ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הודיעה בימים אלה כי לא תשתתף בשום עימות בטלוויזיה לפני הבחירות. מדובר בצעד אמיץ, כי העימותים בטלוויזיה הפכו כבר למסורת. פוליטיקאי שמסרב להשתתף בעימותים אלה נחשב ל"פחדן".
אלא שזה הכול בולשיט אחד גדול. מבחינת הציבור אין ערך של ממש לדברים שהם שומעים בעימותים. המשתתפים מדקלמים שם את מה שלימדו אותם אנשי יחסי ציבור משופשפים, ואלה תמיד דברים שהציבור רוצה לשמוע - להבדיל ממה שחשוב לו לדעת.
מי שבדרך-כלל מעוניינים בעימות הם אלה שאין להם מה להפסיד, רק להרוויח. הם מפגרים בסקרים, והסיכוי שלהם לחזור לגדולה הוא הצטיינות בעימות הטלוויזיוני.
כדאי להקשיב לאישה
הופעה בטלוויזיה היא ללא ספק כישרון מולד. יש אנשים שהמסך אוהב אותם, ויש אחרים. לריצ'רד ניקסון המזיע וכבד-הפה לא היה סיכוי נגד ג'ק קנדי הנאה ובעל הקסם האישי. ברור שקנדי ניצח.
דוגמה יותר קרובה היא ביבי נגד פרס בשנת 1996, במאבק על ראשות הממשלה. פרס הוביל בסקרים בגדול. אני לא צפיתי בשידור העימות, אבל בשעת לילה העירה אותי אשתי נילי עם הבשורה: ביבי יהיה ראש הממשלה. למדתי מזמן שכאשר אשתי מדברת כדאי להקשיב, אבל הפעם סירבתי להאמין. למה, שאלתי. כי פרס היה רע מאוד בעימות, וביבי מצוין.
בחירות לכוכב טלוויזיה
וכאן בדיוק הנקודה. העימות לא מגיש לציבור את המועמד הטוב ביותר לראשות הממשלה, אלא את מי שיש לו יותר כריזמה, מי שהדמגוגיה היא חלק בלתי נפרד מאישיותו. נתניהו והטלוויזיה הם סיפור אהבה. ופרס אכן החל להפסיד גובה אחרי העימות, עד שהתרסק כליל.
באמצעות העימותים, הרשמיים והאחרים, הפכה הטלוויזיה לגורם מרכזי, מכריע, בבחירות דמוקרטיות. התוצאה היא שהציבור בוחר בכוכב ריאליטי כמו דונלד טראמפ.
עשייה לעומת דקלום
תרזה מיי שוברת את הכלים הללו. אין ספק שהיא צפויה למתקפות, בעיקר מצד מתנגדיה. כי ללא עימותים, נראה שאי-אפשר לגבור עליה. והיא אומרת: אני לא כוכבת טלוויזיה, אני לא משנה חדשות לבקרים את צבע שיער ראשי כמו דוגמנית זולה, או כמו טראמפ וראש ממשלת ישראל. תשפטו אותי על מה שאני עושה, לא מה שאני מדקלמת מפיהם של יועצי תקשורת ותדמית. תשפטו אותי על סמך הבטחות שנתתי וקיימתי, ועל סמך אלה שלא קיימתי.
לבטל את העימותים
אני כותב על תרזה מיי, כי הבחירות אצלנו יכולות להתרחש מוקדם מהצפוי. אני מפציר בערוצים כבר עכשיו: ידוע שעימותים זה רייטינג. אבל אם ההליך הדמוקרטי הנקי של בחירות חשוב יותר, ותרו עליהם. אל תפריעו לאנשים לחשוב לגופו של עניין.