הפואטיקה של הרכילות

א. עוד 9 ימים לווינוגרד והדרום בוער, אבל את קריאת העיתונים של הבוקר פתחתי עם מדורי הרכילות. מדורי רכילות זה כיף, וגם אפשר ללמוד מהם הרבה. בידיעה הראשית במדור הרכילות של "מעריב", "מלכת הביצה" מאת אביגיל לאפין, למדתי שיודה לוי, כך במקור, עשה גשר על השיניים. זה חשוב. האמת שחוץ מיודה לוי אני לא מכיר כמעט אף שם במדור הרכילות של "מעריב": אחד, רון שחר, עבר באור אדום (כהולך רגל). בתגובה הצהיר שחר: אני עיוור צבעים. עשיתי גוגל. האיש הזה יש לו ערך בוויקיפדיה, ממש כך. הוא דוגמן ושחקן. יש לי שיטה להבדיל בין מפורסמים לסלבריטיז. מפורסמים הם אנשים שאני (ואת/ה) יודעים מי הם. סלבריטיז הם אנשים שכתבי הרכילות יודעים מי הם.

ב. לקרוא רכילות על אנשים שאתה לא יודע מי הם יכולה להיות חוויה די מזככת. וכך אני קורא בעניין רב שרותם סלע, שכבר חודש צמודה ליותם שוחט, נצפתה עם שחר בר-דוד ושאלדד ציטרין הזמין את קובי פרג' להופיע. בת הזוג של פרג', שאוהב את התה שלו עם אחד סוכר, דנה פרידר, באה לפרגן עם אילן רוזנפלד ועודד פז.

ברצף הסתמי הזה של שמות שלא אומרים כלום מסתתרת הפואטיקה האמיתית של מדורי הרכילות. השמות של המרוכלים הם תמיד בפונט שמן ובולט יותר, לרוב גם בצבע אחר. אפשר לראות בהדגשה ובהשמנה מתן כבוד והבלטה לסלבריטי, כמו גם ניסיון להקל על הקורא לאתר את העיקר, אבל כשמסתכלים על (ולא קוראים את) מדור הרכילות מספיק זמן, ממש כמו שעושים עם התמונות התלת ממדיות האלה, רואים את השמות המובלטים נעלמים, מותירים אחריהם חלל שמחכה להתמלא.

ומה הם מדורי הרכילות אם לא מילוי חוזר ונשנה של אותו חלל? כתבי הרכילות יוצקים עבורנו את השמות אל תוך הסיפורים והשמות והסיפורים לא באמת משנים, שהרי כולם תמיד עושים אותו דבר במדורי הרכילות: מדברים, מבלים, קונים, מצטלמים, מבצעים עברות תנועה, מעשנים סיגריות מחוץ למסעדות אופנתיות.

ג. ב"העלוקה", מדור הרכילות היומי של "ידיעות אחרונות", אני מכיר את רוב השמות: שלמה ארצי (נצפה במסעדה), יורם מרציאנו (השמין וקנה בגדים), אלי ישי (בסין), נינט טייב (במכון הכושר) בקי גריפין (שוחררה מבית חולים) והדוגמנית מלאני פרס (פותחת פה על המשפחה שלה). בסך הכל, העלוקה מביא אותה בשמות של ליגה לאומית, מה שנקרא. כל שם מלמיליאן.

נכון, גם כאן לא זיהיתי כמה מן הדמויות ונאלצתי לגגל. למדתי שקלוד דדיה הוא שופט ב"רוקדים עם כוכבים" ושמשה קפטן, הבמאי המיועד של "גריז" חבר בקבוצת הפייסבוק של רויטל זלצמן, אחת המתמודדות.

באופן כללי, מלכת הביצה מתמקדת בגיבורי ריאליטי וטלנובלות, כאלה שיישכחו מקסימום בעוד חודשיים, בעוד העלוקה מעדיפה פיגורות בקנה מידה גדול יותר. מלכת הביצה עוסקת בסלבריטיז, העלוקה מעדיפה מפורסמים.

ד. דבר אחד מציק לי הבוקר. במדור הרכילות של "ישראל היום", "אחת שיודעת" מאת טלי מזרחי-דהאן, שדווקא מפתיע היום לטובה (אייל קיציס, עו"ד כנרת בראשי, מיקי חיימוביץ'), מסופר כי אתמול, יום א', בשעות אחר הצהריים המוקדמות רכבה אורנה בנאי על טוסטוס בבזל, ביצעה עברת תנועה, רכשה מוצרי תינוקות וקיללה את הצלם.

כל זה טוב ויפה, אלא שבשער האחורי של "ידיעות אחרונות" היום מופיעה ידיעה מאת צח קומה, כתב העלוקה, ובה מסופר שבנאי חבקה בסוף השבוע בת בשם מיקה, ומאז היא כל הזמן איתה ולא יוצאת בכלל מהבית. יותר מכך, קומה אף מספר כי בנאי רכשה מראש את כל הציוד הדרוש לקראת בואה של התינוקת. צחי קומה נגד טלי מזרחי-דהאן ראש בראש. מי צודק? יצאה או לא יצאה?