעולם העסקים והייעוץ בישראל.

כל צוות מלווה פרויקט בודד לאורך כל שנה ומעניק יותר מ-800 שעות ייעוץ בפועל. הצוותים מלווים את הארגון החברתי לתקופה של תשעה חודשים (שנת לימודים אקדמית), שבמהלכם הם מלווים פרויקטים חדשניים וקיימים, כשהם כותבים לפרויקטים תוכניות עסקיות, כלכליות ואסטרטגיות ומלווים את הפרויקטים בשטח.

" התחלתם 12 סטודנטים, בשנה השנייה הייתם 6 צוותים והשנה כבר פעלו 12. איך גדלתם ככה?

גולדשטיין: "אחרי הפרויקט הראשון, כשבמשרד הבריאות ראו כי טוב, פנו אלינו ממחלקת השיקום של המשרד, אלה שמסבסדים את מפעלי השיקום בארץ. הבעיה היא, שבמקרה הטוב המפעלים האלה מגיעים לאיזון ובמקרה הרע והרווח יותר, הם מפסידים ונסגרים. הם ראו שאצלנו המפעל באשקלון פועל בדרך יעילה, ויוצא מגירעון תקציבי אחרי בסך-הכל חצי שנה של פעילות. אז הם פנו אלינו, וביקשו לשכפל את הפרויקט למפעלים אחרים שהמשרד תומך בהם.

"זה מאוד החמיא לנו, אבל היינו רק 10 אנשים, שלא יכולים להשתלט על כל הארץ. ואז הבנו שיש פה בעיה של חוסר יעילות גם של המשרדים הממשלתיים וגם של הגופים החברתיים עצמם בצדדים התפעוליים. הבנו, שכדאי שנקים אופרציה שתפרוץ ממסגרת של חברים למסגרת גדולה ומסודרת, שגם תוכל לטפל בגופים בפרישה רחבה, וגם תיתן הזדמנות לסטודנטים לעזור בדרך כזאת בעמותות".

"כבר באשקלון רצינו לייצר מודל שעובד", מציין סום. "רצינו להקים מסגרת שתייצר שיתוף-פעולה בין האקדמיה, הקהילה העסקית ואותן עמותות שצריכות את הסיוע והחשיבה העסקית. אשקלון הייתה מבחינתנו פיילוט של להבין מה אנחנו צריכים, ולכן הבאנו חברות ייעוץ שמנדבות לנו ראשי צוותים, והבאנו גם מנטורים עסקיים, שכל אחד מהם מתחבר לכל צוות, כשמדובר באנשים כמו יורם ברגר ז"ל (לשעבר המנכ"ל והבעלים של ויטה, שהיה מראשוני המצטרפים לנובה, ושנפטר ממחלה לפני כחודש - מ. א.)".

" מה מניע סטודנטים, שטרודים בלימודים ובפרנסה, להקדיש חמש שעות שבועיות מזמנם לפעילות התנדבותית?

סום: "בהתחלה עבדנו עם הסטודנטים על בסיס מלגות, אבל הבנו שיותר נכון לעבוד איתם במסלולים שיבטיחו שהאופרציה תפעל לאורך זמן. הפתרון היה להגיע למצב שהפעילות הזאת זוכה להכרה אקדמית ועסקית, ונכנסת לקורות החיים של הסטודנטים.

"כיום, שנת ההתנדבות מוכרת כקורס של 4 נקודות אקדמיות באוניברסיטת תל-אביב, במרכז הבינתחומי בהרצליה, באוניברסיטה העברית, וגם במוסד האקדמי 'מכון לב' לדתיים ולחרדים בירושלים. סטודנטים ומקומות תעסוקה מסתכלים על השנה הזאת כסטאז', למרות שזה לא מחליף את הסטאז'", מבהיר סום.

וגולדשטיין מרחיב: "המודל שהגענו אליו בעקבות התייעצות עם הרבה אנשי עסקים ואקדמיה, כדי שהפרויקט יתפעל את עצמו עם מינימום עלויות ומקסימום תועלת, היה להתבסס על משולש של קהילה, אקדמיה ועסקים, עם תוצאה של Win-Win-Win. מיפינו את האינטרסים של כל אחד מהצדדים, כדי לתת להם זריקת עידוד ראשונה להיכנס לפעילות, נוסף לסיפוק האישי מעצם התרומה לקהילה".

האינטרס של הקהילה - אינו דורש הסבר. האינטרס של האקדמיה - באמצעות הפעילות מקבלים הסטודנטים כלים מעשיים, ולא רק תיאורטיים כפי שמקובל בתואר ראשון, והעסקים - מקבלים - עבודה מנוסה מהמקובל, לצד העובדה שהם תורמים לקהילה.

מסתבר, שאכן כל הצדדים מרוויחים והמודל עובד מצוין, כי הארגון גדל ומשנה לשנה מפעיל יותר צוותים של סטודנטים. כלומר, יכול לטפל בעוד עמותות ומפעלים חברתיים. נובה אפילו החליטה, כדי שתוכל להמשיך לפעול באופן מיטבי בגודלה הנוכחי, להעסיק מנכ"ל בשכר, שיתמסר לניהולה במסגרת משרה מלאה.

