הצצה נדירה לחוזה הדרקוני של משתתפי "האח הגדול" ו"הישרדות"

תביעה של אריאנה מלמד נגד ישראל גודוביץ' על אמירות בבית "האח הגדול" חושפת את הסעיפים הדרקוניים ■ ההפקה מוגנת מפגיעה בשם הטוב ובפרטיות, מאחריות לנזק נפשי ועוד ■ האם החוזה יעמוד במבחן ביהמ"ש

אלה לוי-וינריבלי-אור אברבך 19.11.2015

ההתערטלות הפומבית של משתתפי תוכניות הריאליטי השונות הצליחה ללכוד את תשומת הלב של צופים רבים. אחוזי הרייטינג של תוכניות כמו "האח הגדול" ו"הישרדות" מעידים יותר מכל על ההתמכרות החברתית למציאות המדומה התורנית, והדרמות שמתרחשות על המסך בהן מספקות זה שנים את שיחת היום בעמדת הקפה במקומות העבודה.

קללות, צרחות, רומנים, פציעות - הכול קורה מול עיניהם הרעבות לאקשן של הצופים. המוצר הערוך-המלוטש-הפיקנטי שמוגש לצופי התוכניות הללו כל-כך ממכר, עד כי נשכחת לעתים העובדה, כי מדובר באנשים אמתיים שחווים אירועים קשים, משפילים ומכאיבים לנגד עינינו.

פתאום, בשנים האחרונות, אותן דמויות טלוויזיוניות פגועות החליטו "לשבור את הכלים" ולחשוף טפח מאחורי הקלעים של אותן תוכניות ריאליטי. משתתפי חלק מתוכניות הריאליטי התראיינו כנגד התוכניות שבהן השתתפו, ואף הגישו תביעות נגד ההפקות השונות, וגם - האחד נגד השני. אלה רק הציתו יותר את הדמיון הקולקטיבי בנוגע למלכודת הדבש של תוכניות הריאליטי והגבירו את השיחות סביבן.

כך, נחשפנו לפני מספר שנים ל"פרשת הכדורים הפסיכיאטריים" בבית "האח הגדול", שבמסגרתה תבעו משתתפי האח, ובראשם סער שיינפיין, את הפקת "האח הגדול", לאחר שנרשמו להם כדורים פסיכיאטריים במהלך צילומי התוכנית. התובעים זכו לפיצוי שמן מההפקה במסגרת הליך גישור חסוי, אך עד שהסתיים ההליך נחשף הציבור לפרטים מכוערים המוסתרים ככלל במסדרונות המקיפים את בית האח.

 

"כתב ויתור"

התביעה התורנית שחושפת בימים אלה את התנהלותן של ההפקות בתוכניות הריאליטי, היא תביעת לשון הרע של העיתונאית אריאנה מלמד נגד מהנדס העיר תל-אביב לשעבר, ישראל גודוביץ', לאחר ששניהם השתתפו בעונת ה-VIP של "האח הגדול".

התביעה עוסקת בדברים מעליבים לכאורה שהטיח גודוביץ' כלפי מלמד במהלך התוכנית. אך למרות שהיא פיקנטית ועוסקת בגבולות חופש הביטוי בתוכנית ריאליטי, היא החלק הפחות מעניין בתיק. התביעה מספקת הצצה נדירה אל החוזה שנחתם בין משתתפי "האח הגדול" להפקת התוכנית, ואשר מוכתר בכותרת "כתב ויתור ושחרור, הסכמה שלא לתבוע, והסכם שיפוי והסרת אחריות" - אשר מעידה יותר מכל על תוכנו.

במסגרת הגנתו מפני תביעת לשון הרע של מלמד טען גודביץ', בין היתר, כי מלמד, כמותו וכמו כל משתתפי התוכנית האחרים, חתמה על המסמך האמור, שבמסגרתו היא מוותרת באופן מוחלט או סופי על כל תביעה, טענה או דרישה נגד הפקת התוכנית, ונגד צדדים שלישיים, שעניינה, בין היתר, לשון הרע.

מנגד טוענת מלמד, באמצעות עו"ד שלומי וינברג, כי החוזה שצורף והתנאים הקבועים בו הוא חוזה אחיד, שבו התניות מקפחות, ועל כן בטל, בהתאם לחוק החוזים האחידים.

