ריגול ואיסוף מידע אישי ועסקי באמצעים אלקטרוניים אינו דבר חדש בעולם המודרני.
אין כמעט תאגיד גדול שאינו מעסיק מנגנון אבטחה פנימי או חיצוני, שתפקידו להגן
על ביטחון המידע, ולעתים, מתחת לשולחן, גם לאסוף מידע מקביל על ארגונים מתחרים.
בסביבה הגלובלית הצפופה של ימינו, מידע כלכלי ועסקי יכול לשמש כנשק אסטרטגי
לכל דבר. יירוט של שיחת טלפון אחת, לקראת חתימת חוזה, יכול לטרפד הכנסות של
מאות מיליוני דולרים. פקס בודד עם תרשים של פריצת-דרך במחלקת הפיתוח יכול להקנות
לצד שלישי יתרון עסקי עצום.
הקפיצה הטכנולוגית האדירה, שחלה בשנים האחרונות בתחום החישה האלקטרו-מגנטית
ובתחום המזעור, הוציאה את אמצעי המעקב המתוחכמים מהטריטוריה של אנשי החקירות,
והכניסה אותם היישר לסלון של האדם ברחוב. כל מציצן חובב או בעל עסק יכולים
להצטייד כיום באמצעי מעקב, קוליים וחזותיים, שהיו לפני 20 שנה נחלתם של גורמים
ממשלתיים בלבד. כושר העיבוד והזיכרון של המחשבים העסקיים מהדור האחרון מתקרב
לזה של מחשבי-על מלפני שלושה-ארבעה דורות, ומעניק לגורמים אזרחיים יכולת מעקב
וניתוח של תעבורה תקשורתית בהיקפים נרחבים.
חרף מסך החשאיות שאופף את טכנולוגיות הביון, קיימים כמה "חורי הצצה" לנעשה
בעולם החשאי הזה. צריך לזכור שחברות אזרחיות וציבוריות לוקחות כיום חלק נכבד
מאוד בפיתוח אמצעי איסוף מידע מודיעיני רגישים, וכאשר חברות אזרחיות כאלה מתחרות
זו בזו עם טכנולוגיות דומות, על אותם תקציבים, יש גם מידע גלוי ונגיש. אגב,
מעקב אחר המידע הזה מוליך, באופן לא מפתיע, היישר לענף ההיי-טק הישראלי (ראו
מסגרת).
צעצוע לא תמים ברמה הנמוכה של טכנולוגיות המעקב נמצאים ה"צעצועים". הכוונה
היא למוצרי צריכה אלקטרוניים המאפשרים איסוף מידע, אותם ניתן לקנות באופן חופשי
"מהמדף" בכל חנות כל-בו או חנויות צעצועים. למרות השם התמים, אסור לפטור את
הצעצועים בזלזול. בשנתיים-שלוש האחרונות החלו להופיע בשוק צעצועים ברמת מורכבות
טכנית גבוהה יחסית, עם יכולות עיקוב ואיסוף מידע לא מבוטלות.
כך, למשל, ניתן למצוא כיום בחנויות בארצות-הברית מיקרופונים כיווניים, מופעלי
סוללה, שניתן לכוון אותם ממרחק של כמה עשרות מטרים כדי להאזין לשיחה. בשנה
האחרונה החלו מספר יצרניות צעצועים להציע גם קיטים שכוללים מצלמות וידאו זעירות
- באיכות צילום נמוכה, אומנם - המשווקות על תקן של "משחקי מדע ופנאי". חלק
מהמצלמות הללו קטנות ומתוחכמות להפליא, וניתן להצמידן לטלפון הסלולרי ולשלוח
דרכו תמונות שצולמו זה עתה.
בלשים חובבים יכולים לרכוש מהמדף טיסני-רדיו, המסוגלים לרחף מעל מטרות חבויות,
כמו חצר פרטית מוקפת גדר. עם מעט חוש טכני ניתן להצמיד לטיסן כזה מצלמת וידאו
ממוזערת, בעלת יכולת שידור אלחוטית. מדובר אומנם בפתרון חובבני, אבל אפקטיבי
וזול ליישום.
לשבת בלובי, להקשיב לקומה 6 ברמה השנייה כלול ציוד האזנה ומעקב אזרחי מתוחכם
יחסית, אותו ניתן להשיג ולרכוש בשוק הפרטי באופן כמעט חופשי, אם כי בעלות גבוהה
יותר. הציוד הזה משווק בדרך- כלל על-ידי רשתות מתמחות, ובמדינות רבות במערב
נדרשת הרשאה חוקית כלשהי כדי לרכוש אותו.
