קצת מיניוואן, קצת משפחתית, וקצת יוקרתית

פרוייקט ה-A קלאס של מרצדס ייזכר בדברי הימים של תעשיית הרכב כאחד הפרוייקטים החריגים והיקרים ביותר של העידן המודרני. הפרוייקט החל בתור רעיון הנדסי מבריק, שנולד במחלקות הפיתוח והשיווק של מרצדס, ונועד "להוריד את המותג היוקרתי אל העם" מבלי לאבד או לסכן את התדמית היוקרתית, שהיא הנכס החשוב ביותר של החברה הגרמנית הוותיקה.

בדרך להשקת המכונית ביצעה מרצדס עוד כמה צעדים חריגים, כמו מסע פרסום בינלאומי רחב היקף, שהחל חודשים רבים לפני שהמכונית הוצגה רשמית לציבור בצורתה המוגמרת. אלא ששבועות ספורים לאחר ההשקה המוצלחת של המכונית, ולאחר שצבר ההזמנות המוקדמות שלה כבר חצה את 100 אלף היחידות, אירע הפיאסקו המתוקשר, שבו התהפכה המכונית בעת ביצוע מבחן התחמקות מהיר ממכשול. מרצדס נאלצה לעכב את שיווק הסידרה בכמה חודשים טובים, להפעיל תוכנית חירום הנדסית לפתרון הבעיות, להוסיף לתקציב כמה מאות מיליוני דולרים לא מתוכננים ובעיקר לספוג חיצי ביקורת נוקבים, שלכמותם לא הורגלה בעבר.

אבל מסתבר, שלסמל הכוכב המשולש יש כוח מאגי משלו. בחודשים שחלפו מאז התאוששו מכירות המכונית והגיעו לרמה מכובדת מאוד, עם צבר הזמנות ותקופת המתנה של מספר חודשים לאספקה בחלק גדול מהשווקים באירופה. במקביל, כמעט שנתיים לאחר ההשקה, נחתה המרצדס A קלאס גם בארץ.

עיצובה של המכונית, שמזכיר מיניוואן מיניאטורי, עדיין מסובב ראשים ברחוב ולוכד את העין למרות שהיום הוא כבר מראה מוכר למדי בכבישי אירופה. לרושם החזותי הייחודי אחראיות בין השאר פרופורציות גוף חריגות: אורך של 3.57 מ' מפגוש לפגוש - קצר בכמה סנטימטרים טובים מהממוצע בפלח מכוניות ה"סופר-מיני" האירופיות - ורוחב של 1.72 מ' שמציב אותה בפלח המכוניות המשפחתיות. הנתון המרחבי השלישי, גובה נכבד של 1.58 מ', מעניק לה נוכחות בולטת ומרעננת בתנועה העירונית האפרורית והמשעממת. אם לא די בעיצוב החריג לכשעצמו, הרי שסמל הכוכב הבולט והמוכר של מרצדס, שממוקם באמצע הגריל, על הגלגלים ועל הדלת האחורית, מבלבל מאוד צופים לא מיומנים, שאינם מבינים מה הקשר בינו לבין רכב המוזר.

מבחינת ניצולת החלל, תא הנוסעים הוא בבחינת פלא הנדסי. למרות שבסיס הגלגלים שלה הוא באורך 2.42 מ' בלבד - שמונה ס"מ פחות מפולקסווגן גולף, למשל - תא הנוסעים מספק מרחב בגודל משפחתי פלוס לארבעה נוסעים מבוגרים, עם מרווח רגליים מרשים במיוחד מאחור.

לכך אחראי מבנה השלדה הייחודי שכולל ריצפת "סנדוויץ'" כפולה ומוגבהת, לתוכה נדחקו המנוע, תיבת ההילוכים ומנהרת הגיר. התוצאה היא תא עם רצפה שטוחה לגמרי, שאיפשרה למעצבים לשחק כאוות נפשם עם מיקום המושבים ועם העיצוב. את המושבים האחוריים, למשל, ניתן לקפל ביחד או בנפרד או להסירם לגמרי (כמו ברנו סניק), ואפילו מושב הנוסע, שלצד הנהג, ניתן לשליפה, כדי לפנות מקום להובלת מטענים ארוכים במיוחד. מנגנון השליפה של המושבים הוא מהיר, אך המושבים עצמם כבדים למדי.

ללא הסרת המושבים מציעה ה-A190 נפח הטענה בסיסי של 350 ליטר, שצומח עד 1,700 ליטר לאחר הסרה מלאה של שלושה מושבים. הנדסת האנוש טובה ויעילה, אם כי ההגה גדול מדי לטעמנו והוא מתכוונן רק לגובה ולא למרחק. המושבים הקדמיים מצויידים במנגנון אלגנטי לכוונון לגובה, ונהגים גבוהים יצטרכו להשתמש בו כדי להשיג מרחב ראש סביר. המושבים עצמם תומכים ונוקשים בנוסח גרמני טיפוסי, והם מאלצים את הנהג לסגל את גופו אליהם - ולא להיפך. תנוחת הישיבה גבוהה ושלטת, כמעט כמו בג'יפ עירוני, והראות לכל הצדדים טובה, למרות שהחרטום המשופע "נעלם" מקו הראייה ומקשה על ביצוע תמרוני חנייה עדינים ורגישים.

