עד 120 זו רק ההתחלה

G בעקבות בכירי חוקרי הזקנה, והממצאים המסעירים שלהם פרויקט חג

היכולת לגבור על הטבע ולהישאר צעירים לנצח, הציתה מאז ומעולם את דמיון האנושות. בין אם אלה אגדות מעיין הנעורים שהצמיחו כנפיים במרחבי התרבות והאמנות המגוונים, ובין אם אלה מיתולוגיות אלים קדומות אף יותר, השורה התחתונה היא אחת - האדם רוצה לחיות. למרבה הסיפוק, את מה שמיתוסים ואגדות אינם מסוגלים לעשות, מסוגל המדע. חיי נצח הם אמנם עדיין בגדר פנטזיה, אבל תוחלת חיים ארוכה של כמאה ואפילו 150 שנה, ולא פחות חשוב מכך גם בריאה, נראית ישימה ובמהרה בימינו.

חוקרי הזדקנות ברחבי העולם עמלים ללא לאות על פיתוח תרופות וטכנולוגיות שמעכבות את תהליך ההזדקנות, כאשר מטרתם המרכזית היא הארכת תוחלת החיים הבריאה ודחייה משמעותית של המחלות תלויות הגיל כגון אלצהיימר, פרקינסון וחלק ממחלות הסרטן לגילים מאוחרים, בואכה גיל 100, כדי שיתקפו אותנו לשנים ספורות או בכלל לא. התפיסה היא לא להמתין למחלות שהזקנה מביאה עמה ואז לטפל בכל אחת בנפרד, כמו סרטן, סוכרת או מחלות לב, אלא לשנות כיוון: קודם כול לטפל בזקנה (שאינה נחשבת למחלה) ובכך לטפל במחלות.

ביולוגים וגנטיקאים, שבהם עוסקת הכתבה, עוסקים בשניים-שלושה העשורים האחרונים בחקר הגנים והתהליכים המולקולריים, שבעטיים מתרחש תהליך ההזדקנות ביצורים חיים, אך הסוד האדיר הזה מפוענח כיום רק בחלקו. המחקרים הללו אינם מתקיימים רק בין כותלי האוניברסיטאות. ענקיות התרופות הבינלאומיות משקיעות הון בחקר ההזדקנות, במטרה להצליח להנפיק את מעיין הנעורים הכימי. גם גופי ענק, שאג'נדת העל שלהם היא לשנות את העולם, פועלים בטריטוריה הזאת. אחד מהם הוא אלפבית (החברה-האם של גוגל) שב-2013 ייסדה את Calico, מרכז לחקר הארכת החיים, תוך השקעות ענק. אחר הוא איל ההון לארי אליסון, מייסד אורקל, שתומך באמצעות קרן אליסון מדיקל בעשרות מדענים צעירים. הקרן מצהירה כי "עד שנת 2025, 1.2 מיליארד בני אדם יהיו בני 60 ומעלה. פריצות דרך משמעותיות בהבנת התהליכים הביולוגיים הבסיסיים שעומדים ביסוד ההזדקנות... הם התקווה הטובה ביותר שיש לנו".

"אנחנו, הביולוגים, קיבלנו אתגר גדול", מסביר פרופ' חיים כהן, מבכירי חוקרי ההזדקנות בישראל. "אם נצליח להבין את תהליך ההזדקנות, שמשמעותו בביולוגיה היא ירידה פונקציונלית בתפקוד התא, נוכל למנף את זה ולדחות הופעתן של מחלות תלויות גיל. הזדקנות בביולוגיה היא אירוע מורכב מאוד, פאזל של מיליארדי חלקים, אבל עובדה היא שליצורים שמגיעים להזדקנות יש מנגנונים משותפים, ויש משהו משותף לאירועים הללו".

הארכת "תוחלת הבריאות"

קיראו עוד ב"גלובס"


עוד קודם לתוחלת החיים, המטרה היא להאריך את "תוחלת הבריאות", אם כי חלק מאנשי המדע מסכימים בזהירות שתגליותיהם עשויות להביא להארכה בתוחלת החיים, עד גיל 150 לערך. רובם מקפידים לבדל עצמם מחוקרים, מנביאים או מסתם שרלטנים שמבטיחים חיי נצח, או לפחות שנזכה להשתתף בחגיגות יום ההולדת ה-500 שלנו. האחרונים גורמים למרבית החוקרים מהמיינסטרים לנוע בחוסר נוחות על כיסאותיהם ולדבר על הקשר בין פנטזיות לנזקים לתדמיתו של המדע.

