פגיע

אנדרו רוברטסון, 24, הוא ספרינטר אנגלי אלמוני עם שיא אישי של 10.10 שניות במאה מטרים. לפני חודש רוברטסון קיבל הזדמנות להשתתף בגראנד פרי לונדון, אחת התחרויות הגדולות בדיימונד ליג, סדרת המפגשים היוקרתית של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. הוא הוגרל למקצה השני בחצי גמר המאה מטרים, מרחק שני מסלולים מיוסיין בולט, זינק נהדר, אבל סיים אחרון בזמן של 10.23 שניות - מה שלא פגע בתחושת הסיפוק שלו. "רצתי באותו מירוץ עם האיש המהיר בהיסטוריה", אמר רוברטסון, "ואני חושב שהפחדתי אותו בארבעים המטרים הראשונים".

רוברטסון כנראה רק חיפש כותרות, אבל החוצפה החמודה שלו מעידה על הספק שמרחף מעל בולט, 29, ערב אליפות העולם באתלטיקה, שתצא לדרך ביום שבת בבייג'ין. הספק הזה נובע קודם כול מהתוצאות המאכזבות של בולט השנה: בחצי הגמר ובגמר בגראנד פרי לונדון הוא ניצח בזמן זהה, 9.87 שניות, התוצאה הכי טובה שלו השנה - אבל רק הזמן ה-11 בטיבו השנה. חמישה ספרינטרים קבעו זמנים מהירים יותר, בראשות ג'סטין גטלין בן ה-33 מארצות הברית, שמחזיק בארבע התוצאות הכי טובות השנה (9.74 שניות, פעמיים 9.75, ו-9.78).

במקצה למאתיים מטרים, הריצה הכי טובה של בולט השנה - 20.13 שניות בתחרות באוסטרבה, צ'כיה, בסוף מאי - מדרגת אותו רק במקום ה-19 בין הספרינטרים (גטלין מדורג ראשון עם 19.57 שניות). באמצע יוני, אחרי שקבע זמן של 20.29 שניות בתחרות בניו יורק, בולט נשמע, לראשונה בקריירה שלו, חסר אונים. "הריצה שלי בקשת הייתה נוראית", הוא אמר. "אני לא יודע מה קרה. אני באמת לא יכול להסביר את זה. זו כנראה הייתה אחת הקשתות הגרועות שרצתי בחיים שלי. כשהגעתי לישורת ידעתי שהזמן לא יהיה מהיר, כך שפחות או יותר רק רציתי ללכת הביתה".

עוד סיבה לדאגה היא שבולט בילה לא מעט זמן בבית בשנתיים האחרונות בגלל פציעות. ב-2014 הוא עבר ניתוח ברגלו ורץ במצטבר רק 400 מטרים בתחרויות (פעמיים מאה מטרים ופעמיים כחלק מרביעיית שליחים במאה כפול ארבע). השנה הוא פרש בהתראה קצרה מהמבחנים הג'מייקניים לאליפות העולם בסוף יוני (יש לו כרטיס אוטומטי לאליפות בתור האלוף המכהן במאה ובמאתיים מטרים), וכמה ימים אחר כך ביטל את התוכניות להשתתף בתחרויות הדיימונד ליג בפריז (4.7) ובלוזאן (9.7) בגלל פציעה באגן, הקשורה לבעיה כרונית בעמוד השדרה שלו.

זו לא הפעם הראשונה שבה ההכנה של בולט לאירוע גדול רחוקה מלהיות אופטימלית. ב-2012 הוא סבל מפציעות בגב ובשרירי הירך, התרסק עם הב.מ.וו M3 שלו לתוך מעקה ביטחון בקינגסטון בדרך חזרה הביתה ממסיבה בתחילת יוני, וסיים שני גם במאה מטרים וגם במאתיים מטרים במבחנים הג'מייקניים למשחקים האולימפיים בלונדון. אז זה לא מנע ממנו להפוך לאדם הראשון בהיסטוריה שזוכה בזהב במאה ובמאתיים מטרים בשני משחקים אולימפיים רצופים (השלים גם טריפל שני ברציפות עם זהב במאה כפול ארבע), ובולט משוכנע שגם הפעם הוא יתעלה ברגע הנכון.

