רוכבת בעלייה

שני בלוך, רוכבת אופני כביש מנבחרת הנשים של ישראל, עשתה היסטוריה כשהשיגה לאחרונה את כרטיס הכניסה הנכסף לאולימפיאדת ריו ותהיה הנציגה הראשונה בתחום בכחול-לבן

המתח על קו הזינוק בפינלנד היה בלתי אפשרי. שני בלוך, קפטנית נבחרת הנשים הישראלית ברכיבת אופני כביש, ידעה שזו ההזדמנות האחרונה. היא הגיעה לשם אחרי שני ניסיונות לצבור ניקוד, שלא צלחו (בתאילנד ובצ'כיה), וניצבה שם בחוסר שקט, עם לחץ גדול ואפילו קצת פחות אמונה בלב. ב"פרולוג", המקצה הראשון, היו לה 2.7 קילומטרים להוכיח לעולם שהיא מסוגלת, והיא ידעה שזה תלוי בה, שאחרי אימונים ארוכים ולילות בלי שינה היא בסופו של דבר ספורטאית שצריכה לתת הכול - וזינקה.

בלוך היא "זקנת השבט" בנבחרת רוכבות אופני הכביש בישראל - בת 37, אם לשלוש בנות, לא הפרופיל הצפוי של ספורטאית אולימפית. היא אלופת ישראל לשעבר, שלקחה פסק זמן של כעשור לטובת גידול בנותיה. היא חזרה לרכוב רק לפני כשלוש שנים, וגם אז לקחה הפוגה נוספת עקב פציעה. בעקבות רילוקיישן לסקוטלנד לפני שנה, עלתה על האופניים כדי להכיר את הסביבה, והתשוקה הוצתה מחדש.

סגל נבחרת ישראל מונה תריסר ספורטאיות, שמחציתן משתתפות בכל תחרות, וארבע מהן בולטות בכישוריהן ובהישגיהן. לצד בלוך בולטות גם פז בש, רותם גפינוביץ' ועומר שפירא, ויחד איתה הן מרכיבות את רביעיית החוד של הנבחרת, השפיץ של הרוכבות שמתחרות בענף גברי למדי. ארבע רוכבות העילית האלה מקיימות לצד חיים פרטיים, הורות וקריירה, גם חיים ספורטיביים מלאים. הדרך לתהילה ארוכה, כידוע, והיא עוברת בין היתר גם במחנות אימונים, בתחרויות ובאימונים אישיים ומשותפים.

שיתוף פעולה בין "אתנה" (פרויקט לאומי לעידוד ספורט נשים) ואיגוד האופניים, הוביל להקמת הנבחרת ושלח אותה להתמודדות ראשונה באיטליה בספטמבר 2014, ומאז הן משתתפות באירועים מקומיים ובינלאומיים. "לרוכבת באירופה יש 60 מירוצים בשנה. לישראלית יש 12-10 בארץ, ואם היא יוצאת לחו"ל בכוחות עצמה, אז היא אולי תגיע לרבע מההיצע שיש לאירופית", אומרת פז בש.

חברות הנבחרת אמנם מתחרות למעלה מעשור וחצי בתחרויות בינלאומיות, ואף הגיעו להישגים מרשימים, אולם נבחרת לאומית שמתחרה יחד היא חידוש בן פחות משנתיים. "באופני כביש אי אפשר לנצח בלי קבוצה, זה ספורט קבוצתי", מסבירה פז בש, "ולכן הקמת הנבחרת זו התקדמות אדירה".

קיראו עוד ב"גלובס"


הדוגמה המובהקת ביותר לקבוצתיות הזו היא המירוץ הקבוצתי נגד השעון (נג"ש). כל קבוצה מוזנקת בנפרד. הזמן לחמשת הרוכבים הראשונים בכל קבוצה נקבע על-פי הזמן שבו חצה הרוכב החמישי את קו הסיום, ולכן מנסה הקבוצה להישאר מאוחדת זמן רב ככל הניתן.

הרוכבים חייבים לחלוק ביניהם את המאמץ, שכן הרוכב הראשון נושא במרבית הנטל של החיכוך עם האוויר ביחס לרוכבים הצמודים מאחור, בדומה לציפור המובילה בלהקה של ציפורים נודדות. היא זו שסופגת את מכת הרוח החזקה ביותר, ולכן חברות הלהקה מתחלפות ביניהן במיקום כדי לתת לה "להוריד הילוך" ולחזור לכוחות. כך גם ברכיבת הכביש - הרוכבים החלשים נמצאים זמן קצר יותר בחזית והחזקים - זמן ארוך יותר. לא במקרה נחשב מירוץ נג"ש קבוצתי לאחד מאותם מירוצים שבהם אחדים מהרוכבים מגיעים לסף יכולתם מבחינת המאמץ הנדרש מהם.

