האם אפשר לדמיין את לב לבייב עודר במרץ סביב עצי הפרי בפרדס שלו, אגלי זיעה נוטפים ממצחו ונספגים בקרקע התחוחה, ואשתו אולגה הולכת אחריו ומנכשת עשבים?
מבלי שיתכוון, כנראה, נגזר על לב לבייב להמחיש את אחד הבלופים הגדולים של מינהל מקרקעי ישראל. בסוף השנה שעברה החליט המיליארדר לעזוב את ביתו בק"ק בני ברק ולהיות תושב קבע בלונדון. בין אם עשה זאת משיקולי מס ובין אם כדי לשפר את שליטתו באימפריה העסקית, לבייב - בהגדרה - העביר את מרכז חייו לאנגליה, לבית חדש ברובע הייגייט, שנרכש ב-70 מיליון דולר.
באותה הזדמנות, תוך כדי ארגון מחדש של סעיף המגורים במשפחת לבייב, התחיל מהלך שמסבך את העניינים בבית אחר של לבייב, במושב גני יהודה הנושק לסביון. המהלך אמור היה להיות פשוט: לבייב צריך לרשום את הזכויות בנחלה שבגני יהודה על-שמו ועל-שם אשתו אולגה. אבל לפתע קופץ מהבקבוק שד קטן ועתיק יומין בדמות איכר מיוזע, מחייך, ומודיע על המלכוד - אם לב ואולגה לבייב העבירו באופן רשמי את מרכז חייהם ללונדון, אי-אפשר לרשום על-שמם את חוזה החכירה על הנחלה ועל הבית שקנו בגני יהודה.
יתרון של עשרה דונמים
גני יהודה מוגדר "כפר שיתופי", שבו בעלי הנחלות חברים באגודה שיתופית חקלאית. המייסדים קיבלו מהמדינה בחינם נחלות חקלאיות בגודל של עשרים דונם, ובעליהן משלמים בעבורן דמי חכירה סמליים של 600 שקל לשנה.
היתרון הנדל"ני העיקרי הוא שהחלקות סביב בתי המגורים בנחלת יהודה הן בנות עשרה דונמים - יתרון נדיר במושבים באזור המרכז, שמקפיץ את ערך הנחלה. דוגמה דומה קיימת בבני ציון: שרי אריסון רכשה במושב הזה נחלה, עם חלקה בגודל דומה לזו שרכש לבייב בגני יהודה.
לבייב מכיר היטב את היתרון של המגרש הגדול בגני יהודה. אפריקה ישראל שלו היא בעלת הקרקעות הגדולה בסביון הצמודה. אפילו בסביון אין מגרשים מקוריים בני עשרה דונמים (מלבד אולי "הבית הלבן" של משפחת נמרודי). למעשה, תושבים בסביון מתרעמים לאחרונה על לבייב, משום שהוא משווק בפרויקט חדש ביישוב היוקרתי מגרשים קטנים בני חצי דונם עד דונם, כשלמשפחתו הוא שומר מגרש אחד גדול של כ-15 דונם.
"ישיבת קבע בנחלה"
לפני שמונה שנים, אחת ממשפחות החקלאים המייסדים בגני יהודה הסתבכה, והנחלה נמסרה לכונס נכסים, עו"ד יואב וקסלמן, לצורך מכירתה. הנחלה כללה שני בתים, שהושכרו בינתיים על-ידי המשפחה שהסתבכה, בניגוד לחוזה החכירה עם המינהל ובניגוד לתקנות האגודה השיתופית.
לקראת מכירת הנחלה ללבייב, הודיע המינהל באוקטובר 2003 לכונס הנכסים וקסלמן: "תוקפה של החכירה פג ביום 31.8.01, ובחוזה לא קיימת אופציה לחידושה. על-פי סעיף 7 (ב) ו-(ג) לחוזה, החוכר מחויב לשבת ישיבת קבע בנחלה ולנצלה כולה לצרכי חקלאות. כמו כן, בסעיף 10 נאסר על החוכר להשכיר ו/או להרשות שימוש ו/או חזקה בנחלה או בחלק ממנה ללא הסכמת המינהל מראש ובכתב. בסעיף 13 לחוזה נקבע כי אם הופרה אחת מההתחייבויות הללו, הדבר יהווה עילה לביטול החוזה על-ידי המינהל. לפי נוהלי המינהל הקיימים ניתן לחדש את חוזה החכירה בנחלה חקלאית לתקופה נוספת, גם אם לא קיימת בחוזה האופציה לחידוש, אך כמובן שהדבר מותנה באי הפרה של חוזה החכירה.