לוח המחוונים דקיק למדי וכולל מרחב רב בלתי מנוצל, שנגזר מהשמשה הקדמית המוטה לאחור בחדות. העיצוב הכללי הרבה יותר צעיר ואופנתי מהמקובל במרצדס. במיוחד בולטים לטובה המתגים העגולים שמשמשים לכיוונון פתחי האוורור, והגרפיקה המודרנית והמעניינת של לוח המחוונים. גם המגבים מעידים על המוצא ההנדסי המפואר של המכונית, והם מכסים את השמשה הקדמית במקביל משני צדדים מנוגדים וביעילות מרשימה.

כמקובל במכוניות גרמניות, רמת הפאר היא פונקציה של המפרט. בגרמניה נסענו במספר מכוניות A190 שצוידו בריפוד עור וקטיפה, בצבעים שתאמו את ריפוד צבעי לוח המחוונים והן נראו נהדר. לארץ מגיעות המכוניות עם ריפוד בד רגיל, והגוון השולט בתא הוא אפור-כחול. הגימור לא מעניק את תחושת השלמות ה"מרצדסית" הטיפוסית, ופה ושם אפשר להיתקל במשטחים פלסטיים מחוספסים או במתגים שלא פועלים ברהיטות.

עם זאת, צריך לזכור שה-A קלאס גם לא עולה כמו מרצדס קלאסית. אין לנו תלונות לגבי רמת האבזור התקנית בארץ, שכוללת בין השאר ארבע כריות אוויר, ערכה חשמלית מלאה, מערכת קול מקורית מצויינת ושני מושבי ילדים ("בוסטרים"), שמשולבים אינטגרלית בתוך המושב האחורי ונשלפים בלחיצת כפתור. הורים לילדים יידעו להעריך זאת.

מתחת למכסה המנוע הקצר של ה-A שמיובאת לישראל מסתתר מנוע בנפח 1.9 ליטר, עם ארבעה צילינדרים ושמונה שסתומים, שהוא החזק ביותר שמוצע כיום בסדרת ה-A קלאס. המנוע מייצר 125 כ"ס ב-5500 סל"ד ומומנט של 18 קג"מ ב-4000 סל"ד. זהו מנוע נמרץ אך קולני למדי, ופגשנו כבר מנועי 2 ליטר מעודנים יותר. פיז'ו, למשל, מפיקה ממנוע ה-2 ליטר של ה-GTI206 הספק של 137 כ"ס ואילו מנוע ה-2 ליטר של הקליאו ספורט, שתנחת בקרוב בארץ, מייצר 170 כ"ס ללא סיוע של מגדש טורבו.

עם זאת, המנוע של מרצדס מלא חיים, שש לעלות לסל"ד גבוה ורותם בזריזות את כוחות הסוס שלו לטובת שיוט מהיר על האוטוסטרדה או האצה בריאה. הזינוק מאפס למאה מתבצע בפחות מ-10 שניות והמהירות המירבית עומדת על 195 קמ"ש. תרומה חשובה לתחושה הדינמית מרימה תיבת ההילוכים האוטומטית מתוצרת מרצדס. לא די בכך שתיבה בת חמש מהירויות עם מנגנון דמוי "טיפטרוניק" היא תופעה חריגה לכשעצמה בפלח המכוניות העירוניות, התיבה הספציפית הזו גם מתאפיינת באופי ספורטיבי, שבכמותו לא נתקלנו מזמן.

בעת האצה חזקה מהרמזור במצב "ספורט", למשל, המכונית מזנקת ללא כל השהיה ומותחת את ההילוכים ממש עד לקו האדום, תוך שהיא מייצרת תחושת דחף שמזכירה מכונית ידנית. גם "קיק דאון" בהאצת ביניים מניב הורדת הילוכים תזזיתית ומשעשעת, למרות שהחלפות ההילוכים נעימות ומוחלקות היטב, גם כשהן מתבצעות בסל"ד גבוה מאוד. מי שיבחר להשתמש במנגנון הידני להעברת ההילוכים, ימצא שהתגובה להזזת הידית היא מהירה הרבה יותר מהמקובל בתיבות אחרות בשוק. אין ספק שמרצדס עשתה בחוכמה כשבחרה לפתח את הגיר בעצמה במקום לקנות גיר מוכן "מהמדף", כמו רוב המתחרות.