לקטגוריה הזו משתייכים פריטים כמו מקלטי רדיו של חובבים, סורקי תדרים (סקאנרים),
ציוד אלחוט ימי ואווירי שמיועד לבעלי יאכטות ומטוסים פרטיים, ומערכות שמיועדות
במקור לאולפנים ולתעשיית הבידור.
בחנויות אלקטרוניקה ביתית באירופה ניתן, תמורת כאלף דולר, להניח את היד על
מכשיר בגודל טרנזיסטור כיס ממוצע, שמסוגל לסרוק תוך שניות את כל ספקטרום התדרים
שבין 0.5 מגהרץ ל-2.2 ג'יגהרץ - תחום שכולל את רוב שידורי האלחוט המשטרתיים
והעסקיים, כל סוגי הטלפונים האלחוטיים, וגם טלפונים סלולריים אנלוגיים. את
סורקי התדרים מהדור האחרון ניתן לחבר גם למחשב אישי נייד, שמאפשר לזהות ולסמן
תדרים חשובים ברחבי הספקטרום, להקליט שיחות ולהתמקד בהן בעתיד.
אדם שמצויד בסורק שכזה, המתמקם בנוחות בלובי של משרד גדול, או אפילו מחוץ לבניין,
יכול להאזין בנחת לשיחות שנערכות בטלפונים האלחוטיים ברחבי הבניין. כאן המקום
לציין כי ברוב מדינות המערב, גם במדינות שבהן מכירת המכשירים האלה חוקית, האזנה
לשיחות טלפון פרטיות היא בגדר האזנת סתר בלתי חוקית לכל דבר. עוד דוגמה למוצרים
"בעייתיים" בקטגוריה הזו הם המיקרופונים האלחוטיים למיניהם. מדובר במוצר מוכר,
הן לאנשי תעשיית הבידור והן לצופים. מיקרופון זעיר כזה, שמוצמד לדש הבגד, משדר
אלחוטית באיכות קול גבוהה מאוד, ממרחק של עשרות מטרים. קל מאד להשיג ציוד כזה,
וקל גם להסב אותו למטרות האזנה ואיסוף מידע נסתר. יעילות המיקרופונים הללו
היא כה גבוהה, עד שאפילו שוטרים במדינות שונות, ובוודאי אנשי אבטחה פרטיים,
משתמשים בהם.
מה קונים בחנויות מרגלים הרמה השלישית כוללת מוצרים שנמצאים על הגבול האפור,
בין החוקי לבלתי-חוקי. במוצרים הללו נכלל ציוד לעיקוב וידאו סמוי, ו"קיטים"
ייעודיים להרכבה עצמית של ציוד האזנה, אותם ניתן להשיג בשוק החופשי דרך מגזינים
מקצועיים, ב"חנויות מרגלים" למיניהן או דרך האינטרנט.
דוגמה אופיינית הן מצלמות הווידאו הממוזערות, שזוכות כיום לפופולריות רבה.
בבסיסן עומד חיישן וידאו דיגיטלי (CCD), שקוטרו קטן מקוטר מטבע של עשרה שקלים,
והוא מסוגל לקלוט את המתרחש בסביבתו דרך חור סיכה שכמעט בלתי-אפשרי להבחין
בו.
הדגמים המתקדמים כבר משודכים למשדר אלחוטי, שמסוגל להעביר את ההתרחשות המצולמת,
דרך קירות ומכשולים, למכשיר הקלטה או למסך טלוויזיה שנמצאים בקרבת מקום. מי
שישקיע עוד כמה דולרים יוכל להצטייד בדגמים שמשדרים בתדר 2.2 ג'יגהרץ - תדר
מכשירי הטלפון האלחוטיים מהדור האחרון - שמאפשר לקלוט את השידור ממרחק של עשרות
מטרים. המקצוענים יכולים להזמין גם מצלמות, שמשדרות את התמונה דרך טלפון סלולרי
היישר למכשיר וידאו אישי, או ליומן אלקטרוני עם מסך צבע. התוצאה הסופית היא
מצלמת מעקב בגודל קופסת גפרורים, שמסוגלת לשדר שידורי צבע באיכות גבוהה. "חנויות
מרגלים" מציעות לקהל הרחב מצלמות כאלה, שמוסוות בתוך שעונים מעוררים, עציצים,
מכשירי ביפר וסלולר, ואפילו עט תמים שמוצמד לכיס החולצה. ועדיין, לא מדובר
בציוד ריגול מסווג, אלא במוצרי צריכה, שאינם מצריכים רשיון ועולים בין 150
ל-600 דולר, בהתאם לביצועים.