"אני אף פעם לא מטיל בעצמי ספק", הוא אמר. "לפעמים אני קצת מתקשה במהלך העונה, אבל אני לא מתכנן להפסיד בבייג'ין". לביטחון של בולט אמנם יש יותר ממספיק קבלות, אבל קשה למצוא בעולם האתלטיקה מישהו שמגדיר אותו כפייבוריט ברור בבייג'ין, ויש כאלה שאפילו חושבים שבכושרו הנוכחי הוא היה צריך לוותר על האליפות. "הייתי מגיע לבייג'ין רק אילו הייתי יודע שאני מסוגל להופיע ברמה שכולם רגילים לראות ממני", אמר אטו בולדון מטרינידד ומטובגו, אחד הספרינטרים הטובים בעולם בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000. "כי אם הוא מגיע ומפסיד, זה ישנה את הדברים מבחינה פסיכולוגית במשחקי ריו דה ז'נרו בעוד שנה".

צעד גדול לאנושות

הפסיכולוגיה של הספרינט היא משהו שלא מרבים לדבר עליו בעידן בולט, שהשיאים הפנטסטיים שלו (9.58 שניות במאה מטרים ו-19.19 במאתיים מטרים, שניהם נקבעו באליפות העולם בברלין ב-2009) עוררו מחדש את הדיון בקהילה המדעית על גבולות היכולת הביומכנית של האדם. והדיון הזה, לפי העיתונאי המוערך דיוויד אפסטין, שכתב את הספר The Sports Gene: Inside the Science of Extraordinary Athletic Performance, צריך להתחיל בגנים של האתלטים הג'מייקנים (גברים ונשים), שמאז 2008 שולטים ברמות הגבוהות של הריצות הקצרות.

אפסטין התחקה אחרי הרקע הגנטי של הספרינטרים הג'מייקנים הבולטים, וגילה שהאבות הקדמונים של כולם מגיעים מאזור קטן במערב אפריקה בשם מפרץ ביאפרה, שעל חופיו ממוקמות כיום ניגריה, קמרון, גינאה המשוונית וגבון. מפרץ ביאפרה, שבו הרבה ג'מייקנים לעתיד נשבו במאה ה-17 כדי לשמש כעבדים, סובל מאחד משיעורי המלריה הגבוהים בעולם. המציאות הזאת כפתה אדפטציה גנטית, שאת התוצאות שלה אפשר לראות בהבדלים העצומים בין היכולות של ספורטאים ממוצא מערב אפריקאי בספרינטים ובריצות ארוכות.

מבט על השיאים הלאומיים במרתונים של ניגריה (2:16:06 שעות), קמרון (2:18:35), גבון (2:31:59) ושל גינאה המשוונית (3:02:00) מגלה שהם רחוקים שנות אור מהתוצאות של האצנים למרחקים ארוכים ממדינות מזרח אפריקה, דוגמת קניה ואתיופיה, ומשיא העולם, שעומד על 2:02:57. הסיבה היא שלאנשים ממוצא מערב אפריקאי, ובמיוחד לאנשים שמוצאם הגנטי באזורים נגועים במלריה, יש רמה נמוכה של המוגלובין - פרוטאין שתפקידו העיקרי הוא להעביר חמצן מהריאות לכל חלקי הגוף ולהחזיר פחמן דו-חמצני מחלקי הגוף השונים לריאות. כלומר, לא מספיק חמצן מגיע מהריאות, עניין קריטי בפעילות אירובית אינטנסיבית וארוכה. במשך שנים ארוכות הרפואה המערבית האמינה שמדובר בבעיית תזונה, כלומר שהם לא מקבלים מספיק ברזל, אבל כיום ידוע שהמוגלובין נמוך פשוט מפחית את הסיכוי לחלות במלריה.

נוסף על כך, התגלו ראיות לכך שבגלל החוסר הזה, נוצר אצל אנשים ממוצא מערב אפריקאי שינוי ביחס בין שני הסוגים הבסיסיים של סיבי השריר. מעין מנגנון פיצוי שנתן להם הטבע. בשרירי השלד של אדם טיפוסי יש איזון בין סיבי שריר איטיים (המשתמשים בחמצן, כלומר אירוביים, ויכולים להתכווץ לאורך זמן בלי להתעייף), שעליהם מסתמכים רצים למרחקים ארוכים, לבין סיבי שריר מהירים (המאפשרים כיווץ מהיר של השרירים ומייצרים כמות גדולה של כוח אך מתעייפים מהר), שעליהם מסתמכים ספרינטרים. ברגליים של ספרינטרים החלוקה שונה: 70% מהשרירים הם מהירים ו-30% הם איטיים. העובדה שיש למערב אפריקאים יותר סיבי שריר מהירים מאפשרת להם לרוץ מהר בספרינטים - פעילות אנאירובית, שבה לניצול החמצן יש חשיבות משנית.

