"חוות אהרונסון" אשר ליד עתלית, הפכה לחלק מהמיתוס הציוני בארץ: הקשר של החווה
לפעילות ניל"י באמצעות משפחת אהרונסון, בסיוע למודיעין הבריטי, היה לפרק חשוב
בהיסטוריה. אהרון אהרונסון, חוקר בעל שם עולמי בגילוי "אם החיטה", יוצר הקשר
והשילוב של המעשה המדיני עם היצירה החקלאית; חלקת הניסיונות שבחווה כללה עצי
הזית ועצי חרוב בני מאות שנים, ואת שדרת הדקלים (הוושינגטוניות) הידועה, בה
ניתן בקלות לצפות מכביש ת"א-חיפה הישן.
שדרת הדקלים - המופע הנופי, המהווה חלק בלתי נפרד משטחי החווה הניסיונית, הינה
האלמנט ההיסטורי האחד והיחיד מתוך המכלול ההיסטורי, המסומן לשימור. אולם גם
תפיסת שימורה, כפי שבאה לידי ביטוי בתשריט, אינה מבטיחה את שימורה כסמל וזהות
בנוף ובזיכרון האנושי. לשדרה נוכחות בשטח הפתוח, ומהווה ציון דרך לחולפים בדרכים.
בינוי בסביבתה, גם אם אינו מתנשא לגובה רב, ייצור סביבה בנייה שתשנה את השדרה
בנוף, כפי שבאה לידי ביטוי כיום - כתבנית נוף הארץ.
המאבק על החווה
התאחדות האיכרים, החוכרת את השטח של חוות אהרונסון בעתלית, מתכננת לבנות כפר
נופש על שטח החווה. שטח החווה מורכב מחווה חקלאית עם מיני עצים נדירים ושדרות
עצים ודקלים, וכן מביתו של אהרון אהרונסון. הבינוי מתייחס לשטח החווה החקלאית,
וכרוך בכריתת חלק מהעצים, ולטענת המועצה לשימור אתרים - הריסת החווה החקלאית.
במקומם ייבנה כפר נופש, על שטח חוות הנסיונות ההיסטורית, אכסניה, שטחי ספורט
ונופש. התוכנית (מכ/627) הופקדה בוועדה המחוזית בשבוע שעבר (ד').
דעות הצדדים חלוקות לגבי האם תוכנית כפר הנופש אכן פוגעת פגיעה אנושה בחווה
החקלאית, כפי שטוענת המועצה לשיור אתרים, או האם רק פגיעה מינורית, כפי שטוענת
יוזמת הפרויקט, התאחדות האיכרים. השאלה היא שאלה של פרשנות - וישפטו הקוראים.
דוברת המועצה לשימור אתרים, ענת שכטר-טוינה, מוסרת, כי המועצה לשימור אתרים
תתנגד לכל תוכנית בינוי על שטח חוות אהרונסון, כיוון שהתוכנית הנדונה פוגעת
באחד מסמלי ההתיישבות, המאבק והתקומה, וראוי להסירה על הסף. חוות אהרונסון
רשמה פרקים בהיסטוריה ההתיישבותית והמאבק בארץ ישראל, ומכאן החשיבות הרבה בשימור
החווה וסביבותיה, כאתר היסטורי.
"צר לנו כי אדמה חקלאית, שהינה חלק בלתי נפרד ממיתוס ההתיישבות בארץ בכלל ובתקופת
העלייה הראשונה בפרט, הולכת והופכת לנדל"ן, אפילו אם התוכנית מדברת על שטחי
נופש ופנאי. במקום להרוס ולפגוע יש להנציח את פעילותו של אהרון אהרונסון ותחנת
הניסיונות החקלאית בשטח התחנה, כמו גם פעילותו במחתרת ניל"י. המועצה תהיה נכונה
להיות שותפה לכל תהליך של חשיבה לשימור האתר".
בתגובה להאשמות אלו אמר ל"גלובס" מנכ"ל התאחדות האיכרים בישראל, שלמה רייזמן,
כי "אין להתאחדות כל כוונה לפגוע בשטח המשומר של חוות אהרונסון. התוכנית מדברת
על שטח שקיבלנו בזמנו מפיק"א, בשטח 36 דונם, אשר אינו כולל את ביתו של אהרונסון
ואת שטח חוות הניסויים. בשטח שלנו יש רק עצי זית, שלא ניטעו על-ידי אהרונסון,
וחלקם אומנם יעקרו לצורך הבנייה - אך הם ינטעו מחדש במקום סמוך, ולא יושמדו.
