פול גז בניוטרל

אברהם בורג נראה השבוע כמי שחרב עליו עולמו. הפוליטיקה הישראלית טרם ראתה קריירה כה קצרה של מועמד לראשות הממשלה, שהתרסקה בדיוק כשתפסה גובה. הסכמתו הפתאומית לביטול תוצאות הפריימריס על ראשות העבודה, קטעה בינתיים גם את חלומם של אברהם שוחט ואברהם הירשזון, חברי ועדת הכספים, לעלות כיתה אל הכסא המתפנה של יו"ר הכנסת.

שוחט בנה על כך שהליכוד יסכים להשאיר את הכיסא בידי העבודה, כפי שהיה בממשלות האחדות של שנות ה-80. בליכוד חשבו אחרת, והירשזון נחשב למועמד המקובל מטעמם, בזכות נועם הליכותיו.

שוחט נשא את עיניו למשרת היו"ר, כברירת מחדל אצילית לסיום הקריירה הפוליטית. בסיעת העבודה ראו בה את סיבת שובו לכנסת אחרי פגרת הקיץ, והצהרותיו כי הוא מבקש לפרוש מהחיים הפוליטיים. מאמצי חבריו לסדר לו משרה בכירה במגזר הבנקאי נכשלו. שוחט עצמו פסל את ההצעה להתמנות כיו"ר אל-על, כדי להימנע מעימות עם העובדים אחרי הסכסוך הישן עם האוצר, שהניח ידו על כספי קרן הפיצויים שלהם.

בסיעה גם ראו במשאלת הלב של שוחט את המניע לסניגוריה שסיפק בהתנדבות לסילבן שלום, אודות תקציב 2002, למרות שדיבר בשני קולות, כדי לרצות גם את מבקרי התקציב בסיעת העבודה. הוא נזקק לרצון הטוב של הליכוד כדי להשאיר את משרת יו"ר הכנסת בידי סיעתו. סיכוייו פחתו ככל שהתקרבה ההכרעה בסוגיית זיופי הפריימריס, לאו דווקא בגללו. בליכוד היו מוכנים לוותר לשוחט, בתנאי שראשות ועדת הכספים תחזור לידיהם - ותימסר להירשזון.

בליכוד רואים את ראשות הוועדה, שנמסרה ליהדות התורה, כחכירת משנה. אבל הם נזהרים מכל זעזוע שיביא לפרישת הסיעה החרדית מהקואליציה. די ברעידת האדמה שמחולל שר האוצר בהצעה לבטל את חוק הלפרט להגדלת הקצבאות למשפחות ברוכות ילדים, שכבר מאיימת על שלום התקציב וחוק ההסדרים. זו פוליטיקה בטעם אסטרולוגיה. יהדות התורה מרבה להזכיר היום את מפלת אהוד ברק, שהחלה בפרישתם וב"עין הרע" שנתנו בממשלתו, לאחר הובלת הטורבינה של חברת החשמל בשבת.

רומן רומנטי

בינתיים טרף בורג את הקלפים לכולם. לקריאתו המפתיעה לבחירות חדשות, קדמה יממה של התרוצצויות. מסיבת העיתונאים נועדה להתקיים ביום הקודם, אך בוטלה ברגע האחרון. בורג היה שבוי בידי יועציו המשפטיים. בעבודה טענו כי יעקב נאמן מאחז את עיניו בעצות אחיתופל. "העברת המלחמה על ההנהגה לבית המשפט, תביא את הקריירה של בורג לבית הקברות", אמר ח"כ בכיר. הוא לא זיהה בעצות אפילו טיפה של תבונה פוליטית.

היו חברים בסיעה שנתנו את הקרדיט להחלטת בורג לויצמן שירי. אור ליום ג', שעות אחדות לאחר ביטול מסיבת העיתונאים, הוא קרא לבורג, בשיחה עם כתב גלי צה"ל, "לשים קץ לרומן הרומנטי עם פואד בן-אליעזר". שירי אומר כי נחרד להיווכח איך מפלגת העבודה מאבדת גובה, בכל יום נוסף של מלחמת הזיופים בקלפיות. "ראיתי איך כל שבוע הולכים לנו שני מנדטים", אמר, "ועשיתי חשבון שבעוד חודשיים לא יהיה להם על מה לריב, כי לא תהיה לנו מפלגה".

הקריאה הפומבית ביטאה תחושה של בכירים בסיעה, שנמנעו מלומר אותה בגלוי. לשירי היה קל לדבר עם בורג בגובה העיניים, ולהטיח בפניו שהוא הורס לא רק את עצמו, אחרי שהיה בין תומכיו בפריימריס. הוא לא תמך בבורג מאהבת אברהם כמו לשם נקמה בפואד, שהוליך אותו שולל והפר הבטחה לתמוך בו בפריימריס על תיקי העבודה בממשלת האחדות. החומה של בורג נסדקה. אחרי שעיכל את המסר, זימן למחרת בבוקר את מסיבת העיתונאים, לפני שהסדק יתרחב.

