הנסיך זייד ראאד זייד אל-חוסיין הוא יו"ר גוף בשם "המועצה לזכויות האדם של האו"ם". הוא ירדני, כלומר אזרח מדינה שלה יחסי שלום עם ישראל. ואם לא יחסים, אז לפחות הסכם. אבל במציאות המזרח-תיכונית, לעניין הזה יש משמעות אחרת מאשר במקומות אחרים. יכול להיות לך הסכם שלום, ובמקביל נדמה שאתה תומך בטרור נגד המדינה שאיתה אתה אמור לחיות בשלום.
זה לא יוצא דופן באזורנו - מצב דומה קיים עם מצרים. למעשה, אין לנו הסכם שלום עם אף מדינה ערבית. מה שיש הם הסכמי אי לוחמה, אם תרצו, או כל מילה שתבחרו שאינה שלום. וגם זה לא רע, בטח יותר טוב ממצב שאין בכלל הסכם ויש לחימה.
חיים של נסיכים
הרשימה השחורה שגיבשה המועצה היא יוזמה של הנסיך, כיו"ר. התירוץ הרשמי שלו להתנגדות לישראל כולה, לא רק לשטחים, הוא ה"כיבוש". הוא כבר לא זוכר שלמעשה המדינה שלו וכמה מדינות נוספות הן שגרמו לכיבוש הזה. הן יצאו למלחמה נגד ישראל כדי להשמידה - מה לעשות, זו עובדה; והן הפסידו תוך שישה ימים - וגם זו עובדה. והן, כרגיל, לא מוכנות לשלם את מחיר מעשיהן. אל-חוסיין ורבים כמותו מבקשים לעצמם ולעמיתיהם חיים של נסיכים.
הבכיינות והמצח הנחושה
היו שנים שכל זה נעשה על ידי הערבים בצורה בכיינית. זה קיים גם היום, אבל לצד הבכי יש גם מצח נחושה. בירדן עצמה יש זכויות אדם כמו שיש לאיראנים, לעיראקים וללבנונים, למעשה לכל תושבי המדינות הערביות, במידות שונות של חומרה. ואת נציג המדינה הזאת ממנים באו"ם לאדם המופקד על שמירת זכויות האדם בעולם.
זאת לא הבעיה של הנסיך-השגריר, אדרבה, מבחינת שולחיו הוא עושה את עבודתו נאמנה. הבעיה היא של אלה המשתתפים במשחק הזה ובכך מאפשרים אותו.
אבסורד השם ללעג
ארצות-הברית של דונלד טראמפ ללא ספק שיפרה את מעמדה של ישראל באו"ם. היא משתדלת לחסום את השוורים הערביים בדישם. לפעמים זה נעשה בהצלחה ונמנעות החלטות אנטי-ישראליות מופרכות. אבל זה בפירוש לא מספיק. לא מספיק לשפר את מעמדה של ישראל. חשוב מאוד לשפר גם את מעמדו של האו"ם. זה לא יקרה כל עוד ארה"ב, ומדינות עמיתות, יאפשרו לנציגי מדינה כמו ירדן לעמוד בראש ועדה לזכויות אדם. זה אבסורד השם ללעג את המוסד כולו, וגם את המדינות החברות בו.
אני לא מכיר לעומק את מערכות האינטרסים שיש לנו במוסד הזה. אבל אולי כדאי להתחיל לשקול לעזוב אותו, כפי שעוזבים מקום שהריח בו אינו נעים ועלול להזיק לבריאות.