בין הסעיפים הנוספים שמעוגנים בחוזה של משתתפי "האח", שנחתם בין חברת אדמול ישראל בע"מ, מפיקת התוכנית, לבין המשתתפים, ניתן למצוא סעיפים הצהרתיים, אשר לפיהם המשתתף מודע לכך שהוא חשוף לסיכונים לבריאות הנפש שלו, לסיכונים פיזיים, בהם שברים ונקעים בגוף, ללחץ נפשי כבד ועוד - ובהמשך לכך מנוסחת שורה של ויתורים על זכויות משפטיות ואחרות, שכל משתתף נדרש לחתום עליהם.

סעיף "הוויתורים" בחוזה, כולל, בין היתר, ויתור על הגשת תביעות נגד ההפקה בגין עריכת התוכנית; סעיף לפיו התביעה "וכל אדם אחר" משוחררים לחוות דעה, להעיר, ולבקר את המשתתף, תוך שהוא מוותר על כל טענה או דרישה או תביעה כנגד מערכת התוכנית שעניינה פגיעה בפרטיות או הפרת איסור לשון הרע. בנוסף, קיים בחוזה סעיף הפוטר את ההפקה בגין נזק, אובדן רווח, פגיעה בשם הטוב, במוניטין או בפרטיות וכן סעיף הפוטר את ההפקה מאחריות לנזק נפשי או אחר שעלול להיגרם עקב ההשתתפות בתוכנית.

במקביל, חשף אתר YNET גם את חוזי תוכנית הריאליטי "הישרדות" המשודרת כיום בערוץ 2 (על ידי הזכיינית רשת), הכוללים, בין היתר, איסור להביע דעה שלילית על התוכנית עד שנה לאחר תום הצילומים; הסכמה לעבור "בדיקות ומבדקים רפואיים, פיזיים ונפשיים על-ידי רופאים מטעם הערוץ"; ויתור מראש על כל פגיעה בפרטיות או לשון הרע בדומה לחוזים של "האח הגדול"; פיצוי של מאות אלפי שקלים לערוץ במקרה של הפרת סודיות, ועוד.

"זה לא ריאלי"

תביעתה של מלמד, העוסקת בלשון הרע על מרקע הטלוויזיה שלנו, וכן חשיפת חוזי "הישרדות" מעוררות את השאלה האם החוזים הללו מקפחים את המשתתפים, והאם יש תוקף לוויתור על זכויות חוקיות - בהן הזכות להגיש תביעות לשון הרע ותביעות על נזקים נפשיים וגופניים שנגרמו למשתתפים?

עו"ד רון לוינטל, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין ובעל משרד עצמאי בתחום, סבור, כי החוזים הללו, או חלק מסעיפיהם, ניתנים לביטול בבתי המשפט. "חוזה פרטי לא יכול לגבור על חוק, ולכן אין ערך לחוזים האלה. אי-אפשר להסכים מראש לוותר על כל תביעת לשון הרע שעלולה להיות לך. אם מישהו מפר את החוק יש לך זכות לתבוע אותו. אתה גם לא יכול להסכים לוותר מראש על כל טענה בקשר לפגיעה פיזית או נפשית שעלולה להיגרם לך תוך השתתפות בתוכנית ריאליטי. זה לא ריאלי".

לדבריו, "קשה לקבוע מראש ולהתחייב שלא לתבוע כלל על לשון הרע, כאשר אין לדעת איזה פרסום עשוי להיות. זה פשוט בלתי-סביר. גם פעלולן בסרטים יודע שיש לו 'הסתכנות מרצון', אבל אין זה אומר שאם ייפצע, אפשר לחתום אתו מראש שהוא לא יתבע או לא יפוצה בגין הפציעה. זו זכות חוקתית לתבוע. בשלב הבא נראה אולי הסכמים שאוסרים על המשתתפים לאכול במסעדה, אוסרים עליהם להתרחץ או אוסרים עליהם לישון בלילה. אלה כמובן לא הסכמים אכיפים ולא סבירים".

מצד שני, אומר לוינטל, קיימת בעיית נטילת ההסתכנות מראש של משתתפי הריאליטי והבחירה שלהם, המודעת, לקחת על עצמם את הסיכונים הכרוכים בהשתתפות בריאליטי. "מלכתחילה הם יודעים שהם נכנסים לסיר לחץ, מבינים שיש דינמיקה שיכולה להוביל להתפרצויות, וכמעט כל פרסום לשון הרע שנוצר ביניהם יכול להיבנות מהגנות קלאסיות כמו הגנת הקינטור הקודם, הגנת תגובה להשמצה קודמת, הגנה של הסתכנות מרצון כשנכנסו לתוכנית מלכתחילה, הגנת תום הלב וכדומה.