השילוב של המנוע והגיר עתירי האדרנלין, ביחד עם הממדים החיצוניים הקומפקטיים, יוצר כלי נשק יעיל מאוד במלחמת ההישרדות העירונית. ה-A190 מסוגלת להשתחל בזריזות לתוך "חורים" בתנועה צפופה, ולהתחמק ביעילות מאוטובוסים, משאיות אשפה וסתם נהגים קהי חושים, שמבצעים סטיות פתע עיוורות לתוך הנתיב שלך. לעומת זאת, על הכביש המהיר אפשר לבחור בסגנון רגוע ולשייט ב-140 קמ"ש כשהמנוע מסתובב באזור 3000 סל"ד בהילוך חמישי. צריכת הדלק היא פונקציה של סגנון הנהיגה: בנהיגה נמרצת עם הורדות הילוכים תכופות הגענו לצריכה ממוצעת של כ-8 קילומטר לליטר. נהיגה רגועה במיוחד תצליח להפיק מהמנוע 2 עד 3 קילומטר נוספים לכל ליטר.

חבלי הלידה הקשים של סדרת ה-A קלאס, שהתבטאו בין השאר במערכת מתלים קשוחה ובלתי מתפשרת במכוניות הראשונות, אילצו את מהנדסי מרצדס לבצע בחודשים שחלפו מאז עוד מספר שיפורים הדרגתיים בשלדת המכונית. למזלנו, היא מגיעה לשוק הישראלי בשלב אבולוציוני מתקדם יחסית, לאחר שחלק ממחלות הילדות שלה נפתרו.

למרות זאת, ה-A190, שממלאת את הנישה הספורטיבית בסדרה, היא עדיין קשוחה מהמקובל כיום בפלח העירוני, מה שמתבטא בטלטולים לא מעטים על שיבושי כביש טיפוסיים. יש לה מהלך מתלים קצר יחסית וצמיגים ספורטיביים בחתך 50', וניכר בה שהיא מעדיפה את האספלט המשובח של כבישי מערב אירופה. מי שרגיל למכוניות גרמניות קלאסיות דוגמת גולף ואאודי A3, או למכוניות GTI בכלל, לא יתקשה להסתגל ל-A190 בקלות יחסית. התנהגות הכביש שלה מעניקה פיצוי הולם על נוחות הנסיעה, לפחות עבור מי שמציב הנאה מהנהיגה במקום גבוה בסולם העדיפויות שלו. המכונית מרגישה קלילה, נכנסת לפניות חדות במרץ, מתקשרת עם הנהג היטב באמצעות ההגה והמתלים ונצמדת לאספלט בנחישות. זהו הישג מרשים במיוחד בהתחשב במרכז הכובד הגבוה.

גם על הכביש המהיר היא מפגינה יציבות, שאינה נופלת מזו של אחיותיה הגדולות לבית מרצדס. אפילו במהירות של 150 קמ"ש פלוס היא לא "צפה" ולא מיטלטלת לצדדים ברוחות צד, או בעת מעבר מהיר ליד משאיות ארוכות. נקודת הביקורת בסעיף הדינמי מתייחסת למערכת בקרת היציבות האלקטרונית, ESP, שמשולבת עם בקרת המשיכה ועם המערכת למניעת נעילת גלגלים. אולי בגלל טראומות העבר, המערכת המשולבת החכמה הזאת מתוכנתת להיכנס לפעולה מוקדם יחסית ובצורה מוחשית למדי, שמתבטאת לעיתים קרובות בתקתוקים מהירים מכיוון הבלמים בפניות או בזינוקים.

מרצדס A190 אוטומטית ומאובזרת עולה בישראל כ-139 אלף שקל. עבור מי שמתייחס אליה בתור "סמל סטטוס בר השגה", זהו מחיר מציאה, במיוחד לאור העובדה שכל מרצדס פרטית אחרת תוסיף עוד כ-100 אלף שקל לתג המחיר. ואסור גם לשכוח את מוניטין שמירת הערך האגדי של מרצדס. לעומת זאת, אם מתעלמים מהסמל ומתייחסים למחיר ולמיצוב, מוצאים שה-A190 יקרה יותר בכ-20 אלף שקל לעומת אופציות בעלות איבזור וביצועים מקבילים, דוגמת גולף 2 ליטר אוטומטית או, מהצד השני, רנו מגאן סניק 2 ליטר אוטומטית ודומותיה.

בינתיים מדווחים מהסוכנות על מכירות ראשוניות מוצלחות, הן ללקוחות מרצדס קיימים והן ללקוחות משפחתיים חדשים. נותר רק לראות, האם סמל הכוכב המשולש יפעל את פעולתו המאגית גם בטריטוריה החדשה והבלתי מוכרת שאליה נכנסת ה-A190.« דובי בן-גדליהו « קצת מיניוואן, קצת משפחתית, וקצת יוקרתית «