ביהמ"ש: חברות הביטוח יעשו הכל - חוקר פרטי, תיאוריות קונספירציה - העיקר לא לשלם למבוטחים שעברו תאונה

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דרכים, שנדונה בארבע השנים האחרונות בבית משפט השלום בחיפה והוכרעה בימים אלה, ממחישה כיצד חברות הביטוח, שמנופפות בדאגתן למבוטחיהן, אך ממררות את חייהם "ביום פקודה", שוברות שיאים חדשים בחשדנות ובהתעמרות במבוטחים. ואם לא די בכך, לעיתים הן גם לא מהססות להציג בבית המשפט תיאוריות קונספירציה שנשמעות הזויות לחלוטין.

גם לשופט אברהם אליקים נמאס מההתנהגות האמורה, שהציגה בפניו חברת "הפול" (המאגר הישראלי לביטוח רכב). "חברת הביטוח", כתב אליקים, "צריכה לזכור כי מאחורי כל משלם דמי ביטוח נמצא בראש ובראשונה אדם, שבעת צרה נזקק לעזרת המבטח בדרך של קיום חובתו על-פי חוזה הביטוח. הערמת קשיים, הטחת האשמות ומשיכת ההליכים בבית משפט, אינה דרך ראויה ועל חברות הביטוח לזכור כי מבחנן האמיתי הינו בעת קרות מקרה ביטוח".

כפרה בחבותה

אלעד אדרי היה בן 17 כשנפגע בתאונת דרכים לפני ארבע שנים, בעת שרכב על הקטנוע שלו. חברת "הפול", המחויבת לבטח בביטוח חובה כל מי שהחברות העיסקיות סירבו לבטח, בשל הסיכון הביטוחי הגבוה, כפרה בחבותה, משום שלטענתה בעת התאונה לא היה לאדרי ביטוח בתוקף, ורק לאחריה הוא אץ רץ לשלם את הפוליסה. בצר לו, נאלץ אדרי לתבוע את החברה.

הפול טענה, באמצעות עו"ד משה ורבה, כי אחרי התאונה, התקשר אדרי ממקום האירוע באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי, על-מנת לבקש שתעודת הביטוח שטרם שולמה תשולם לאלתר. אדרי, שיוצג ע"י עו"ד רן פינגרר מחיפה, טען בעקשנות שדקות ספורות לפני התאונה הוא ביקר בסניף הדואר הסמוך, ושילם את תעודת החובה. הוא אפילו הסכים להוצאת צו שיאפשר לחברת הביטוח לקבל פירוט שיחות מקווי טלפון שונים אותם ביקשה.

את פירוט השיחות, אגב, לא טרחה חברת הביטוח להציג בפני בית המשפט. השופט אברהם אליקים קבע בעניין זה, שההימנעות מהצגת פירוט השיחות "מחייבת את המסקנה, כי אין לה ראיות בדבר שיחת טלפון שעשה התובע, ומכאן שתעודת הביטוח שהחזיק בידיו בעת הגעת השוטרים, היתה בחזקתו לאורך כל הדרך, כאשר דמי הביטוח שולמו עובר לתאונה". אבל אל דאגה: הטענה החדשה שלה היתה, שאדרי היה כה מתוחכם, שאת שיחת הטלפון עשה ממכשיר סלולרי של עובר אורח.

כדרכן של חברות הביטוח, הפול גם שכרה חוקר פרטי, שחקר את כל המעורבים בנושא, החל מפקידת סוכנות הביטוח שהנפיקה את התעודה, וכלה בעדי ראיה שנכחו באירוע. בין לבין, ביקר החוקר וחקר גם את פקידת בנק הדואר בו שולם התשלום. את תוצאת החקירה ניתן רק לשער, נוכח העובדה שחברת הביטוח לא הביאה אף לא אחד מכל אותם נחקרים כדי להעיד, מה שלדברי השופט אליקים מקים חזקה, שהם תומכים בגירסתו של אדרי.

"שוכנעתי", קבע השופט אליקים, "כי אירוע התאונה אירע לאחר שהוא (אדרי) שילם בעצמו את דמי הפוליסה בסוכנות הדואר". את החיזוק למסקנתו מצא בעובדה ש"השוטרים והמתנדבים שהגיעו לזירת התאונה, העידו שמצאו במקום את אדרי כשבידו תעודת ביטוח לאחר התשלום", וכן בכך שהאנשים שנחקרו ע"י החוקר הפרטי לא זומנו לעדות.