"זה לא אומר שמותר להגיד הכול ואי-אפשר לתבוע, כי בכל הכבוד, הסכמים של ההפקה עדיין לא גוברים על חוק במדינת ישראל, והסכמים שמונעים מאדם מראש להגיש תביעה עתידית, על אירוע שעוד לא קרה, הם הסכמים לא סבירים, אבל יכול וההסכמים האלה יאפשרו הקטנה משמעותית של פיצוי. יש לזה ערך מסוים בזה שיש פה הסתכנות מרצון ואנשים שהולכים ל'אח הגדול' צריכים לקחת בחשבון שהם יושמצו וייתכן שיהיו מקרים שבהם יחשפו ללשון הרע, אבל מכאן ועד ויתור מלא על זכויותיהם הדרך רחוקה".

גם ד"ר משה גלברד, מומחה בכיר לדיני חוזים מהמכללה האקדמית נתניה וחבר בבית הדין לחוזים אחידים, סבור, כי הפקות תוכניות הריאליטי ייתקלו בבעיה משפטית מהותית אם ייבחנו החוזים בבתי המשפט. "כל הסעיפים שיש בהם ויתור על תביעות, ניתן לטעון לגביהם במידה רבה של צדק, שהם סותרים את תקנת הציבור, מפני שהם חוסמים את זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ויש פסיקה על כך שחוזים שמתיימרים למנוע הגשת תביעות בטלים", הוא מסביר, אך מבהיר, כי זה לא אומר שהחוזה מבוטל בשלמותו, אלא שניתן לבטל את הסעיפים הספציפיים הבעייתיים.

באשר לסעיפים שפוטרים את ההפקות מאחריות לנזקים שנגרמים למתמודדים, נפשיים, פיזיים ואחרים, מסביר ד"ר גלברד, כי בהנחה שהחוזים האלה לא נתפרו למשתתפים ספציפיים, אלא הוכנו מראש עבור כל המשתתפים לגבי כל התוכניות והעונות, כשעדיין לא היה ידוע ספציפית מי עומד לחתום עליהם - אז מדובר בחוזה אחיד. "זה אומר שלביהמ"ש יש סמכות לבטל או לשנות תנאים שנחשבים בעיניו כמקפחים בחוזים הללו", מסביר גלברד.

"סעיפים מוגזמים ומופרכים"

חוק החוזים האחידים מתייחס לסיטואציות כאלה וכולל רשימה של "חזקות קיפוח", שלפיהם תנאים מסוימים בחוזה נחשבים למקפחים. במקרה שתנאי בחוזה נכנס לגבולות חזקה מסוימת, על מי שניסח את החוזה יוטל הנטל לנסות להוכיח שהוא לא מקפח. "זה נטל לא פשוט, וברוב המקרים מנסח החוזה האחיד לא יוכל להרים את הנטל הזה", אומר גלברד.

באשר לחוזה של "האח", נדמה שכמה מהסעיפים בו עונים בדיוק מרשים להגדרות של חזקות הקיפוח. כך למשל, הסעיף במסגרתו המשתתפים מוותרים על כל תביעה נגד הפקת התוכנית, עלול להיחשב כתנאי מקפח בהתאם לחזקה בסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים הקובעת, כי תנאי שפוטר את מנסח החוזה באופן מלא או חלקי מאחריות שהייתה מוטלת עליו על-פי דין אילולא אותו תנאי - מקפח.

- לעובדה שהמשתתפים חותמים על החוזה מרצונם החופשי, ללא שום הכרח להשתתף בתוכניות ריאלי, תוך נטילת הסיכונים על עצמם אין שום משקל?

גלברד: "זה שהמשתתפים היו מודעים לתנאים או קראו אותם - אם הם אכן עשו זאת - זה כשלעצמו לא שולל את החזקות של הקיפוח. המושג קיפוח תמיד נבחן בהקשר של חוזה ספציפי ונסיבות החוזה הספציפיות, ובוודאי שביהמ"ש ייקח בחשבון את ההקשר שבו נכרת החוזה. תילקח בחשבון העובדה שהמשתתפים נכנסו בעיניים פקוחות לבית האח למשל, אבל זה כשלעצמו לא שולל את הקביעה שהחוזה מקפח, ובוודאי כשמדובר בזכות תביעה.

"ביהמ"ש בוודאי ייקח בחשבון שיש פה סוג של התקשרות שהיא לא לצורך שירות חיוני או מצרך חשוב. אין כאן משהו שאדם חייב לעשות, כמו לפתוח חשבון בנק או לקבל שירותי ביטוח. אבל חלק מהסעיפים בחוזים הללו נראים כל-כך מוגזמים ומופרכים, שנראה לי שיש סיכוי טוב שיקבעו שהם מקפחים, למרות סוג החוזה והנסיבות שבהן הוא נכרת".