וכך, אם מרבית המדענים סבורים שיש גבול לתוחלת החיים של יצורי אנוש, הקיצוניים שבהם סבורים אחרת. אוברי דה גריי הבריטי, למשל - ממייסדי קרן מתושלח והמדען הראשי של קרן SENS ("אסטרטגיות להנדסת מנגנוני ההזדקנות") - טוען כי האדם הראשון שיחיה עד גיל 1,000 כבר נולד. זה, לדידו, יקרה באמצעות רפואה רגנרטיבית, שבמרכזה חידוש או החלפה של רקמות. "בסך-הכול מדובר במדע של טיפול בתאים ומולקולות, בהנדסה של מכונות קטנות", הוא הסביר. עוד מדען שמנבא הארכת חיים רדיקלית הוא העתידן ריי קורצווייל, מנהל ההנדסה של גוגל-אלפבית, שסבור כי עד השנים 2040-2035 יוכל האדם לחיות כמה שנים שירצה, הודות לננוטכנולוגיה. וגם תנועת הטרנס-הומניסטים, שפעילה גם בישראל, סבורה ששילוב של המדע והטכנולוגיות המתקדמות יובילו אותנו אל עבר חיי נצח.

בינתיים, במציאות, תוחלת החיים הביולוגית רושמת עלייה מרשימה בכוחות עצמה. ב-2014 עמדה תוחלת החיים הממוצעת בישראל על 84.1 לנשים ו-80.3 לגברים; בשני המינים מדובר בממוצע גבוה מעט מתוחלת החיים הממוצעת במדינות ה-OECD. 35 שנה לפני כן, תוחלת החיים בארץ של נשים ושל גברים עמדה על תשע שנים פחות.

על-פי נתוני הלמ"ס, בישראל חיו בסוף 2014 כ-900 אלף בני 65 ומעלה, המהווים 10.8% מכלל האוכלוסייה (לעומת 4% בלבד עם הקמת המדינה); מחציתם בני למעלה מ-75, כ-3,000 מהם חצו את גיל 100. אגב, הגבר המבוגר ביותר בעולם כיום הוא יהודי ניצול שואה מחיפה, ישראל קרישטל בן ה-112 - שיא ראשון מסוג זה בתולדות המדינה. על-פי התחזיות, עד 2035 צפויה אוכלוסיית גיל הזהב בישראל לעמוד על 14.6%, כ-1.6 מיליון איש.

"תוחלת החיים הליניארית עולה בכל שנה בשלושה חודשים בממוצע", מסביר פרופ' גיל עצמון, מומחה לגנטיקה ולאפיגנטיקה של הזקנה מאוניברסיטת חיפה. "בעבר, גיל 70 נדמה כגבול בל יעבור, ובחלוף השנים יותר ויותר אנשים חצו את ה-80 וגיל 70 נקבע כגיל פרישה. כיום, גיל 100 הוצב כגבול החדש, וכנראה לא לאורך זמן".

פרופ' כהן מוסיף כי "העולם עובר שינוי של המבנה המשפחתי: ממשפחה תלת-דורית עברנו למודל של ארבעה דורות ואפילו של חמישה, ובעתיד נראה יותר ויותר מהסוג האחרון. בתוך פחות מעשרים שנה, במדינות רבות, בין רבע לשליש מהאוכלוסייה יהיו מעל גיל 65; גיל שבוא רוב האנשים בפנסיה ופעילים פחות ופחות. המצב הזה מביא לאתגרים אדירים - חברתיים, כלכליים, וכמובן רפואיים. יש עלייה דרסטית במחלות תלויות גיל כמו סרטן, פרקינסון ואלצהיימר; שתי האחרונות הרי לא היו שכיחות במאה ה-19, שאז תוחלת החיים הייתה קצרה משמעותית".

