"מלחמה - איוולת כלכלית"

ארה"ב תישא כנראה לבדה בהוצאות המלחמה, אלא שהעלויות העקיפות יעלו בהיקפן על אלה הישירות, בשל השפעת המלחמה על הפעילות הכלכלית. אם תהיה זו מלחמה קצרה, עלותה הצבאית בלבד תהיה לפי אומדנים זעירים כ-50 מיליארד דולר, ועלותה הכללית - כ-100 מיליארד דולר.

מלחמה ממושכת וקשה עלולה לעלות 140 מיליארד דולר באופן ישיר, והעלות הכללית עלולה להיות גבוהה פי כמה וכמה - 1.9 טריליון דולר. כל אלה, יש לשים לב, הם רק המחיר שתשלם ארה"ב, בעוד שהנזק הכלכלי יורגש בהרבה מדינות נוספות.

כל אלה בטווח הקצר. אבל האם בטווח הארוך לא תשתלם המלחמה לארה"ב ולעולם המערבי כולו, אם ישתלט המערב על הנפט העיראקי?

קשה לי לקבל הנחה זו - אלא אם כן המלחמה תביא להתפרקות קרטל אופ"ק, כי במקרה כזה, בהנחה שהמשטר החדש שיקום בעיראק יתחיל לפתע להפיק נפט ללא חשבון, תחול ירידה דרסטית במחיר הנפט, אם כי בד בבד תגדל עוד יותר תלותה של ארה"ב בנפט מהמפרץ הפרסי.

אבל האם, גם ללא הגדלת התפוקה, הצורך להבטיח אספקה סדירה וארוכת טווח של נפט, איננו סיבה מספקת לארה"ב לפתוח במלחמה?

אינני סבור, שטיבו הפוליטי של המשטר העיראקי מהווה גורם חשוב בנושא זה. הנפט הוא מוצר היצוא העיקרי של עיראק. העיראקים אינם יכולים לוותר על יצוא זה, והמערב יקנה את הנפט העיראקי בין כה וכה. חשיבה הגיונית מצד ארה"ב תביא אותה למסקנה, כי הנפט איננו יכול להיות סיבה של ממש למלחמה.

אבל גם מלחמות שלא נסבו על נפט הביאו בעבר לשגשוג כלכלי, ולו בגלל ההוצאות הגדולות של המדינה על נשק.

אמנם כן. תקופות מלחמה היו בארה"ב תקופות של תעסוקה מלאה ושל צמיחה מהירה - כמו שתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. אבל כבר במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1990/91, נוצר מצב הפוך, של הידרדרות המשק.

מה הסיבה להבדל זה?

בעבר היו מלחמותיה של ארה"ב כרוכות בעלייה גדולה של ההוצאות הצבאיות. במלה"ע השנייה היוו הוצאות נוספות אלה 41% מן התמ"ג, במלחמת קוריאה - 8%, ובמלחמת וייטנאם - 2%. במלחמת המפרץ הראשונה הן היו מבוטלות.

לגורמים אחרים היתה השפעה דומיננטית מאוד על המשק: גורמים פסיכולוגיים, ומחיר הנפט. למשל, בעת מלחמת המפרץ התמוטטה הבורסה, ובעקבותיה אחזה חרדה בלב הצרכנים והדולר נפל. המצב התייצב רק לאחר סיום המלחמה הזאת. כך יקרה לנו גם הפעם.

אבל הרי זה המצב גם כיום - שערי בורסה ירודים, רתיעה מהשקעות עקב איום המלחמה, עליית מחירי הנפט. כלום לא ייתכן, שפרוץ המלחמה דווקא יפיג את המתיחות ויעלה את מצב הרוח הלאומי?

מלחמה קצרה ומוצלחת יכולה אמנם לחולל מפנה חיובי, אבל רק לתקופה קצרה ובשיעור של חלקיקי אחוז. מלחמה ממושכת, לעומת זאת, תביא למיתון. בינתיים בוש חומס את אוצר המדינה. הוא הפך עודף של 1.5% מן התמ"ג לגירעון בגודל דומה.

ממשל בוש, כמו זה של רייגן בשעתו, מתעלם מהצורך לאזן את התקציב, וזאת בשעה של קשיים כלכליים ואבטלה גבוהה. בעיה נוספת היא, שהקטנת שיעורי המסים שיזם ממשל בוש תועיל אך מעט. כדי שתביא לעידוד המשק, צריך שהמסים יקוצצו בקצב מהיר יותר, או שהנהנים העיקריים מן הקיצוץ יהיו בני שכבות הביניים והעניים, מפני שאלה מחזירים לחנויות חלק גדול יותר מכספם מכפי שנוהגים האמריקנים העשירים.

במחקר שלך כתבת, כי הישארות ממושכת בעיראק תעלה כסף רב. האומנם יגיעו הדברים לידי כך?

הממשל מתחיל להבין, כי לא יוכל להתחמק מהצורך לנקוט דרך זו, ולו לתקופה קצרה. האומדן הרשמי האחרון מביא בחשבון תקופת כיבוש של 18 חודשים, ואילו אני משער שנשב בעיראק במשך חמש שנים לפחות. אין שום סיבה להניח, שכינון משטר חדש בעיראק יצריך פחות זמן מאשר ביוגוסלביה. בסיום המלחמה, צריך שבעיראק תהיה יציבות פוליטית, ולעניין זה יידרשו להערכתי רבבות, ואולי מאות אלפים, של חיילי כיבוש.

עיראק איננה מדינה ענייה. אולי הנפט יוכל לממן את עלויות ההחזקה והשיקום?

לאחר סיום המלחמה תייצא עיראק נפט בשווי של 20 מיליארד דולר לשנה. זה איננו סכום אדיר, במיוחד כאשר צריך להשתמש בחלק ממנו לאספקת מזון לאוכלוסייה. הרי אי אפשר להניח לעיראקים לגווע ברעב.

בזמנו טענת, שהציבור האמריקני יתמוך במלחמה רק בתנאי שהעלות בחיי אדם, וכן בהשלכות כלכליות, תהיה נמוכה.

נכון, אבל יש להבחין בין המלחמה עצמה ובין התקופה שלאחריה. אם על מסכי הטלוויזיה יוקרנו תמונות ראשונות של אזרחים שנפגעו ובתים הרוסים בבגדד, רבים בארה"ב יביעו התנגדות למלחמה.