על כל תוצאה פנטסטית במהירות הטיפול בשבץ או בקפדנות הפדנטית במתן האנטיביוטיקה, תמצאו מנהל בי"ח שיגיד לכם בסרקזם כי אצלו חלשים יותר בביורוקרטיה, אבל חזקים יותר בהצלת חיים.
יש משהו רומנטי ברופא שמספר שמנתחי מוח משולים למפרקי פצצות - אין להם זמן לבדוק מה כתוב בספר. העניין הוא שברפואה, וכנראה שגם מפרקי הפצצות יסכימו עם זה, אין תחליף לתהליך. הביורוקרטיה במקרה הזה מצילה לא מעט חיים, אבל בדרך עושה קצת כאב ראש לרופאים שלא נולדו לנהל ולגופים שלא התבקשו מעולם להתמודד בעולם תחרותי. שקיפות הנתונים מייצרת תחרות, והתחרות מייצרת דינמיקה של שיפור מתמיד. נכון, המקצוענות לבדה אמורה לייצר ממילא את התוצאות הכי טובות, אבל גם מקצוענות צריך לעודד.
הדוח שהתפרסם היום לא צריך הרבה פרשנויות, ואלוהים יודע שגם זו הייתה יכולה להתבטל בפני הגרפים היפים שמקשטים את כפולת העמודים הזו. הם מספרים את הסיפור כולו: את השיפור העקבי, הצעד ועוד צעד שמהווים קפיצה דרמטית בדרך למערכת טובה ואיכותית יותר. זו מערכת שמשוועת ליותר תקציבים, שמתמודדת עם תת-תקצוב ותת-תקינה כתוצאה ממדיניות ריסון פנאטית של אגף התקציבים, ובכל זאת - לא את כל הבעיות אפשר לפתור בכסף.
מערכת הבריאות לא מנוהלת מספיק. היא מצויה בניגודי עניינים מובנים שנובעים מכפל הכובעים של משרד הבריאות כבעלים של בתי חולים וכרגולטור שאמור לפקח עליהם, מבעלות של קופ"ח ציבוריות בבתי חולים פרטיים ומרופאים שלא יודעים להגיד אם הם עובדים באסותא או באיכילוב. ככל שהמערכת הזו תהיה שקופה ומנוהלת יותר, הגרפים שהבאנו כאן ילכו וישתפרו.