קפיצה של מאה שנה

לצד הקפיצה הביולוגית בתוחלת החיים, אומר פרופ' עצמון, "תוחלת החיים האקספוננציאלית מדברת על קפיצה של חמישים ואפילו של מאה שנים. הכוונה היא לטכנולוגיות שקיימות היום, רובן עוד בשלב הניסויים במעבדה, כמו מדפסות תלת-ממד שמדפיסות איברים (לכתבת שער שפורסמה על הנושא החודש ב-G, סרקו את הברקוד), הנדסת רקמות, הנדסה גנטית, רובוטיקה ננומטרית. נשים אולי יוכלו ללדת בגיל 60 ו-70, וייתכן שכלל לא יישאו את ההיריון, אלא יהיה אינקובטור חיצוני שבו יתפתח העובר. בכנסים מדעיים מדברים היום על כך שהטכנולוגיות יביאו אותנו לגיל 200 ואולי גם מעבר - מה שמכונה זקנה אקספוננציאלית. אבל הטכנולוגיות האלה מותנות במדע בסיסי. אם לא נדע מהו הגן הבעייתי, לא נדע מה להחליף. איברים אפשר יהיה להדפיס, אבל האם המוח נשאר אותו מוח? את זה חוקרים היום".

חלק עיקרי במחקרים על מנגנוני ההזדקנות נעשה כיום על בעלי חיים, וביתר שאת מאז 2003, אז קבע פרויקט הגנום האנושי שהגנום מכיל "רק" כעשרים עד 25 אלף גנים - מספר נמוך בהרבה ממה שסברו עד אז, ודומה לזה שנמצא אצל תולעים ממינים מסוימים, דגים, תרנגולות ועוד. המדע מנסה להפיק תובנות אפילו ממין מסוים של מדוזה, שזכתה לכינוי "המדוזה בת האלמוות", הודות לשעון הביולוגי שלה, שיודע להתהפך ולהפוך אותה ממדוזה קשישה לפוליפ פעוט, עד שהיא שוב מזדקנת, וחוזר חלילה, שוב ושוב.

בישראל פועלים חוקרי הזדקנות מרכזיים, אשר משפיעים על ההישגים העולמיים בתחום. G סוקר את מחקריהם המרתקים של כמה מהם.

"מאה זה השבעים החדש" | פרופ' גיל עצמון

ממצאי המחקר: נמצאו מכנים גנטיים משותפים לאנשים שחצו את גיל מאה, וכעת המטרה היא לתרגם אותם לתרופות

f בעלי חיים ניתן לחקור בקלות רבה יותר מאשר בני אדם (והם גם מזדקנים מהר יותר), אבל פרופ' גיל עצמון, מומחה לגנטיקה ולאפיגנטיקה של הזקנה מאוניברסיטת חיפה, וחוקר במכון לחקר הזקנה בבית הספר לרפואה על-שם אלברט איינשטיין באוניברסיטת ניו יורק, מתמקד בחקר בני אדם. עצמון, 52, הוא שותף למחקר מרכזי בתחום, שמתקיים מאז 1998 בהובלת ישראלי אחר, פרופ' ניר ברזילי, שעומד בראש המכון הניו יורקי, ונחשב לאחד מחוקרי הזקנה המובילים בעולם. במחקר, שבו משתתפים כ-2,500 יהודים אשכנזים, מתוכם מעל 600 בגילים 110-95, נמצאו שונויות גנטיות הקשורות לאריכות ימים. כלומר, אם תוחלת החיים של ההורים ארוכה, גם לילדיהם יש סיכוי רב להאריך ימים. "ההנחה כיום", הוא מסביר, "היא שאריכות החיים של בני האדם נקבעת ב-30%-20% על-ידי הגנטיקה, וב-80%-70% על-ידי האינטראקציה בין הסביבה לגנטיקה (אפיגנטיקה); כשכל גורם, מזיהום אוויר ותזונה ועד לקרינה, משפיע בצורה זו או אחרת".

אחת השונויות הגנטיות שנמצאו במחקר בקרב רבים מבני המאה היא בגן CETP, והיא גורמת לייצור מוגבר של חלקיקי הכולסטרול ה"טוב" (HDL). במחקר נמצא כי אותם "מאנים ומאניות", כפי שמכנה עצמון את בני ה-100, מייצרים כמות חלקיקי כולסטרול טוב ברמה גבוהה מהממוצע. "חברות עמלות על פיתוח תרופות במטרה לחקות את הפעילות הזאת", לדבריו. "אני מעריך שהתרופות הללו ייצאו לשוק בעוד שלוש עד חמש שנים".