"חבל שהמועצה לשימור אתרים לא ראתה את התוכנית לפני שהקימה צעקות, כי הפגיעה
תהיה פחות משולית, ולא תפגע כלל בשדרת הדקלים, בביתו של אהרונסון ובחוות הניסויים.
אני עצמי חבר הנהלת המועצה לשימור, יש לנו מודעות גבוהה מאוד לנושא, ולא ברורה
לי הצעקה הגדולה", סיכם רייזמן.
רכזת המועצה לשימור אתרים, תמר טוכלר, השיבה לטענתו של רייזמן: "ראשית, התוכנית
כן בידנו, ואנו מסיקים ממנה כי החווה תפגע פגיעה קשה. עצוב מאוד לגלות, שאפילו
איש שימור כרייזמן אינו יודע ואינו מבין על מה מדובר, ואינו רואה את הבעייתיות
שבתוכנית, אולי מתוך אינטרס צר. פגיעה אינה משמעותה רק שדחפור יעלה על הבית
ויהרוס אותו - פגיעה היא גם במצב ששדרת הדקלים היפהפייה תוקף במבנים חדשים,
כך שאפילו אם התמרים אכן לא יעקרו - מראה השדרה כבר לא יהיה כפי שהיה, בתוך
שטח חקלאי פתוח.
"לצערנו, לא נעשתה בנושא בדיקה רצינית של משמעות התוכנית. מה שצריך לעשות כעת
זו פרוגרמה לשימור, תוך שימת לב לפרויקט כמכלול, ולא הצמדות לפרטים, כאילו
ששמירה על אותם פרטים מספקת - בשעה שהחווה כולה כבר תאבד זהותה כמכלול", אמרה
טוכלר.
היסטורית החווה
ממזרח למושבה עתלית, סמוך לכביש חיפה-חדרה הישן, הוקמה בראשית המאה ה-20 תחנת
ניסיונות לטבע וחקלאות. מקים התחנה היה אהרון אהרונסון, והוא אף עמד בראשה
עד מלחמת העולם הראשונה. התחנה הניחה את הבסיס למחקר החקלאי בארץ ישראל.
ליד המושבה עתלית, בין הכביש המהיר לכביש הישן, משתרע שטח של חורשות ומטעים.
בלב השטח נמצא מבנה דו-קומתי בודד, בעל גג רעפים אדום, אליו מוליכה ממערב שדרת
דקלי וושינגטוניה. כאן פעלה בשנים -1910 1914 תחנת הניסיונות החקלאית הראשונה
בארץ, ששימשה במלחמת העולם הראשונה בסיס עיקרי לפעולת ארגון ניל"י.
הקמת התחנה היתה התגשמות רעיונותיו של פרופסור אוטו ורבורג (1938-1859), מדען
בינלאומי בתחום הבוטניקה, ומנהיג ציוני חשוב. בשנת 1905, בעמדו בראש הוועדה
הארצישראלית של ההסתדרות הציונית, הוחלט להקים בארץ תחנת מחקר, שתבצע ניסיונות
חקלאיים לבירור אפשרויות העיבוד של אדמות הארץ, ולהדריך את המתיישבים החדשים
במושבות, שהיו אז בראשית התפתחותן. לאחר כשנתיים של דיונים והתלבטויות, החליטה
הוועדה ב-1907 למקם את התחנה בעתלית, ולמנות את אהרון אהרונסון למנהלה.
אהרונסון, איש זכרון יעקב, היה כבר אז מדען מפורסם שנודע בעיקר כמגלה "אם החיטה",
ואשר עתידו המדעי עוד היה לפניו. במסגרת ההכנות לפתיחת התחנה, יצא אהרונסון
למסע לימודים והרצאות באירופה ובאמריקה. במסעו זה קשר קשרים עם גדולי המדענים
בעולם, גייס את תמיכת משרד החקלאות האמריקני, ורכש את אהדתם ואת עזרתם הכספית
של יהודי ארה"ב. הודות לפעילותו הנמרצת, ולסיועם של פרופסור ורבורג וחבריו,
נוסדה התחנה בכספי הנדבנים היהודים מארה"ב, שהתחייבו לתת הקצבה שנתית קבועה
במשך חמש שנים להחזקתה.
