לידיעת הפמיניסטיות

בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים (מישאל חשין, יצחק אנגלרד ואדמונד לוי) דחה שלשום את בקשת רשות הערעור שהגיש יצחק מרדכי, וקבע כי אכן ביצע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות. בתוך חודש ימים יקבלו השופטים מהפרקליטות דיווח על חקירת מכתבה של המתלוננת נ'.

בימים שקדמו לדיון היה הרכבו הגברי של בית המשפט נושא לדיון ציבורי. פעילות פמיניסטיות חששו שבהיעדר אישה בהרכב, יגלה בית המשפט סלחנות כלפי מרדכי. כראיה, הצביעו על העובדה שבערכאות הנמוכות, היו אלו השופטות רבקה פלדמן בשלום ויהודית צור במחוזי שהובילו את הקו המחמיר כלפיו.

בהנהלת בתי המשפט הדגישו בתגובה כי ההרכב נקבע, כמקובל, באופן רנדומלי על ידי המחשב. מאחורי הקלעים היה גם מי שביקש לנחם באמצעות חישובים על פיהם, אם יחליט ההרכב הגברי לקבל את בקשת רשות הערעור של מרדכי, הרי שבדיון בערעור עצמו תהיה חייבת להיות בהרכב ולו אישה אחת.

שאלת הרכבו של בית המשפט מטרידה מתדיינים מאז ומעולם. במשפטים פליליים יעשו נאשמים לא מעט כדי להעביר את התיק שלהם משופט מחמיר לשופט מקל, בתיקים ביטחוניים יעדיפו נאשמים שופט ליברלי יותר וביטחוניסט פחות. השאלה הגדולה בהקשר הנוכחי היא, האם באמת עדיף לקורבנות עבירות מין שעניינן יתברר בפני שופטת ולא בפני שופט.

מחקר, שנעשה על ידי ד"ר רחל דון יחיא ופורסם בספר בשם "מגדר ומשפט", מעלה שלא ממש. דון יחיא השוותה עשרות רבות של החלטות שניתנו בתיקי עבירות מין על ידי הרכבים גבריים אל מול הרכבים נשיים. היא חתכה את ההחלטות גם לרוחב: דהיינו השוותה בין ההחלטה של השופט הגבר לשופטת האישה באותו התיק. המסקנות שלה: "מסתבר שאישה שופטת לחלוטין לא נוטה לטובת המתלוננת ולרעת הנאשם. ההפך הוא הנכון. המחקר שלנו הוכיח כי שופטות נוטות להקל עם נאשמים בעבירות מין הן לגבי אשמתם והן לגבי העונש. התברר לנו כי שופטות נוטות, למשל, להדגיש את התכונות השליליות של הקורבן, את אשמתה התורמת כביכול של הנאנסת".

איך מסבירים את זה?

"הסבר אפשרי אחד הוא ששופטת, כמו כל אישה, רוצה להרחיק מעצמה ומהקרובים לה את האיום של האונס או ההטרדה המינית והאבחנה בינה לבין קורבן האונס, תוך הבלטת תכונותיה השליליות של האחרונה, עוזרת בזה. אם היא נאנסה כי היא חסרת זהירות ולבושה באופן פרובוקטיבי, אז לי זה לא יקרה, כי אני לא כזו. הסבר אפשרי אחר הוא ששופטות לא רוצות להצטייר כמי שנוקמות בשם בנות מינן ולכן מתוך מודעות למראית פני הדברים, הן מקלות עם עברייני מין, כדי לא להיתפש כמי שאינן מסוגלות לעשות עבודה עניינית".

אגב, על פי המחקר של דון יחיא צריך להפריד את שופטות בית המשפט העליון משופטות יתר הערכאות. "את עיקר הנטיה להקל בעונשם של עברייני מין מצאנו אצל שופטות בערכאות הנמוכות, השלום והמחוזי. בבית המשפט העליון כמעט שלא נתקלנו בכך".

אז בבית המשפט העליון השופטות מחמירות בעבירות מין?

לא, לא. בבית המשפט העליון כמעט שלא מצאנו נטיה מובהקת של שופטות לעומת שופטים. כלומר אין נטיה להפלות לטובה עברייני מין, אבל גם אין נטייה להחמיר איתם".