במחקר נמצאו מספר גנים משותפים נוספים, או שינויים גנטיים שנמצאו ברמה גבוהה יותר, אצל בני ה-100, כמו שונות גנטית בגן APOC3, שאצל הנושאים אותה קיים עיכוב בייצור הטריגליצרידים, או גן ה-ADIPOQ שיש לו תפקיד מרכזי במערכת העיכול. עם זאת, אומר עצמון, "אין גורם משותף אחד שאנחנו יכולים להגיד עליו: אם יהיה לך את זה, תגיע לגיל 100. אנחנו יודעים שיש גנים רבים המשפיעים על ההזדקנות, ובסופו של דבר, כל אחד מזדקן בצורה אחרת".

מה כן משותף לכולם?

"נראה שיש התאמה סביבתית המאפשרת לאנשים הללו לממש את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהם, וזו המשמעות של האלמנט האפיגנטי. יכול להיות שאם הם יעברו לסביבה שונה לחלוטין, כמו לקוטב או למדבר, הם ימותו בגיל צעיר יותר. האתיופים, למשל, מהווים דוגמה לאוכלוסייה שמימשה את הפוטנציאל הגנטי שלה בסביבת חיים ותזונה מסוימת, אבל כשהם עברו לישראל ולתזונה מערבית, רמת התחלואה אצלם עלתה משמעותית".

לדבריו, אצל 40%-30% מהנחקרים בני ה-100 ומעלה "לא זוהתה שום מחלה. 100 זה ה-70 החדש", אומר פרופ' עצמון. "השווינו בני 100 לבני 70 וראינו שהקבוצות דומות מבחינת רמת התחלואה, סגנון החיים והתזונה. לדוגמה, מחלות תלויות גיל כגון סוכרת, אלצהיימר, פרקינסון, מחלות לב ותסמונת מטבולית נמצאות באותה שכיחות אצל המאנים בהשוואה לבני ה-70. נוסף על כך, ניתן להבחין בהאטה בהזדקנות פיזית ובתהליכי הזדקנות מולקולריים, מה שמחזק את העניין".

אגב, המחקר האמור זימן למדענים נחקרים מפתיעים: אישה בת 110 שעישנה במשך 85 שנה היא רק דוגמה אחת, ולצדה 30% מהנבדקים הקשישים שעישנו קופסת סיגריות ביום, במשך יותר מארבעים שנים. נוסף על כך, כ-45% מהנחקרים סובלים מעודף משקל - חלקם משמעותי. "יכול להיות שיש להם מנגנון מסוים שמגן עליהם מתחלואי הסביבה, אבל ההמלצה שלנו היא שצריך להקשיב לרופאים שמזהירים מפני עישון והשמנה", ממהר פרופ' עצמון להבהיר. "גם אם לאדם יש אריכות חיים במשפחה, הוא לא יכול לדלג על ההמלצות הרפואיות ובמקום זה לרוץ ולקנות טריפל ביג-מק".

בימים אלה החל עצמון במחקר שאפתני ומסקרן, המשותף לאוניברסיטת חיפה ולמרכז הרפואי רמב"ם, שינסה להקיף ישראלים רבים ככל הניתן שחצו את גיל 100. המטרה היא לבחון את אורח החיים שלהם, את בריאותם ופרמטרים נוספים. "להערכתי, חוט השני המקשר בין כולם הוא אפקט אפיגנטי - כלומר השפעות סביבתיות שונות הגורמות לשינויים גנטיים".

פרופ' עצמון חוקר את התחום גם באמצעות "החולד העירום" (naked mole rat) - חיה כעורה למדי אך מסקרנת, שמאריכה חיים יותר מכל מכרסם אחר ומגיעה לגיל המופלג 30. היא כמעט שלא מזדקנת פיזית, ויש לה עמידות מפני גידולים סרטניים. עצמון סבור שיש קשר בין תוחלת החיים הארוכים שלה לסביבה שבה היא חיה ("במחילות ללא חמצן, בחושך, בסביבה צפופה; חיה עיוורת וצמחונית שמתנהלת בסביבה מלאת סטרס"), ובטוח שלמסקנות מהמחקר עליה יהיו השלכות על בני האדם