"מבדיקתנו עולה כי שני הבתים הקיימים בנחלה מושכרים לאחרים. לפיכך, רק אם יפונו הבתים מכל שוכר ותומצא התחייבות הקונה, כי מיד עם אישור העברת הזכויות אליו יעבור להתגורר בנחלה ולהחזיקה דרך קבע, נאשר את העברת הזכויות כאשר יומצאו שאר המסמכים הנדרשים כפי שיפורט להלן, אולם חידוש חוזה החכירה ייעשה רק עם אישור מפקח המינהל כי הנ"ל מתגורר בנחלה וימלא התחייבותו".
הנחלה של לבייב בגני יהודה. צילום: יוסי זליגר
אחד מ-56 בעלי נחלה בגני יהודה
בני הזוג לבייב חתמו על חוזה רכישת הנחלה מהכונס בדצמבר 2004. לבייב שילם 2.3 מיליון דולר בעבור הנחלה. הוא שילם את מס הרכישה, ועל-פי החוזה, המוכר - כלומר כונס הנכסים - צריך לשלם את יתרת המסים והתשלומים שיחולו על העסקה: היטל השבחה, מס שבח ו"דמי הסכמה" למינהל (שהם בסך 33% משווי העסקה).
כדי להיחשב לאחד מ-56 בעלי נחלה לגיטימיים בגני יהודה, צריך לקיים שתי מערכות התחייבויות מקבילות ומשלימות: חוזה החכירה עם המינהל, כפי שפורט במכתב לכונס הנכסים, מחייב את לב ואולגה לבייב לגור בגני יהודה ולעבד את הנחלה; בנוסף, הזוג לבייב צריך להיות חבר באגודה השיתופית.
לב ואולגה לבייב הגישו בקשה להתקבל כחברי האגודה השיתופית, התקבלו, ודיווחו על כך למינהל מקרקעי ישראל (לפי פסיקת בג"ץ, מי שמרכז חייהם אינו במושב, אינם יכולים להיות חברי אגודה ויש להוציאם ממנה).
בנחלה עצמה, ברחוב המתנחלים 11, לא התגוררו חברי האגודה החדשים, לב ואולגה לבייב. בתם, צביה לבייב-אלאזרוב, יו"ר אפריקה ישראל מגורים, היא שמתגוררת בנחלה עם משפחתה.
וזהו המלכוד: כדי להעביר את הזכויות בנחלה על-שמם, הזוג לבייב צריך לחתום על חוזה ובו התחייבות "לשבת ישיבת קבע בנחלה ולנצלה כולה לצורכי חקלאות". מכיוון שלב ואולגה לבייב אינם גרים בנחלה, ואינם מעבדים אותה כחקלאים מסוקסי אצבעות, ועל אחת כמה וכמה משהודיעו שהם מעבירים את מרכז חייהם ללונדון - המינהל, אם איננו רוצה לעשות שקר בנפשו, אינו יכול לרשום על-שמם את הזכויות על הנחלה.
סמי שמעון גוזם?
עסקת לבייב בגני יהודה מביאה את האבסורד לשיא. האם שרי אריסון יושבת על הטרקטור וחורשת את הנחלה בבני ציון? האם סמי שמעון גוזם בעצמו את הענפים הסוררים של העצים בנחלה שלו ברשפון? המינהל עושה לא מעט כסף מהשקרים הלבנים האלה: בשנים האחרונות הוא גובה מעסקות בנוסח לבייב "דמי הסכמה" בגובה של כ-80 מיליון שקל. כלומר, בכל שנה נמכרות בישראל נחלות בהיקף של כ-250 מיליון שקל.
כולם - הקונים, המוכרים, המינהל והאגודות השיתופיות במושבים - יודעים שלא מדובר בחקלאים חדשים, אלא בנדל"ן נטו, אך כולם דבקים בחוזה האבסורדי, שלפיו לב ואולגה לבייב חייבים לגור בנחלה, להצטייד במעדרים ולצאת למטע.
מטעמו של לב לבייב נמסר: "הכול מתואם עם ועד האגודה במושב. בתו של לבייב, צביה, היא בת ממשיכה, והכול נעשה על-פי הנהלים. צביה לבייב נמצאת בשלבים סופיים לקבלתה לחברות באגודה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