הכול מפני שפירקו את הק.ג.ב ברמה הבאה מצוי ציוד למקצוענים, כמו אנשי רשויות
החוק וחוקרים פרטיים ברשיון, שמכירתו מוגבלת בדרך-כלל על-פי החוק. ברשימה ניתן
למצוא מתקני ציתות אלחוטיים באיכות גבוהה, עם מעגלי בידוד שמקשים על האיתור,
מצלמות וידאו זעירות בעלות שליטה מרחוק, אמצעים מתוחכמים לראיית לילה ועוד.
הציוד הזה מתאפיין בטווחי שידור וקליטה ניכרים, ועושה שימוש בתחומי תדרים רחבים,
הן באלחוט והן באינפרא-אדום.
חרף המגבלות שמוטלות על הפצת מוצרים כאלה לציבור הרחב, כוחות השוק עושים את
שלהם. פוטנציאל השוק המשטרתי-מקצועי מוגבל יחסית, ולכן יצרנים רבים נוהגים
לשווק אותם מוצרים, תחת שם אחר, לשוק האזרחי - בעיקר לענף המדיה. קשה למצוא
בארצות-הברית רשת טלוויזיה שלא מחזיקה במחסניה ציוד כמו מערכות הקלטה ויזואליות
וקוליות, המותקנות באופן סמוי על הגוף, מיקרופונים לקליטת שיחות ממרחקים, מערכות
היכולות לעקוב אחר כלי-רכב בתנועה ועוד.
הרמה הבאה כוללת מוצרים מקצועיים לחלוטין - בעיקר אביזרים ייעודיים, שתוכננו
במיוחד למטרות מעקב סמוי תחת צו בית-משפט, ומצוידים ביכולת סבירה להתחמק מגילוי
בעזרת אמצעי נגד. הקטגוריה הזו מוגדרת בארצות-הברית בשם "טייטל 3" או בקצרה
"T3", ואת המוצרים המשתייכים אליה אסור לציבור הרחב להחזיק, או אפילו לנסות
לרכוש.
ברשימה ניתן למצוא ציוד האזנה ייעודי לטלפונים סלולריים דיגיטליים ולמכשירי
איתור ("ביפרים"), ציוד למעקב אישי, שמושתל באופן סמוי בבגדי ה"מטרה", מתקני
האזנה ומעקב אחר רשתות נתונים מקומיות (LAN) או אזוריות, ומתקנים שמתחברים
לפקס או לסורק הדיגיטלי במשרד ומשדרים באופן סמוי את המסמכים שעוברים בהם לצד
שלישי.
הציוד הזה מתאפיין בתחום תדרים רחב מאוד, בטווחי שידור גדולים וב"טריקים" צבאיים,
כגון דילוג תדרים, הצפנה ואפנון דיגיטלי. אף שציוד כזה לא אמור להגיע למגזר
הפרטי, ניתן לרכוש אותו כיום בהרבה ערוצי שיווק פרטיזניים באינטרנט, או במקומות
מסוימים באסיה ובמזרח אירופה, שם הקימו בעשור האחרון פורשי ה-ק.ג.ב עסקי ריגול
פרטיים עתירי טכנולוגיה מתוחכמת. בציוד כזה עושים שימוש בדרך-כלל במקרים של
ריגול תעשייתי, שמעורב בהם "כסף גדול".
זיהוי ואיתור של ציוד כזה דורשים ימי עבודה שלמים של צוותים מקצועיים, ומצריך
ציוד יקר מאוד, כמו יחידות שיקוף רנטגן ניידות. זוהי, אגב, הרמה הגבוהה ביותר
שבה מותר לכוחות החוק האזרחיים "לשחק בצעצועים".
והכול אפשר למצוא באינטרנט מעבר לרמות שצוינו לעיל, מתחיל אזור הדמדומים של
אמצעי הביון הצבאיים ואמצעי איסוף המידע של קהיליית המודיעין. אלה כוללים מערכות
לקליטת שידורים ואיסוף מודיעין אלקטרוני (ELINT) ומודיעין תקשורת (COMINT),
שמופעלות בעיקר על-ידי גורמים צבאיים.