"כדור פעם בשבוע או פעם ביום" | פרופ' חיים כהן

ממצאי המחקר: הצליח להאריך חיים של עכברים ולהגביר את עמידותם בפני מחלות

f פרופ' חיים כהן, 47, ראש המעבדה לחקר מנגנונים מולקולריים של ההזדקנות בפקולטה למדעי החיים בבר-אילן, רשם תגלית פורצת דרך בחקר הזקנה. הוא וצוותו הצליחו להאריך חיים של עכברים באמצעות גן בשם 6-SIRT, ולהגביר את עמידותם בפני מחלות. מדובר בגן אחד מתוך קבוצה של גנים בשם סירטואינים, שאותם חוקר כהן, כמו גם מדענים ברחבי העולם (את הפוסט דוקטורט שלו עשה כהן אצל פרופ' דיוויד סינקלייר מהארוורד, מחוקרי ההזדקנות הבכירים בעולם), לאחר שנמצא כי הם מאריכי חיים. מאז, האתגר הגדול הוא לפצח כיצד הם עושים זאת.

אם במשך שנים היה ידוע כי הגן המדובר מאריך חיים בשמרים, בזבובים ובתולעים, אך בין המדענים ניצת ויכוח אם הוא משחק תפקיד מרכזי בהזדקנות של יונקים - בא המחקר של כהן והוכיח שהתשובה חיובית. חייהם של עכברי המעבדה שלו, שהונדסו גנטית כך שיהיה להם ביטוי יתר של הגן (ושזכו לכינוי "מוזס"), הוארכו בכ-20%. "לגילוי הזה הייתה משמעות עצומה", אומר כהן, שפרסם מאמר בנושא בכתב העת היוקרתי נייצ'ר, ושהגילוי שלו זכה לסיקור עולמי נרחב. "המחקר שלנו פתר את הסוגיה".

ל-6-SIRT, מסביר כהן, יש תפקיד חשוב במערכת המטבולית. כשהוא האביס את עכברי הניסוי בדיאטה עתירת שומנים והגדיל את מספר הקלוריות היומי שלהם בכ-60 לעומת הממוצע, וכך גם לעכברי הביקורת שלא הונדסו גנטית, הוא קיבל עכברים שלמרבה הפלא כמעט שלא הושפעו מהתזונה הלא בריאה ואף היו מוגנים מפני מחלות שנובעות מהשמנה: "רמת הכולסטרול שלהם נשמרה נמוכה יחסית, וכך גם הטריגליצרידים; הם כמעט לא סבלו מסוכרת והיו להם הרבה פחות דלקות - כלומר ביטוי ביתר של 6-SIRT הגן עליהם מפני הנזקים המטבוליים של השמנה".

איך בדיוק הגן עושה זאת? בשביל להבין, צריך קודם להתעכב על הדיאטה ההפוכה: כבר לפני עשרות שנים הוכיחו מדענים כי הפחתה של כ-30% מהתפריט היומי מאריכה חיים של חיות שונות (הגבלת קלוריות מוגזמת, יש להדגיש, מביאה להשפעות שליליות). זמן רב הוקדש מאז להבנה מדוע. במקרה של 6-SIRT, כהן וצוותו מצאו כי הגבלת קלוריות מביאה לעלייה ברמות החלבון בגוף. "כתוצאה מכך, מופעלים שורה של גנים שמגנים מפני תהליכי הזדקנות ומקדמים את הארכת תוחלת החיים. הגן הזה שומר על בריאות הכבד, ולא הדיאטה היא שגורמת לחיים להתארך - אלא המניעה של נזקי ההשמנה כמו לחץ דם, כולסטרול ודלקות".

מה קרה בגופם של עכברי הניסוי?

"אותו ביטוי ביתר של החלבון 6-SIRT דימה אצל העכברים הגבלה של קלוריות, על-ידי כך שהוא מנמיך את רמות ה-1 IGF בגוף (הורמון גדילה דמוי אינסולין שנמצא כמאיץ את תהליך ההזדקנות, ושבו, אגב, עשו ספורטאים שימוש לא חוקי למטרת פיתוח הגוף). התוצאה היא ממש כמו ברמות המתקבלות בהגבלת קלוריות".

