"בארץ קיימות עדיין שכונות הדומות למעברות של שנות ה-50"

כך קובע דו"ח הצדק הסביבתי השלישי של ארגון חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בארץ. הדו"ח פורסם לרגל יום ה-האביטאט הבינלאומי של האו"ם, שסיסמתו עיר בטוחה היא עיר צודקת ויוצג בישיבה מיוחדת של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת. לדברי מנכ"ל חיים וסביבה, עו"ד אלונה שפר קארו, התופעה בולטת במיוחד בשכונות ערביות בערים מעורבות, אך גם בעיר החרדית בני ברק ובעיירות פיתוח בדרום הארץ. "לא ייתכן שמדינה הנמצאת על סף הצטרפות כחברה לאו.אי.סי.די תאפשר קיומן של תופעות אלה ולא תפתח מדיניות כוללת להתמודד איתן" אומרת שפר קארו.

מהנתונים עולה, שבכ-70% מהישובים הערבים אין תשתיות ביוב. בשל חובות למקורות חלק מהישובים מנותקים מרשת המים במשך רוב ימות השבוע. מוסכים מזהמים ומשחטות רכב שוכנים בלב שכונות מגורים בבני ברק ובשכונות הערביות ברמלה ובעכו. ביישובים רבים בגליל עדיין קיימים מתחמי מגורים משותפים של בני אדם ובעלי חיים. למרות דיווחים על עלייה משמעותית בתחלואה בסרטן בקרב האוכלוסייה הערבית, דו"ח משרד הבריאות על מיפוי הסרטן בישראל אינו מתייחס לאוכלוסייה זו כלל.

שכונות רבות בדרום ת"א וביפו מתאפיינות ברעש הגבוה ב-50% מהחוק. בשכונות הדרום גם קיים מחסור חמור בשטחים פתוחים. אך לא רק זאת. לאורך כל גבולו העירוני של כביש גהה הוקם קיר אקוסטי, למעט בקטע הסמוך לשכונה החרדית נווה-אחיעזר, כתוצאה מכך סובלת השכונה ממפגעי רעש חמורים.

עוד קובע הדו"ח, שחסר מידע מהימן ומדויק לגבי נתונים בסיסיים בתחום הדיור, כמו מספרם האמיתי של מחוסרי הדיור ומספר המפונים מדירות מדי שנה. בהיעדר מידע קשה לסמן את הבעיות במדויק ולהציע פתרונות כוללים.

שפר-קארו מדגישה, שהתנאים התשתיתיים הקשים בשכונות המגורים ברחבי הארץ יוצרים איומים סביבתיים וחברתיים, שהשלכותיהם רחבות בהרבה מעבר לתחומן הגיאוגרפי של השכונות. וכי אי צדק סביבתי הופך לנושא שברור ליותר ויותר אנשים שיש לטפל בו מייד. לדבריה, אין ספק שבמערכת הבחירות המוניציפאליות שתתקיים בנובמבר 2008 יגיעו נושאי הצדק הסביבתי ללב הדיון הפוליטי בישראל.

לדעת חיים וסביבה, יש לתת קדימות עליונה להפניית משאבים כספיים להשקעה בתשתיות בשכונות בערים מעורבות, בשכונות חרדיות וביישובי המגזר הערבי. בנוסף, יש לשתף את הציבור בתכנון בלי קשר לגורם יוזם התכנית, ולהתנגד להעברה לידיים פרטיות של הליך הכנת תכניות פיתוח שיש להן משמעויות אסטרטגיות לעתיד האוכלוסייה במרחב. על הממשלה לאמץ מדיניות של צמצום פערים גם בנושא תשתיות ולפתח תשתיות תחבורה שיאפשרו ניידות חברתית ומימוש יכולת תעסוקתית.