לספרינטרים מיוחדים, כמו בולט, יש עוד תכונה שמבחינתה ביניהם לשאר בני האנוש: שרירים סופר מהירים, שפועלים כפליים יותר מהר משרירים מהירים רגילים, ומייצרים אפילו יותר כוח. אצל אנשים רגילים השרירים הסופר מהירים תופסים בין 1% ל-2% ממסת השרירים - אצל בולט הם תופסים קרוב ל-25%. אבל מה שבאמת עושה את בולט לגמרי שונה, מה שמבדיל בינו לשאר הספרינטרים הגדולים בהיסטוריה, הוא הגובה שלו: מאז שנות ה-90, לפי מאמר שפורסם ב- Journal of Sports Science & Medicine, גובהי הספרינטרים המובילים בעולם נעים בין 1.79 ל-1.92 מטרים; בולט מתנשא ל-1.96 מטרים.

הגובה של בולט נותן לו יתרון עצום בגודל הצעד, שמגיע ל-2.44 מטרים. ב-9.58 שניות בברלין בולט סיים את המאה מטרים ב-41 צעדים בלבד. בשביל קנה מידה, טייסון גיי, 1.80 מטרים, שסיים שני בברלין, עבר את המרחק ב-44.5 צעדים. כדי להבין את היתרון של בולט צריך להכיר את שני השלבים של התנועה בספרינט: שלב התנוחה ושלב התעופה. בחצי הראשון של שלב התנוחה, כשאחת הרגליים פוגעות בקרקע, הספרינטר למעשה מאט; בחצי השני הספרינטר משתמש בשרירי השוק כדי להמריא שוב. בולט, בזכות גודל הצעד שלו, נמצא באוויר יותר זמן ועף יותר רחוק מהאחרים עם כל צעד.

למטבע הזה יש גם צד שני: ככל שהספרינטר יותר גבוה, כך לוקח לו יותר זמן לייצב את גופו אחרי הזינוק ולהגיע לשיא המהירות שלו. וזו הנקודה שבה בולט מתחיל לערער על חוקי הביולוגיה. ניתוח של גמר המאה מטרים בברלין, לפי אינטרוולים של עשרים מטרים, הראה שבולט היה הכי מהיר בכל שלב במירוץ (האינטרוול הכי מהיר שלו היה הרביעי, בין שישים לשמונים מטרים, הוא רץ בו במהירות ממוצעת של 44.72 קמ"ש). "עם הגובה שלו", אמר ראלף מאן, מומחה בביומכניקה שעובד עם איגוד האתלטיקה האמריקאי, "בולט לא אמור להוביל אחרי עשרים מטרים. אילו הוא היה שביעי בשלב הזה, הייתי מתרשם. יוצא דופן זה ביטוי חלש מדי. הוא מהמם כמזנק".

הכוכב שנפל מהשמיים

הזינוק של בולט לפסגת עולם האתלטיקה - והספורט האולימפי - היה לא פחות מהמם מהיכולות הביומכניות שלו. מאז תחילת העידן המקצועני המודרני באתלטיקה, בסוף שנות ה-70, לענף לא היה מחסור בכוכבים: סבסטיאן קו בריצות הבינוניות; אדווין מוזס ב-400 משוכות; ג'קי ג'וינר קרסי בקפיצה למרחק ובקרב שבע; קרל לואיס ופלורנס גריפית ג'וינר המנוחה בספרינטים; קופץ המוט סרגיי בובקה; מייקל ג'ונסון עם השילוב המיוחד בין המאתיים ל-400 מטרים; היילה גברסילאסי הנהדר בריצות הארוכות; מריון ג'ונס (לפני הסמים); הספרינטר מוריס גרין. אבל המציאות הזאת השתנתה באמצע העשור הקודם.

ג'סטין גטלין, שירש את גרין כספרינטר הטוב בעולם, עם זהב במאה מטרים במשחקי אתונה 2004, הושעה ב-2006 לשמונה שנים בגלל שימוש בסמים משפרי ביצועים (ההשעיה השנייה שלו, העונש קוצר לארבע שנים בהמשך). טייסון גיי ואסאפה פאוול מג'מייקה, שהשתלטו על הריצות הקצרות אחרי גטלין (גיי זכה בזהב במאה ובמאתיים מטרים באליפות העולם באוסקה, יפן, ב-2007; פאוול קבע שיא עולמי של 9.74 שניות במאה מטרים באותה שנה), לא היו מספיק כריזמטיים, גם במקצועות האחרים לא התפתחו כוכבים משמעותיים, ובתחילת 2008 אף אחד לא האמין שכוכב כזה ייפול מהשמיים בזמן למשחקים האולימפיים בבייג'ין.