הגן האמור דומה מאוד בעכברים ובבני אדם, ומכאן הפוטנציאל הגדול לפיתוח תרופה על בסיס הגילוי. "אנחנו חוקרים דרכים להפעיל את הגן 6-SIRT ברמה גבוהה, כדי לקבל את האפקטים החיוביים שלו במגוון מחלות", כך כהן. "אנחנו גם ממשיכים לברר כיצד משפיע הגן על מחלות שונות בגיל המבוגר ועל מחלות של המוח. החזון הוא שאדם יוכל לקחת את זה ככדור באופן קבוע, פעם בשבוע או פעם ביום. אם זה יאריך את תוחלת החיים הבריאים שלנו - האפקט יהיה עצום. אם נחיה יותר שנים בבריאות טובה, הדור השלישי יהיה פעיל ויוכל לתרום לעולם את כל הניסיון העשיר שצבר כל חייו".

פרופ' סינקלייר, גנטיקאי וביולוג שנכלל ב-2014 ברשימת מאה המשפיעים של מגזין טיים, מתמקד בחקר ההשפעה של סירטואינים על תוחלת החיים. באחד ממחקריו פורצי הדרך הצליח סינקלייר "להצעיר" עכברים: הוא נתן תרופה לעכברים בני שנתיים, וצפה כיצד השרירים שלהם מתחדשים עד לרמה של שרירים המצויים בעכברים בני 6 חודשים. במחקר התגלו שלושה פרמטרים שהפכו את העכבר לצעיר יותר. בין היתר, בודדו החוקרים מולקולה אשר אחראית לתקשורת בין המיטוכונדריון - אברון שמצוי בתא - לבין גרעין התא. עם השנים, התקשורת הזאת נעשית פחות טובה; קצר בתקשורת שמביא להאצת תהליך ההזדקנות

"לדחות את ההתפרצות של כל המחלות" | ד"ר סיון הניס-קורנבליט

ממצאי המחקר: מניפולציות גנטיות שונות מצליחות להאריך חיים של תולעים - תובנות שעשויות להביא לפריצת דרך במחקר האנושי

f ד"ר סיון הניס-קורנבליט, 42, מרצה בכירה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, רגילה לראות את הגבות מתרוממות כשהיא מדווחת שאת המחקר שלה היא עושה על תולעים. אבל לא צריך לבלות הרבה זמן במעבדת הגנטיקה המולקולרית שלה כדי להבין כמה היא מאמינה ביכולת של תולעת הנמטודה מסוג C.elegans לתרום תובנות פורצות דרך על תהליכי ההזדקנות בבני אדם.

התולעת הזאת כבר צברה קבלות מדעיות רבות; היא מהווה את אחד מיצורי המודל הנחקרים בביולוגיה, כולל במספר מחקרים פורצי דרך שחוקריהם זכו בפרסי נובל. "התולעת דומה לבני אדם מבחינה גנטית", מבהירה הניס-קורנבליט. "היא יצור רב-תאי עם רקמות, בעלת כעשרים אלף גנים, רבים מהם חופפים ודומים לגנים שנמצאים אצל בני אדם, ולכן היא מהווה מערכת חזקה ושימושית למחקרים גנטיים".

הניס-קורנבליט חוקרת בכלים גנטיים שונים את הזדקנות התולעים, כשמטרתה היא "לא הארכת חיים, אני חושבת שאנחנו לא צריכים לחיות לנצח; המוטיבציה שלי היא לנסות ולשלוט על תהליך ההזדקנות ולדחות את הקץ, כך שהמחלות וההידרדרות הפיזית יתפרצו בגיל מאוחר יותר. כשאנחנו צעירים, אנחנו בריאים ומתפקדים, ובאיזשהו שלב, קשה להגיד בדיוק מתי, אנחנו מתפקדים פחות טוב ועוברים התדרדרות פיזיולוגית, שזהו למעשה תהליך ההזדקנות. כולנו רואים את בני המשפחה שלנו כשהם כבר במצב לא טוב, וזו התקופה שקשה לי".

את הפוסט דוקטורט שלה עשתה הניס-קורנבליט ב-UCSF, אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אצל המדענית המובילה פרופ' סינתיה קניון, שהצליחה, בעזרת מניפולציות גנטיות, להאריך את חייה של תולעת הנמטודה פי שישה ויותר מאורך החיים הטבעי שלה (מעשרים ימים בממוצע ל-144 ימים). פרופ' קניון גילתה בתולעת גן בשם 2-daf ("גן מלאך המוות"), והוכיחה שהפחתת פעילותו גורמת להארכת חיים ולהאטת ההזדקנות אצל התולעים. "בבני אדם ישנם גנים דומים לגן 2-daf של התולעת", מסבירה הניס-קורנבליט, "גנים אלה מקודדים לרצפטורים לאינסולין ולפקטורי גדילה דמויי אינסולין".