"ברכיבת כביש, העבודה הקבוצתית מאוד חשובה", מסבירה בלוך, "רוכבת מובילה לא יכולה להיות בודדה מול הרוח, צריך להגן עליה כדי שתבצע את המאמץ הנדרש ביכולת הכי גבוהה, ושתגיע הכי טרייה לקו הסיום, בזמן שהבנות האחרות מוציאות הרבה אנרגיה והן מותשות בפיניש".

ובחזרה אל שני בלוך על קו הזינוק, אחרי שני הניסיונות הקודמים, שכאמור לא עלו יפה. "הייתי מוכנה לנסוע חצי עולם כדי להתנסות. זרמתי, וזה לא הספיק", היא אומרת בתסכול.

"התחלתי להיות מאוכזבת, האנרגיות החלו לרדת, עוד פרידה מהמשפחה ותקופה לא קלה, אבל בעלי והמאמן שלי לא נתנו לי לרגע אחד להרגיש שאני לא מסוגלת לעשות את זה. הם דרבנו אותי ולא נתנו לי להרגיש אשמה. תמיד הרגשתי שאני מפסידה את הבנות שלי, מחמיצה ימי הולדת, שהילדות מתגעגעות ולא מבינות למה אני נעלמת וחוזרת עייפה כשהן צריכות אותי כאימא, כי זה מה שאני".

כשחצתה בלוך את קו הסיום היא לא יכלה לדבר מרוב מאמץ, אבל כשהבינה שהגיעה למקום השלישי, לא היה גבול לשמחה. גם למחרת, בתחרות אישית נגד השעון, במסלול מאוד קשה, היא הגיעה שלישית, בהפרש של מאית שנייה מהמקום השני ושלושים שניות מהמקום הרביעי - מה שהוכיח לה שהיא פשוט מסוגלת. בתחרות היא צברה עוד 22 נקודות, שהזניקו אותה אל מאה הטובות בעולם.

"הרגשתי שילדתי במירוץ הזה את התינוק הרביעי שלי, את האולימפיאדה, החלום שלי", היא משחזרת, "כי הוצאתי מהגוף שלי כוחות שחשבתי שנעלמו ולא קיימים עוד, כאלה שלא בערו בי מאז שנות העשרים שלי, ובדקות המעטות האלה דיוושתי בכל הכוח".

המשמעות היא שלראשונה בתולדותינו, תדווש באולימפיאדה גם נציגה ישראלית, והיא תצא אל ההרפתקה בסוף חודש יולי, בתקווה שתצליח לעשות לישראל ולענף האופניים מה שעשתה יעל ארד בענף הג'ודו.

"המירוץ הזה מאוד סלקטיבי ומאוד קשה מבחינה טופוגרפית", היא מתארת. "זו רכיבה של 140 קילומטר עם טיפוס מצטבר של 2,400 מטר. יהיו שם הרוכבות הטובות בעולם, שהן מקצועיות. אני לא עוסקת בזה כמותן, 24/7, אבל לקחתי את זה ברמה הכי מקצועית שאני יכולה, וההישג עבורי הוא לתת ייצוג ראוי. אני רוצה להיות נוכחת. שיראו אותנו על המסך, שהמדינה תהיה שם, ושהשדרן ידבר עליי.

"לא יודעת איפה אסיים את המירוץ, זה כמו מסך שחור בשבילי, אבל אני אוהבת להתחרות ואת הקושי ואת הפיזיות ואת האדרנלין. וגם אם זה יסתיים לא טוב, אני לא אהיה מאוכזבת לעולם, כי אני רוכבת אולימפית חזקה, ועם זה אני אלך כל החיים".

מרתון יוגה

"THINK PINK", מרתון היוגה הגדול מסוגו בישראל, יתקיים בסימן העלאת המודעות לסרטן השד וכתמיכה בפעילותה של האגודה למלחמה בסרטן. האירוע יתחיל בשעות הבוקר ויסתיים לקראת חצות. 15 סשנים שונים של יוגה יתקיימו במקביל, שיונחו על-ידי טובי המורים בישראל. במקביל יתקיימו הרצאות בתחומי איכות חיים ובריאות. 7.7, מרכז הספורט הדר יוסף, תל אביב www.shvoong.co.il/events/think-pink/