בולט, שכבר היה שם מוכר בעולם האתלטיקה באותה תקופה, וודאי לא היה אמור להיות הכוכב הזה. הוא נולד וגדל בשרווד קונטנט, עיירה קטנה במחוז טרילוני, שממוקם על החוף הצפוני של ג'מייקה. אביו עבד בחברת קפה, אמו הייתה תופרת. בולט, שהתחיל להתאמן בריצה בגיל 10, נחשב לעילוי בתור נער - בגיל 17 הוא הפך לרץ הכי צעיר בהיסטוריה שירד מעשרים שניות במאתיים מטרים (19.93) - אבל בתחילת הקריירה המקצוענית שלו סבל מלא מעט פציעות ועשה לעצמו מוניטין של אנדר-אצ'יבר. "לא הייתי בעניין של אימונים", הוא הודה בהמשך. "לא באמת התאמצתי".

אחת הסיבות שבגללן בולט לא התאמץ מספיק בתחילת הקריירה הייתה השאיפה הלא ממומשת שלו לרוץ מאה מטרים. גלן מילס, מאמנו של בולט מאז סוף 2004, חשב שמבנה גופו מתאים יותר ל-400 מטרים, וניסה לדחוף אותו לכיוון. ב-2007 השניים עשו עסקה: אם בולט ישבור את השיא הג'מייקני במאתיים מטרים, אז המקצוע היחידי שלו, הוא יוכל להתחיל להתחרות במאה מטרים. בסוף יוני בולט עמד בחלק שלו בעסקה, עם שיא של 19.75 שניות באליפות ג'מייקה. זמן קצר אחר כך הוא קבע 10.03 שניות בריצת המאה מטרים התחרותית הראשונה שלו, והמשיך את המומנטום עם מדליית כסף במאתיים מטרים באליפות העולם באוסקה.

את עונת 2008 בולט התחיל עם קפיצה מטאורית במאה מטרים: בתחרות בקינגסטון בתחילת מאי הוא קבע 9.76 שניות, והפך בן לילה למועמד לזהב בבייג'ין. בסוף מאי הוא כבר היה הפייבוריט, אחרי שיא עולם של 9.72 שניות בגראנד פרי ניו יורק. ב-16 באוגוסט בולט הימם את העולם עם 9.69 שניות בגמר המאה מטרים בבייג'ין, כשהוא מאט 15 מטרים לסיום כדי להתחיל לחגוג. כעבור ארבעה ימים הוא שבר את שיאו של מייקל ג'ונסון במאתיים מטרים (19.32 שניות), שנחשב לבלתי שביר, והעמיד אותו על 19.30. שנה אחר כך הוא שיפר את שני השיאים בברלין, ומאז בולט הוא לא רק הכוכב הכי גדול באתלטיקה, אלא גם המושיע שלה.

מרוויח, אבל לא בענק

ההוכחה הראשונה לכוח המשיכה של בולט הגיעה כבר באולימפיאדת בייג'ין. ברשת NBC חששו שאחרי ההופעה המדהימה של מייקל פלפס, שזכה בשמונה מדליות זהב בשבוע הראשון של המשחקים, הרייטינג של השידורים בארצות הברית יצנח משמעותית בשבוע השני, שבו נערכות תחרויות האתלטיקה. להפתעת מנהלי הרשת, הרייטינג בקרב צופים בני 24-18 עלה ב-50%. "אנחנו לא יכולים לומר בוודאות שזה היה רק בזכות בולט", אמר ג'ון מילר, קצין השיווק הראשי של NBC, "אבל אנחנו מרגישים שחלק מזה היה הוא. יש בו משהו שובה לב. הוא מתעלה מעל לאומיות".

ב-2011, באליפות העולם בדאגו, דרום קוריאה, התברר שבולט מתעלה גם מעל הרצון של חלק מהמתחרים שלו לנצח. אחרי שבולט פסל בזינוק של גמר המאה מטרים והורחק מהריצה - באתלטיקה מונהג מאז 2010 חוק "אפס סובלנות", שמרחיק אוטומטית כל רץ שפוסל בזינוק - קים קולינס מפדרציית האיים סנט קיטס ווניס, שזכה בארד, אמר שהוא "מופתע שאנשים לא יצאו מפה ודרשו את הכסף שלהם בחזרה. הם באו לראות את יוסיין בולט מנצח; הם לא באו לראות אותי או את יוהאן בלייק (שזכה בזהב) מנצחים. כולם מכירים את בולט, וכולם רוצים לראות אותו רץ. כמה שאני רוצה להיות על הפודיום, זה היה ערב רע לאתלטיקה".

