מחקר של חה"א האמריקני: הפצצות חה"א הישראלי בלבנון "בעלות ערך שולי פוחת"

מבקרים רבים, בישראל ובארה"ב, טענו שישראל נשענה יותר מדי על חיל האוויר במלחמתה נגד חיזבאללה, אך המחקר טוען שכוח אווירי עודו המכשיר הגמיש ביותר במלחמה נגד ארגונים כחיזבאללה, מפני שכוחות קרקע לבדם לא היו מסוגלים להשיג את המטרות שקבעה ישראל.

שגיאת ישראל במלחמה היתה לא הפעלת חיל האוויר אלא הפעלתו להפצצות ללא אבחנה, קובע המחקר.

ידיעה על המחקר מתפרסמת היום (א') בראשונה בניו יורק טיימס. מחבר המחקר הוא וויליאם ארקין, מומחה להערכת נזקי הפצצות. המחקר יוצא לאור כספר, "לחזות ניצחון: כוח אווירי במלחמת ישראל חיזבאללה ב-2006", בהוצאת מכללת חיל האוויר (Air University Press), בבסיס חיל-האוויר מאקסוול, באלאבמה.

בראיון לטיימס אמר המחבר, כי מלחמות רבות בעתיד יהיו בעלות אופי דומה למלחמת ישראל נגד חיזבאללה, שאופיינה בשימוש נרחב בחיל האוויר ובכוחות מיוחדים וזו הסיבה לכך שחיל האוויר האמריקני הזמין את המחקר. כוונת החיל היא ללמוד את לקחי "המלחמה הראשונה של מסע הפצצות אוויריות מתמידות שניהלה מדינה זרה", אמר ארקין. העיתון אומר, כי המחקר צפוי להשפיע על החשיבה האסטרטגית של חיל האוויר האמריקני ועל ההוראה של תורת הלחימה האווירית בארה"ב.

ישראל הפציצה מטרות רבות מדי שהיו בעלות חשיבות מפוקפקת להשגת מטרותיה ולא טרחה להסביר מדוע הופצצו מטרות אלה; לפיכך היא נחלה הפסד במלחמה על דעת הקהל, קובע המחקר. במלחמה חדשה כזו, שמנוהלת למעשה נגד כוח טרור בלתי ריבוני, לדעת הקהל יש חשיבות כמו לניצחון בחזית.

"ישראל הפציצה יותר מדי והפציצה את המטרות הבלתי נכונות", נאמר במסמך. "היא נשענה על שטנצים, על בחירת מטרות לפי דפוסי חשיבה קבועים, כאשר תקפה יעדים צבאיים מסורתיים. היתה אולי הצדקה להפציץ רכיבים אינדיווידואליים בכל קבוצת מטרות נתונה, אך ישראל בחרה לנהל מסע הפצצות אווירי הרסני, מייסר, נגד העם והממשלה של לבנון".

על סמך בחינה של תוצאות הלחימה הקרקעית ושל תצלומי לוויינים, קובע המחקר, ששימוש מאופק יותר בכוח אווירי, נגד מטרות שהיו נבחרות בקפידה רבה יותר, היה יעיל יותר בהשגת המטרות האסטרטגיות של ישראל והיה מפחית את האהדה לחיזבאללה.

למרות שהמסע הישראלי בלבנון היתה לכאורה גמול על חטיפת חיילי צה"ל, קובע המחקר כי ישראל ניהלה למעשה מלחמת מנע. ממשלת ישראל השתמשה בחטיפת החיילים כעילה להשמיד את רוב הטילים והמשגרים של חיבאללה.

בעולם שאחרי התקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001, יש סבירות מעטה מאוד שארה"ב תצא שוב למלחמות נוסח המלחמה בעיראק, מציין המחקר. מודל לחימה סביר הרבה יותר הוא המלחמה בטאליבאן באפגניסטאן ב-2001, שבה הושם דגש על הפעלת כוח אווירי, כוחות מיוחדים ומבצעים חשאיים. מלחמת לבנון היא למעשה המלחמה השניה בהיסטוריה שניתן להגדירה כמלחמה בלבדית נגד טרור. זו הסיבה לכך שהפנטגון מעוניין כל כך ללמוד את לקחיה.

בד בבד עם ההאשמות על הפצצות ללא אבחנה, מאשים ארקין את צה"ל גם בהססנות יתר. הוא טוען, כי חששות רבים מדי לגבי היבטים לגליים של הפצצת מטרות מסוימות עלולים לפגוע במאמץ המלחמתי. כך, למשל, המתנה שנמשכה יותר מיום עד לקבלת החלטה להפציץ את דאהיה, האזור שבו התמקמה מנהיגות חיזבאללה בדרום ביירות, הצילה ללא ספק חיי אזרחים, אך היא גם גרמה לכך שמנהיג חזיבאללה, נסראללה, הספיק להימלט.

המחקר דוחה את הביקורת הקונוונציונלית, שלפיה הישענות יתר על חיל האוויר עיוותה את התגובה הישראלית והגבילה את יכולותיה. "ישראל עשתה מה שהיא היתה מסוגלת לעשות מפני שכוחות הקרקע שלה לא היו ערוכים לבצע מה שאנשים חשבו שהיה צריך לבצע; כוחות הקרקע לא היו מאומנים, מצויידים או ערוכים לקרב", טוען המחקר.

כוחות הקרקע של ישראל, לרבות ארטילריה, גרמו נזקים עצומים, אבל עובדה היא שחיזבאללה הוסיף לשגר טילים עד הסוף ושרד, ועתה אף הצליח להתחמש מחדש בעזרת סוריה ואיראן, נאמר עוד במחקר. כוחות הקרקע של ישראל נלחמו באדישות, החייליים החטופים נותרו בידי חיזבאללה והמוניטין של ישראל נפגע".