סגנית נשיא בית משפט השלום, אביטל בית נר: מרחפת, מרחפת אבל מחסלת תיקים

בבית המשפט השלום שבקריות מכהנת סגנית הנשיא אביטל בית נר. השם של כבוד השופטת בית נר כמעט שאינו מוכר לציבור הרחב, בעיקר בשל המיקום הגאוגרפי שלה: השופטים הזוכים לחשיפה תקשורתית הם אלו שהצליחו להתמקם בבתי משפט במרכז הארץ. אפילו על השופט תאודור אור, היום שופט בית המשפט העליון, בקושי שמעו בציבור הרחב עד לשליפתו מהמחוזי בנצרת לירושלים.

אלא שבית נר עשתה את המסלול ההפוך בדיוק. אחרי שכיהנה משך ארבע שנים בשלום רחובות, היא עברה לפני כמה שנים, לבקשתה, לבית משפט השלום בצפון. זה קרה אחרי סערה תקשורתית גדולה: השופטת שחררה ממעצר בעל אלים, שרצח מאוחר יותר את אשתו. בית נר הותקפה קשות והעדיפה להתרחק. והנה, כמה שנים אחרי, הופך השם של בית נר לאחד השמות החמים בהנהלת בתי המשפט.

וכל זה משום שבית נר, מסתבר, היא מהשופטים היותר יעילים של מערכת בתי המשפט בארץ. היא אחראית המנ"ת בבית המשפט שלה ואומרים עליה שתיקים מסתיימים אצלה במהירות האור. היא מגיעה מוכנה, מזהה את שורשו של התיק וחותכת עניין.

ההתמקדות הזו בהספק של שופטת, צריך לומר, היא מהפכנית. במערכת המשפט הקפידו עד כה לומר תמיד שמה שחשוב הוא איכות ההחלטות ולא מספרן. אבל לאחרונה יש רשמים שכבר שמעו את המספר 200 תיקים לשבוע, כדרישת מינימום מערכתית. בהקשר הזה, השם של השופטת בית נר, סגנית נשיא ולא רשמת, מועלה בתור דוגמא ומופת.

בית נר, צריך לומר בהערת אגב, היא שופטת יוצאת דופן במערכת משפט שמרנית והומוגנית. כל מי שראה אותה מופיעה לבושה בסארי שלה, יודע על מה מדובר. בית נר גרה בישוב הררית והיא בפירוש בעניין של מדיטציה וריחופים. היא גם לא מתאמצת לשמור את זה בסוד, להיפך. כולם יודעים שכל בוקר, לפני הדיונים, השופטת עושה מדיטציה ומנקה את הלשכה והאולם מאנרגיות שליליות.

אבל אולי כדאי למחוק את החיוכים. אולי כדאי שהנהלת בתי המשפט תכיר בקורסי מדיטציה כהשתלמות מקצועית מוכרת. יכול להיות שזה כל מה שצריך כדי לחסל את הסחבת בבתי המשפט.