בשובו ארצה ב-1910, החל אהרונסון בהקמתה המעשית של התחנה. הוקמו מבני המשק,
הובאו כלי עבודה חקלאיים, ונבנה הבית הדו-קומתי ששימש למעבדה ולמשרד. אהרונסון
היה המנהל הראשי של התחנה, ולידו עזרו הכימאי אוסקר טריידל, שעלה מגרמניה,
האגרונום משה ברמן, שהיה קודם מנהל חוות כנרת, ומזכיר התחנה אבשלום פיינברג,
שחזר מלימודיו בצרפת, והיה תוך זמן קצר ליד ימינו של אהרונסון.
התחנה פעלה כארבע שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). במהלך השנים האלה
נוסו כאן מכונות חקלאיות שונות, ונבדקה מידת התאמתן לתנאי הארץ. כן נבחנו גידולי
שדה שונים (חיטה, שיבולת שועל, שומשמין, אספסת, תלתן) במטרה להגיע לזנים משובחים
וליבולים גבוהים מהמקובל בארץ באותה העת. במטעי התחנה גידלו עצי פרי (זית,
תאנה, חרוב, תפוח, אגס, שזיף ועוד), כדי לטפחם ולפתח עבורם שיטות מודרניות
בתחומי ההשקיה, העיבוד המכני, הדברת מזיקים וכד'.
תשומת לב מיוחדת הוקדשה לגידולים תעשייתיים, כגון הגפן לתעשיית היין, ועצי
תות לתעשיית המשי. בנוסף לכל אלה, פותחה גם משתלת עצי יער, שבה גידלו עצים
שיתאימו לאיזורי הארץ השונים (דיונות החוף, ביצות, אדמת ההרים ועוד). במקום
נוסדה ספריה מקצועית, שהיתה לעזר רב לחקלאים מרחבי הארץ, והיו כאן אוספים עשירים
בנושאי טבע הארץ. לתחנה יצאו מוניטין, ומעמדה המדעי הוכר בעולם.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נותקו הקשרים בין ארץ ישראל לארצות חוץ, ובשל כך
פסקו להגיע מארה"ב הכספים שנועדו להפעלת התחנה. כתוצאה מכך שותקה הפעילות המדעית,
והעבודה הצטמצמה לשמירה על הקיים.
החווה וניל"י
כעבור זמן מה, היתה התחנה למרכז הפעילות של ארגון ניל"י. יחסו השלילי של אהרונסון
למשטר התורכי התגבש כבר בראשית המאה, והוא הלך וגבר במשך הזמן. לפי הערכתו
של אהרונסון, לא היה למפעל הציוני בארץ כל סיכוי להתפתח תחת השלטון התורכי,
ולעומת זאת היה צפוי לו שגשוג אם תנצחנה מעצמות ההסכמה את התורכים והגרמנים.
מתוך הערכה מדינית זו, ובעקבות התעללותם של התורכים ביהודי הארץ לאחר פרוץ
המלחמה, הקימו אהרונסון ופיינברג ארגון מחתרתי, אשר מאוחר יותר זכה לשמו -
ארגון ניל"י. מטרת הארגון היתה לסייע לבריטים לכבוש את ארץ-ישראל מידי התורכים,
וזאת מתוך תקווה כי היהודים יזכו, הודות לעזרה זו, בסיוע בריטי לעניין הציוני.
אהרונסון זנח אז את עבודת התחנה, ויצא בחשאי לחו"ל כדי ליצור קשר עם הבריטים.
ניהול התחנה עבר לידי פיינברג, שאף הוא יצא אחר כך (ביחד עם לישנסקי) בדרך
היבשה למצרים, כדי ליצור קשר עם הבריטים. אנשי הארגון, שחלקם היו עובדי התחנה,
הסתובבו בארץ כביכול בתוקף עבודתם, ואספו מידע על ריכוזי הצבא התורכי-גרמני
ועל תנועותיו. מידע זה הם העבירו לבריטים דרך התחנה בעתלית.
כשגילו התורכים את רשת הריגול (באמצעות תפיסת יונת דואר שנשאה כתב סתרים בדרכה
לבריטים), הם הטילו מיד מצור על זכרון יעקב, כדי לתפוס את ראשי הארגון. לאחר
מכן הגיעו גם לתחנה בעתלית, שם הרסו, עקרו ושברו בחמת זעמם את כל מה שהיה במקום.
הם השמידו את הספריה העשירה ואת האוספים החשובים (פרט לעשביית אהרונסון, שניצלה
מידיהם ומוצגת כיום בבית אהרונסון בזכרון יעקב). מאז עמדה התחנה בשיממונה שנים
רבות. בשנת 1965 שוקם המקום, כאשר נפתח בו מחנה קבע של תנועות הנוער.
כתבות
ני"ע