עד עכשיו הצמד סום-את-גולדשטיין ניהל במשותף את העמותה בהתנדבות, בנוסף לעבודה ולחיים, כשלמותר לציין שמדובר באופרציה מאוד תובענית. למשרת המנכ"ל נבחר יפתח שילוני, בעל עבר של מייסד ומנהל עמותה, ולשעבר גם נציג הסוכנות היהודית.

אינטרס עסקי טהור

העמותה כאמור חגגה כעת ארבע שנות קיום, ומתברר שהפעילות שלה והרעיון שהיא מייצגת - שילוב האקדמיה והקהילה העסקית בתרומה לקהילה - מדבר אל בכירים ובעלי השפעה במשק. בשבוע שעבר התקבצו 200 איש כדי לציין את הפעילות של העמותה, בהם בעלי עמדות מפתח במשק כמו רונית

הראל-בן-זאב, סמנכ"לית בכירה בבורסה; אלה אלקלעי, סמנכ"לית בבית ההשקעות אי.בי.אי; דני ימין, מנכ"ל מיקרוסופט-ישראל; מאיר שני, איש עסקים (לשעבר, בין היתר, מנכ"ל כלל); דוד אבנר, מנכ"ל פרטנר ועוד. את הממשלה ייצג באירוע, כמתבקש, שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק (בוז'י) הרצוג.

במסגרת פאנל, שהנחתה טליה אהרוני, מנכ"לית ארגון מעלה (מעורבות עסקים למען החברה), נשאלו הבכירים באשר לעמדותיהם בסוגיות שונות הנוגעות לאחריות תאגידית.

כולם דיברו על החשיבות העסקית שבחברה יותר בריאה, ועל הרווח שמפיקות חברות שפועלות באחריות סביבתית. אבל נראה היה שחלקם מעדיפים להיראות כמי שרואים רק את הצד העסקי של המטבע. דני ימין אמר לדוגמה, "אני לא אוהב את המילים תרומה והתנדבות. אני חושב, שנכון לפעול מתוך התחשבות בקהילה בראיית התועלת לחברה העסקית".

את דבריו חיזק מאיר שני, כשאמר: "אני לא אלטרואיסט, ופשוט יודע כפי שכבר הוכח בעולם, שחברות שמפגינות אחריות חברתית התשואה שלהן עבור בעלי המניות יותר גבוהה. אני מאמין גם שככל ששביעות הרצון של העובד תהיה גבוהה יותר, התפקוד של החברה ישתפר".

לעומתם הצהיר דוד אבנר, "אני לא מתבייש להגיד, שאני רוצה לעשות טוב ושהחברה שבראשה אני עומד תעשה טוב, לשם עשיית הטוב. אמנם גם אני מאמין שכשחברה פועלת מתוך אחריות סביבתית-חברתית זה פועל גם לטובתה, אבל אני רוצה להסתכל גם על התועלת לציבור כעל מטרה, ואני לא חושב שזאת בושה להגיד את זה".

רונית הראל-בן-זאב ציינה כי המילה "חברה" מציינת בשפה העברית גם חברה במובן סוציאלי וגם חברה במובן העסקי. לדבריה, "זה לא רק עניין לשוני. לחברות עסקיות יש מחויבות לחברה גם במובן הסוציאלי". בן-זאב הדגישה את החשיבות שבמדד מעלה בבורסה, שמדרג חברות על-פי מידת השקיפות שלהן וההתחשבות שלהן בעובדיהן ובסביבה.

אלה אלקלעי הדגישה את העובדה, ששוק ההון עדיין לא מתייחס מספיק ברצינות לנושאים הקשורים בחוסר אחריות סביבתית כאל פרמטר להערכת חברה. כדוגמה היא ציינה את התקלה שקרתה בחודש שעבר במפעל של מכתשים-אגן באזור אשלים שבדרום, שבגללה התפזר גז רעיל ברדיוס נרחב ונוצר צורך לפנות אוכלוסיות של בדואים שגרים באזור. "המניה לא הגיבה", ציינה אלקלעי בביקורת. באשר לטווח הארוך לעומת זאת היא מאמינה שאירועים כאלה כן יעוררו התייחסות מצד המשקיעים.

סוגיה בולטת נוספת עלתה בדיון כשימין אמר, בהתייחסו לנוכחותו של השר הרצוג באירוע, כי "אף חברה עסקית לא יכולה להחליף את העבודה של הממשלה בסיוע לקהילה", ושני הנהן במרץ לחיזוק דבריו.

על כך השיב הרצוג, כי "זה באמת העסק של הממשלה לעזור לאוכלוסיות נצרכות, ואנחנו לא מתנכרים לחובה שלנו. אבל הממשלות בעידן המודרני הן מסורבלות ומתמודדות עם בעיות ענק. תחת האילוצים האלה חשוב מאוד להיעזר במגזר העסקי, כדי שישלים את מעטפת הסיוע לקהילה. התפקיד שלי הוא ליצור חממה לפעולה, ובאמצעות שיתוף-פעולה עם המגזר העסקי והאקדמיה נוכל לרדת יותר לפרטים, ולעזור לצרכים יותר ספציפיים".

הדיון שהתקיים היה דיון עקרוני, אבל הוא התקיים - בואו לא נשכח - בזכות פעילות שמושתתת על התנדבות של סטודנטים, פעילות שהולכת וצוברת תאוצה והכרה, ושהתחילה בסך-הכל משיחה של שני סטודנטים בבית-קפה.