הפוקוס הבלעדי על בולט, לפחות לפי התגובות שלהם, לא ממש מפריע לקולגות שלו. גם הם מבינים שהוא הגאות שכל הספינות צפות עליה. "מבחינה עסקית, אנשים באים לראות את בולט. אנחנו מופע החימום", אמר רץ ה-110 משוכות דיוויד אוליבר מארצות הברית, שזכה בזהב באליפות העולם במוסקבה ב-2013. "אבל אם תספק הופעה שומטת לסת, אנשים יראו אותה, כי בולט מביא את הקהל".

בהתחשב בכך שבולט מביא את הקהל, הסכומים שהוא מרוויח - כ-250 אלף דולרים עבור השתתפות במירוץ - אינם כל-כך גבוהים. "בולט הוא האתלט שמרוויח הכי הרבה בהיסטוריה של האתלטיקה", אמר הסוכן פול דויל, שמייצג אתלטים כמו אסאפה פאוול, כריסטיאן טיילור מארצות הברית (האלוף האולימפי בקפיצה משולשת) ורץ ה-400 מטרים האמריקאי-ישראלי דונלד סנפורד. "אבל הוא גם כנראה האתלט שמרוויח הכי מעט, ביחס למעמדו, בהיסטוריה של האתלטיקה".

בולט מדורג רק במקום ה-73 ברשימת המרוויחים הגדולים בספורט של המגזין פורבס, עם הכנסות של 21 מיליון דולרים לשנה, רובם מחוזי חסות עם חברות כמו גייטורייד, ויזה, ניסאן, Virgin Media, חברת השעונים השוויצרית Hublot, ספקית הרשת הסלולית Digicel, ופומה - המשמשת כספונסר הראשי שלו תמורת כ-10 מיליון דולרים לשנה.

מערכת היחסים בין פומה לבולט התחילה כשהוא היה בן 16, משהו שהחברה מאוד גאה בו, אבל לפני שנתיים יוכן צייטס, יו"ר פומה בין 1984 ל-2012, חשף שהיא כמעט נפרדה ממנו בעקבות ההופעה המאכזבת שלו במשחקי אתונה 2004 (הודח בסיבוב הראשון של מוקדמות המאתיים מטרים): "אמרנו לעצמנו, 'הוא בחור צעיר, אבל הוא לא ממש רוצה לעבוד קשה כמו שהוא צריך. יש לו כל הפוטנציאל, אבל הוא נפצע לעתים קרובות. אם הוא לא יתאמן הוא לעולם לא יהיה ספרינטר גדול".

הנהלת החברה כבר החליטה לשחרר את בולט מהחוזה, אבל כעבור שבועיים צייטס חזר בו. "אמרתי, 'אני חושב שזה רעיון לא טוב. בואו נישאר איתו", הוא סיפר בראיון ל-CNBC. "יש לו אישיות נהדרת, ואם יהיה לו מאמן טוב, הוא יוכל לעשות נסים. אז בואו נעמוד מאחוריו ונתמוך בו בזמנים הקשים האלה". כעבור זמן קצר בולט התחיל לעבוד עם גלן מילס, והנסים לא איחרו לבוא.

הקשר הנוכחי של פומה ובולט כל-כך הדוק, שהחברה הסכימה לשלם לו 4 מיליון דולרים בשנה אחרי הפרישה - כדי לשמש בתור שגריר שלה - עד שנת 2025. בינתיים פומה שכנעה את בולט להאריך את הקריירה שלו בעוד שנה. "התוכנית המקורית הייתה לפרוש אחרי אולימפיאדת ריו", הוא אמר בפברואר. "אבל הספונסר שלי ביקש ממני להמשיך עוד שנה ולהתחרות באליפות העולם בלונדון ב-2017. אני אתחרה רק במקצוע אחד, במאה מטרים. אני אוכל להתרכז בזה, ולפרוש בנימה מנצחת". הפסד בגמר המאה מטרים בבייג'ין, שייערך ביום ראשון - והנימה של בולט עשויה להשתנות.

