וידיאו-ארט לחדר הישיבות

איזה אמן אתם אוהבים עם האוכל שלכם? שאלה מוזרה אולי, אבל במסעדת "זוזוברה" בהרצליה פיתוח הקדישו לה את מלוא תשומת הלב ובחרו בעבודותיה של ג'סיקה קלברמן, אמנית הולנדית-ישראלית, שיצרה בהזמנה מיוחדת שלוש עבודות וידיאו-ארט למסעדה. העבודות הוכנו מראש להקרנה על פני קיר שלם - מסך ארוך המורכב מרצף של שישה מסכים.

ביצירה הראשונה שהפיקה קלברמן, המוקרנת בימים אלה במסעדה, רואים פטריות שיטקי צפות על פני אגם מים, חומת לבנים מטופו נבנית לנגד עינינו כשבמקום מלט משמש ווסאבי חריף וירקרק, שיח נבטים עף ברוח ופלפלים חריפים עולים באש. שם העבודה "Playing With Food".

אולם הווידיאו-ארט לא משחק רק באוכל. בסניף הישראלי של איקאה, למשל, שולבו לאחרונה מיצבי וידיאו ארט בתצוגת הרהיטים לסלון. גם כאן מדובר בשיתוף פעולה של החברה עם היזמים הצעירים, נדב הוכמן ורז שוורץ - הראשון סטודנט לתואר שני באמנות, החוקר את המדיום הדיגיטלי על כל גווניו ומשמש כאוצר, והשני מתחום הניהול. "הרעיון התחיל באיקאה", מספר שוורץ. "הסתובבנו שם לקנות משהו והסתכלנו על התצוגה עם מסכים ריקים, ולשנינו נפל האסימון. איזה מקום יותר הולם? אנחנו רוצים להוציא את האמנות מהגלריות והמוזיאונים ולהכניס לחללים שבהם מסתובבים יותר ויותר אנשים".

לפני כשנה הקימו השניים את חברת Glare, ובשלב ראשון פנו לאמני מדיה בעולם. בשלב השני, לאחר שיצרו מאגר של עבודות מתאימות לתצוגה, החלו לעניין חברות שונות בשילוב אמנות דיגיטלית בחללי המתנה, חדרי ישיבות או אזורי תצוגה. כיום יש להם קשר לרכישת זכויות תצוגה ומכירה של 67 אמנים. המחיר נע בין כמה מאות דולרים להצגת עבודה בתקופת זמן קצובה ועד ל-15-20 אלף לרכישת עבודה קיימת או עבודה מוזמנת במיוחד. כמובן שאם מדובר באמן "יקר" גם עבודותיו יהיו יקרות עוד יותר.

"בעולם, תחום הווידיאו-ארט יותר מוכר ומקובל", אומר הוכברג. "הטרנד שתופס תאוצה הוא דווקא של הצגת וידיאו על פני קירות חיצוניים. וידיאו-ארט הוא תחום שרק באחרונה החל לצבור נאמנים ולעניין אספנים. רבים טועים לחשוב שמדובר בסרטוני אווירה ולא באמנות, ואכן, בהתאמת וידיאו-ארט לחללים ברוכי קהל יש לחשוב בכיוונים אסתטיים וקלים לעיכול.

"זה תחום אמנות מתפתח, של הרבה צעירים. יש אמנים שעושים דברים מאוד מיוחדים ויש רבים מהם שבכלל מגיעים מדיסציפלינות אחרות, אפשר למצוא אמני וידיאו שעשו הסבה מהנדסת תוכנה או מעיצוב גרפי, ופנו לאמנות".

ושוורץ מוסיף: "אנחנו מציעים מודל כלכלי עסקי לאמני וידיאו. זה תחום שקשה להציג ואנחנו יוצרים חיבורים שימושיים, שנותנים לאמן אפשרות להציג תמורת תשלום או לעשות עבודות בהזמנה ולמכור". ובכל זאת, מה הופך את עבודת הווידיאו ב"זוזוברה" מסתם קישוט, יפה ומתוחכם ככל שיהיה, לעבודת אמנות?

"עצם זה שעשתה את זה אמנית ולא מעצבת", עונים הוכברג ושוורץ. "אם היינו נותנים עבודה כזאת למעצב היינו מקבלים VJ - עריכה גרפית דיגיטלית של דימויים. כאן, לעומת זאת, היא בנתה קונספט ויצרה סצינות ועבדה על כל תמונה ועל הרצף כולו, יש לזה ערך מוסף אמנותי". התוצאה, בכל מקרה, נעימה לעין ומעניינת.

בשלב זה עוד לא חדרה היוזמה הצעירה לחדרי הישיבות ולפינות ההמתנה של חברות רבות, אבל נראה שיש כאן טרנד המתדפק על דלתותינו.