בינתיים השאלה הזאת לא הגיעה להכרעה שיפוטית, ומרבית התביעות נגד הפקות תוכניות הריאלטי הסתיימו בפשרות סודיות. נותר רק לחכות ולראות האם פרשת מלמד-גודוביץ' תסתיים בהכרעה שיפוטית, שתקבע את גבולות המותר והאסור בחוזה ריאליטי, או שמא גם שם תסתיים הפרשה בפשרה.

הצד של חברות ההפקה והזכייניות

"כוכבנים לרגע מנסים לגרוף עושר שלא בדין על גבן של התוכניות"

"חברות ההפקה הן שעושות את החוזים, וזה תמיד עובר ייעוץ משפטי", אומרת סמנכ"לית התוכן של ערוץ 10, זיוית דוידוביץ'. לאור העובדה שהערוץ כבר לא משדר תוכניות ריאליטי מהסוג של "הישרדות" או "האח הגדול", דוידוביץ' מרגישה חופשייה לדבר. "גם כשאתה לוקח שחקנים לדרמה, אתה כותב דברים דומים - אסור להסתפר או לגלח זקן, או בכלל לשנות חזות. הרי כשאתה לוקח אנשים, חוץ מאשר את כישרונם, אתה גם צריך את המראה שלהם. אני לא מסתכלת ספציפית, אבל כשאתה עושה חוזה להפיק תוכנית, אתה צריך לשמור על סודיות ועל המראה שלו".

- אך במקרה של ריאליטי לא מדובר בשחקנים מקצועיים, אלא באנשים אנונימיים, שמבקשים להתפרסם. האם זה לא ניצול שלהם?

"לפני שעונים על השאלה הזו, צריך לענות על שאלה ערכית עמוקה יותר, והיא האם באופן כללי התוכניות האלה, ועצם ההופעה על מסך הטלוויזיה, מנצלים את משתתפי הריאליטי. אחרי שתהיה התשובה על זה, אפשר יהיה להמשיך הלאה ולדבר על החוזים עצמם".

לדברי בכיר בשוק התקשורת, "נוצר מצב, או תחושה בקרב חברות ההפקה, של ניסיון של כל מיני אנשים אנונימיים, שהופכים להיות כוכבנים לרגע, לגרוף עושר שלא בדין על גבן של התוכניות וחברות ההפקה. אנשים מנסים להתפרסם, ומשום שהוא הפרט, הוא תמיד יהיה הצודק".

לדברי אותו גורם, ההקפדה היתרה התחילה מ"מקום של אחריות. מהבנה שיש כאן אנשים מבוגרים שיכולים להתייעץ עם עורכי דינם. היום האנשים האלה כבר לא תמימים. אדם שהולך להשתתף ב'הישרדות', יודע בדיוק לאן הוא נכנס. רבים מהם פונים לעורכי דין ויש להם סוכנים. הם לא נחשפים לראשונה לעולם טלוויזיוני של ניצול - זו מערכת יחסים. רוב המשתתפים אינם תמימים, והם רוצים למנף את זה ולדעת שהכול אפשרי. בסוף, גם חברות ההפקה הגדולות וגם הזכיינים לעולם ייתפסו כמפלצות אל מול הקורבנות".

- החוזים הפכו דרקוניים יותר ויותר?

"הדבר הזה מגיע בעיקר מחוזים בינלאומיים. החוזים של חברות כמו אנדמול או קונסטנטין אינם שונים מהחוזים בעולם, ודאי כשמדובר בהפקות בינלאומיות. כמגמה עולמית, יש הסכמה שאנשים מגיעים לתוכניות האלה, מסכימים מדעת ומרצון. היו מקרים שבהם שינו את החוזה לאנשים".

האם לאור העובדה שמדובר באנשים שבאים להתחרות בתוכנית טלוויזיה, יש גם ניסיון להרתיע אותם, ולהבהיר שהם לא יכולים לעשות ככול העולה על רוחם?

"מנסים להגיד לאותם אנשים, שאלה חוקי המשחק והם צריכים להיות ידועים מראש. זה לא מגרש משחקים ולא סוגרים את הדברים באמירה 'יהיה בסדר'. בסופו של דבר, מדובר במסגרת שיש לה חוקים, ורבים מהחוקים בחוזים האלה אמורים גם לשרת את המתמודדים ולהגן עליהם".

 

הנושאים שמעניינים אותי
האח הגדולהישרדותישראל גודוביץ'ריאליטיאריאנה מלמד