עם הפנים לריו

מלאבילני בקפיצות ועד לדיבאבה במרחקים הארוכים. יש למה לצפות בבייג'ין

חוץ מהיריבות בין בולט לג'סטין גטלין בריצת המאה מטרים, שצפויה להיות הסיפור הגדול בריצות הקצרות בבייג'ין, יש עוד כמה ספרינטרים שכדאי לשים אליהם לב באליפות. אחד מהם הוא אסאפה פאוול, שבגיל 32 נמצא בכושר מצוין, וקבע בתחילת יולי 9.81 שניות. פאוול אמנם תמיד התקשה להתעלות באירועים גדולים, אבל הפעם אין עליו לחץ בכלל, וזה יכול לעשות את ההבדל.

שני השמות הבולטים בדור הצעיר הם אנדרה דה גרסי מקנדה וטרייבון ברומל מארצות הברית, שניהם רק בני 20. ברומל, סטודנט באוניברסיטת ביילור, קבע תוצאה של 9.84 שניות במבחנים האמריקאיים לבייג'ין, הזמן העשירי בטיבו בהיסטוריה. דה גרסי, שלומד באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), התחיל לרוץ ברצינות רק לפני שלוש שנים, ופרץ באליפות המכללות ביוני עם 9.75 שניות במאה מטרים (הושגה בעזרת רוח גבית של 2.7 מטרים לשנייה, 0.7 יותר מהמותר) ו-19.58 שניות במאתיים מטרים (עם רוח גבית של 2.4 מטרים לשנייה).

הכוכב של מקצועות הקפיצה אמור להיות רנו לאבילני הצרפתי, שיאן העולם בקפיצה במוט באולם. לאבילני, 28, הדהים את עולם האתלטיקה בפברואר 2014 עם תוצאה של 6.16 מטרים בתחרות בדונייצק, שיפור של שני סנטימטרים לשיאו של סרגיי בובקה האגדי, שהחזיק מעמד במשך 21 שנים. בובקה עדיין מחזיק בשיא העולם באצטדיון פתוח (6.14 מטרים), אבל לאבילני ינסה לאיים עליו בבייג'ין.

בין הנשים השם הכי חם הוא גנזבה דיבאבה מאתיופיה, שיאנית העולם החדשה ב-1,500 מטרים. דיבאבה, 24, אחותה הצעירה של טירונש דיבאבה, האלופה האולימפית ואלופת העולם בעשרת אלפים מטרים (ויתרה על עונת 2015 בגלל לידה), קבעה 3:50.07 דקות בתחרות דיימונד ליג במונקו באמצע יולי, ושיפרה ב-39 מאיות את השיא הקודם, שנקבע על-ידי קו יונשיאה הסינית לפני 22 שנים. דיבאבה תתחרה בבייג'ין גם ב-5,000 מטרים, ריצה שבה אחותה מחזיקה בשיא העולמי.

הצל שלא עובר

בולט נקי, אבל מאות אתלטים, לרבות מדליסטים אולימפיים, חשודים בשימוש בסמים

למרבה הצער, גם אליפות העולם בבייג'ין תיערך תחת צלה של פרשת סמים. לפני שלושה שבועות חשפו הסאנדי טיימס האנגלי ורשת הטלוויזיה הגרמנית ARD, שהם קיבלו גישה ליותר מ-12 אלף בדיקות דם של יותר מחמשת אלפים אתלטים בין 2001 ל-2012, ושהבדיקות של יותר מ-800 אתלטים, לפי אחד המדענים שניתחו אותם, "רמזו בסבירות גבוהה על שימוש בסמים, או היו לפחות א-נורמליות".

לפי ה-BBC, שגם הוא קיבל גישה לנתונים, בשליש מהמדליות במקצועות הסיבולת במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם לאורך התקופה (146 מדליות, כולל 55 מזהב) זכו אתלטים עם בדיקות חשודות. נקודת האור היחידה בתחקיר היא שבולט ומו פראח האנגלי, האלוף האולימפי ואלוף העולם בחמשת אלפים ובעשרת אלפים מטרים, נמצאו נקיים.

בעקבות התחקיר, והביקורת הקשה שהיא ספגה, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) הודיעה על השעיית 28 אתלטים שהשתתפו באליפויות העולם ב-2005 וב-2007. רוב האתלטים כבר פרשו, ושמותיהם לא פורסמו מכיוון שההליכים המשפטיים נגדם עדיין בעיצומם. אף אחד מהאתלטים, לפי ה-IAAF, לא יתחרה באליפות העולם בבייג'ין.