מערכות כאלה כוללות יחידות האזנה רגישות ביותר, עם יכולת גילוי ואיכון ממרחק
רב, שימוש באיכון באמצעות לוויינים ועוד. יש להן אמצעים לפענח שידורים מוצפנים,
הן של קול והן של נתונים, ומאידך יכולת להצפין את שידוריהן שלהן בעזרת אלגוריתמים
מסווגים.
תיאורטית, מערכות כאלה אינן אמורות להוות איום על הסביבה העסקית והאזרחית,
מכיוון שהן לא אמורות להיות בידי הציבור. מעשית, המציאות שונה, וחוקי ההיצע
והביקוש פועלים גם כאן, וחלק מהמערכות הללו "דולפות" גם לשוק הפרטי.
חוקר פרטי שעמו שוחחנו אומר כי הדליפה החלה בעקבות התפרקות ברית-המועצות. אגף
המודיעין וההאזנות האלקטרוני הסובייטי, FAPSI, שהעסיק בימיו הטובים כ-54 אלף
איש, סבל בשנים האחרונות מהיעדר תקציבים ומהזנחה. המצב הוביל הרבה מהנדסים
מהאגף היישר לשוק הפרטי, תוך כדי שהם לוקחים אתם כ"נדוניה" טכנולוגיות האזנה
ומעקב מסווגות.
הרמה הגבוהה ביותר של איום טכנולוגי כוללת האזנות ואיסוף מידע על-ידי גורמי
ביטחון לאומי לא-צבאיים, שכפופים לגורמי השלטון. הארגון הידוע וה"מתוקשר" ביותר
בתחום זה הוא סוכנות הביטחון הלאומית האמריקנית (NSA), שזכתה לככב בשנים האחרונות
בכמה סרטים הוליוודיים, חלקם לא מחמיאים במיוחד.
ברשימת אמצעי איסוף המידע של ארגונים אלה ניתן למצוא מערכות לוויינים להאזנה
לתשדורות מיקרו-גל קרקעיות ואוויריות, מערכות להאזנה לשיחות טלפון שמועברות
בערוצי הלוויין, מערכות ל"יירוט" תעבורת קול ומידע בכבלים תת-מימיים, מערכות
למעקב וניתוח בהיקף נרחב של תעבורת מידע באינטרנט, האזנה לרשתות נתונים ממוחשבות
ועוד.
חלק גדול מהאמצעים הללו דורשים שימוש באמצעים חודרניים, אותם יכולים לבצע רק
גופים ברמה ממשלתית. ובכל זאת, גם כאן קיים איום על הסביבה העסקית והפרטית,
שנובע מחלחול של טכנולוגיות כאלה לשוק המעקב ואיסוף המידע הפרטי.
דוגמה אחת, אותה מצאנו לאחר כמה שעות של חיפוש ממוקד ברשת, ממחישה עד כמה קל
לדלג מעל "הגדר הטכנולוגית". באחד האתרים, המתמחים בשיווק ציוד ביטחוני לגורמים
פרטיים, איתרנו תחנת עבודה ממוחשבת, אותה מכנים יוצריה בשם "מנתח תעבורת מידע".
על-פי הפרסום התמים שמתלווה אליה, מדובר ב"מערכת ידידותית למשתמש, שמאפשרת
מעקב בו-זמני אחר מספר רב של אתרי מידע, הכוללים פלטפורמות תקשורת שונות, כגון
העברת נתונים, גלישת אינטרנט, פקס ומערכת פקודות קוליות".
עיון ביכולות הטכניות של המתקן החביב מגלה מציאות קצת שונה. מדובר למעשה בתחנת
מעקב קומפקטית, בעלת ארכיטקטורה ממוחשבת מתקדמת, שלאחר חיבור פיסי שלה לצומת
ראשי ברשת מידע ארגונית, היא מנתבת את כל תעבורת המידע דרכה, ללא ידיעת המשתמשים.
המערכת מאפשרת, בין השאר, פענוח ואגירה של נתונים בקצב של 10 מגבייט בשנייה,
עקיפת הצפנות, קליטת פקסים, דואר אלקטרוני ומידע דיגיטלי אחר, ואגירה של נתונים
מעניינים על דיסק. המערכת מצוידת גם באופציה מתוחכמת להתקנת "מילון" ומערכת
לזיהוי של מילות מפתח, שמאפשרת לעוקב להתמקד במידע הספציפי שאותו הוא מחפש.
את המערכת, אגב, ניתן להתקין גם בתוך רכב. שלח צ'ק בסכום המתאים, והיא שלך.
0
כתבות
ני"ע