הוא ציין, שאינו סבור "שמועדים כמו דקת התשלום בבנק הדואר, דקת המועד בו הונפקה הפוליסה, או דקת המועד בו נרשמה ההודעה על אירוע התאונה למשטרה, יכולים להיות כה מדוייקים כאילו מדובר בשעונים אטומים מסונכרנים. כך למשל, עיון במסמכים מראה כי במשטרה נרשמה ההודעה על התאונה בארבעה מועדים שונים.

"מאחר שאין מחלוקת כי סניף הדואר, ביתו של התובע ומקום התאונה, כולם נמצאים בקירבה פיסית של דקות, גירסת התובע סבירה בעיניי, ושוכנעתי כי התובע נפגע לאחר שהספיק לשלם את פוליסת הביטוח בסניף הדואר, יצא לנסיעתו הראשונה על הקטנוע ומייד לאחר מכן אירעה התאונה".

השופט ציין גם את העובדה שניידת המשטרה הראשונה שהיתה במקום התאונה, וששוטריה בדקו את הרישיון והביטוח של אדרי ומצאו אותם תקפים, לא הוזעקה אליו בעקבות התאונה, אלא נסעה כל העת כ-20 מטרים מאחורי אדרי. "נסיבות אלו לא היו מאפשרות לתובע להזעיק מישהו שירוץ, ייקח ממנו את תעודת הביטוח, יגיע לסניף הדואר, ישלם את התשלום, יחזור לזירת האירוע ויאפשר לתובע להציג בפני השוטר, תוך דקות, תעודת ביטוח לאחר תשלומה".

בסוף פסק הדין, התפנה השופט "לסגור חשבון" עם הפול על התנהלותה בהליך. "בטרם סיום, לא אוכל להתעלם מהתנהגות הנתבעת במהלך הדיון בתיק זה", כתב אליקים והזכיר ל"הפול" כאמור, שהמבחן האמיתי שלה הוא בקרות מקרה הביטוח. "במבט לאחור", הוסיף, "מתקבל הרושם כי הפול כשלה כישלון חרוץ במבחן זה. מתחילת הדרך - מועד הגשת כתב ההגנה ועד לסיכומים - דאגה הנתבעת להפריח חשדות ורמיזות כלפי יושרו של התובע וגם התסריט שתיאר בא-כוח הנתבעת בסיכומיו, הינו תסריט תיאורטי שלא הוכח, ולמעשה נסתר מפורשות בעדויות שהוצגו, ובעיקר בעדויות שנמצאות בידי הנתבעת ואשר נשארו בידיעתה בלבד".

תסריט דמיוני

הוא תהה, "הכיצד הנתבעת מפעילה חוקר פרטי על-מנת שיחקור את כל המעורבים בתיק, החל מפקידת הדואר, נהג הרכב הפוגע, חברו של התובע, פקידת סוכנות הביטוח, ותוצאות חקירתו מוסתרות מבית המשפט ומהצד שכנגד? הכיצד נאבקה הנתבעת לאורך כל הדרך, לקבלת פירוט שיחות שעשה התובע ממכשיר הפלאפון בעת האירוע, כדי לרמוז כי התובע הזעיק ממקום התאונה מאן דהוא על-מנת שישלם את דמי הפוליסה לאחר התאונה, ובהגיע יומה להוכחת טענותיה - לא הגישה את פירוט השיחות, ובסיכומיה בחרה להמציא תסריט דמיוני על שיחה 'באמצעות טלפון של עוברי אורח'?".

לאחר שחבש את כובע המחנך, הוסיף השופט ש"לא לשם כך נועד שלב הסיכומים ולא כך יש לנהל הליך משפטי. ייתכן שלנתבעת היה חשד כלשהו, אך גוף מכובד המגלה כי לא יוכל להוכיח את חשדותיו, צריך לחזור בו מכל האשמות, וצודק בא-כוח התובע בתגובתו, כי מן הראוי היה לפחות בשלב הסיכומים כי הנתבעת לא תכפור בחבות" (ת.א. 9095/02).