במה בדיוק מדובר? האינסולין הוא הורמון המופרש בתגובה לשינויים ברמת הגלוקוז בדם וממלא תפקיד חיוני בבקרה על אחסון האנרגיה בגוף ועל שחרורה, ומתברר כי הוא שחקן חשוב בקביעת קצב ההזדקנות. מדענים מצאו כי פגיעה או עיכוב במסלול האיתות של האינסולין או של 1 IGF (פקטור גדילה דמוי אינסולין) מעכב תהליכי הזדקנות, בין היתר על-ידי כך שהוא מונע הצטברות של חלבונים פגומים שגורמים למחלות.

לדבריה, "במניפולציות גנטיות שפוגעות בפעילות של הרצפטור לאינסולין בתולעים, זה עובד כמו קסם והן חיות ופעילות עד גיל שלושה-ארבעה חודשים. זה נכון גם בחיות אחרות, כמו זבובים ועכברים, ואנחנו מנסים להבין איך בדיוק זה קורה".

אחד הכיוונים שהיא חוקרת הוא כיצד היכולת של הגוף לקפל חלבונים משפיעה על ההזדקנות: "כל המחלות תלויות הגיל - אלצהיימר, פרקינסון ומחלות ניווניות נוספות - קשורות לחלבונים שלא מתקפלים נכון. כשאנחנו צעירים, הגוף יודע לקפל את החלבונים מצוין או לסלק אותם. בהמשך, הוא מפסיק לקפל כמו שצריך חלק מהחלבונים, אבל הם נשארים בגוף שלנו, פוגעים בתפקודים של התאים ומביאים למחלות. חיות עם פגיעה ברצפטור של האינסולין מצליחות לשמור על קיפול נכון של חלבונים לאורך זמן; הן בונות מערכת מקבילה שיודעת לשלוח חלבונים לפירוק, שלא בדרך הרגילה. אנחנו חושבים שהסוד טמון שם, ואנחנו מנסים לחקור מהו".

איך זה יכול להיות מתורגם לטיפול בבני אדם?

"אנשים שיש להם בעיות בתפקוד של מסלול האינסולין חולים בסוכרת, ולכן אי-אפשר לפגוע ברצפטור הזה לגמרי כדי לא להכניס אנשים לסיכון. גם אצל עכברים פגיעה מוחלטת במנגנון תגרום לסוכרת. אבל מצאו שאפשר 'לשחק' עם המנגנון הזה, במידה, כך שישנם הערכים המוספים בלי בעיות של סוכרת. אני מאמינה שתימצא הדרך ליישם את זה בבני אדם. צריך להמשיך ולחקור".

ולפתח תרופות. את רואה את הפוטנציאל?

"יש פוטנציאל אדיר לתרופות, כי במקום לפתח תרופה אחת למחלת האלצהיימר, תרופה שנייה לפרקינסון ותרופות אחרות לסרטן, אולי אפשר יהיה לדחות את ההתפרצות של כל המחלות הללו כקבוצה אחת, כי יש להן מכנה משותף: התלות בגיל. אני מאמינה שזה אפשרי כי יש מרכיב גנטי מסוים שקובע את קצב ההזדקנות. הרי לא כולנו מזדקנים באותו אופן, והדוגמה הישראלית לכך היא שמעון פרס. מי לא היה רוצה להזדקן כמוהו?".

פרופ' קניון עברה לאחרונה לחקור מתוך מרכז המחקר CALICO שהקימה גוגל. "הגיוס של פרופ' קניון מראה שגוגל מגייסת את הטופ שבטופ מבחינה מחקרית, ויחד עם הכסף שיש לה להשקיע, היא יצרה מוקד כוח רציני של חוקרי הזדקנות", אומרת תלמידתה, ד"ר הניס-קורנבליט. כמו כן, קניון נמנית עם מייסדי החברה Elixir Pharmaceuticals ("סם החיים"), המנסה לייצר תרופה שתאט את קצב ההזדקנות