המילה האחרונה ברומן הרומנטי טרם נאמרה. ספק אם ניתן למצוא הפי-אנד ברפש שנזרק לכל הצדדים בחודשיים האחרונים. רק מרכז המפלגה מוסמך להחליט אם לקבל את הצעות בורג, ולקיים בהקדם בחירות פנימיות חדשות בשיטה שתמנע עיוותים. השיטה, לשיטתו, תיקבע על סמך בדיקה חיצונית של ליקויי בחירות ספטמבר.

בינתיים אף אחד אינו יודע מתי יתכנס המרכז, ואם יידרש להצביע רק על הצעות בורג - או להכריע בינן לרעיונות של בן-אליעזר. האחרון מבקש שהבחירות החוזרות יוגבלו רק לקלפיות הבעייתיות, ובתנאי שיתמנה ליו"ר זמני. לא צריך לנחש מה זה עושה לבורג.

כל דחייה טובה אולי למזכ"ל, השר רענן כהן, שלפחות לדעתו, החלל בצמרת מחזק את מעמדו. היא גם טובה לעופות החול, שלמה בן-עמי או חיים רמון, שבונים את עצמם כמועמדים חלופיים. ויצמן שירי עדיין מאמין בקאמבק של אהוד ברק משופץ.

אלא שלעבודה אין זמן. כל דחייה רעה למפלגה שהתנוונה בממשלת האחדות, ומתנהגת כצאן ללא רועה. בתוך שבועות או חודשים ספורים, היא תעמוד לפני הכרעות קיומיות: להיות או לחדול בממשלת שרון. לדחות או להקדים את הבחירות לכנסת, כשהיא חבולה ומדממת, פניה מושחתים ואין עליה תעודת זהות אותנטית.

המזכ"ל, ביצועיסט שיטתי, רוצה לדחות את הפריימריס בשנה, אם הבחירות לכנסת יתקיימו במועדן בעוד שנתיים. אם יוקדמו, יתקיימו הפריימריס חודש לאחר קבלת החוק לפיזור הכנסת. המשבר עלול ליפול עליו כבר באפריל הקרוב, בהסדר מדיני כפוי או שבר כלכלי, או שתי הצרות שינחתו בחבילה אחת. מאחורי הדלת כבר אורב משבר התקציב. החרדים סוחטים את הליכוד באיומים נגד ביטול חוק הלפרט ובתביעות כספיות - ביחד קצת יותר ממיליארד שקל. העבודה אינה אמורה לתת גיבוי לנסחטים. שר האוצר, משיקולי נוחות פוליטית, עלול למשוך ידו מהתקציב, במקום להכתים את עצמו באחריות לתגובת השרשרת כתוצאה מפריצת המסגרת. תקציב לא מאושר עד ה-31 במארס, יגרור את פיזור הכנסת. כוחות חזקים יותר מאיימים על יצר ההישרדות של הח"כים.

בסיעת העבודה אמרו השבוע שהמפלגה צריכה להקדים לראות את הנולד, ולבסס בראשה מנהיג סמכותי. אחרת היא עלולה להיגרר להחלטות ולצעדים חפוזים ולא שקולים, בלחץ הזמן האבוד, עד שתמצא את עצמה מול שוקת שבורה.

השיעמום במיטבו

בורג חוזר למישרה מלאה בכנסת, וצריך למלא את החלל שנוצר בסדר יומו לתקופה בלתי ידועה - עד שייפול דבר במרכז העבודה, ויוחלט אם, מתי וכיצד ייבחר המנהיג. זו גם שעה של חשבון נפש, ואין לו זמן בלתי מוגבל, לגבי סיכוייו בסיבוב השני, אחרי שהקטטה הפומבית עם היריב יצרה פיחות עמוק ביוקרתו האישית, ופי כמה ביוקרת המפלגה. עכשיו מפקפקים במנהיגותו ובסיכוייו גם מי שתמכו בו בעבודה.

חשודה בעיניהם נסיגתו הבהולה לעבר בחירות חדשות, לעומת העקביות של פואד, שחזר ודרש רק בחירות חוזרות בקלפיות הבעייתיות. היא אומנם אופיינית למעברים הקיצוניים בהתנהגותו הכללית, אבל גם מעוררת סימן שאלה - מדוע דווקא המנצח הזדרז למחוק כליל את הישגו? האם תגובתו מסגירה את האפשרות שיש ממש בטענות היריב, וכל מחיר שווה את הטישטוש?

כך או אחרת, יש לו בינתיים די והותר במה להסיח את הדעת. במפגש המסורתי עם הכתבים הפרלמנטרים, בפתח כנס החורף, הוא נשאל אם יפנה את לשכת יו"ר הכנסת מיד לאחר אישור תוצאות הפריימריס. בורג הבטיח רק שיהיה 100% יו"ר מפלגת העבודה. השאלה נזרקה אחרי שחזר על תוכניותיו לרפורמות במבנה ועבודת הכנסת.

בורג חזק בדיבורים. הוא מעמיד פני רפורמטור מיום כניסתו לתפקיד. הבית מחכה לבעל הבית, שעד כה הכניס רק שני חידושים זוטרים לעבודת המליאה: "נאומים בני דקה" ו"שעת שאילתות". שניהם התגלו כטחנות רוח.

בורג חולם על כנסת נשכנית מול הממשלה, אך בפועל אין יוזמות לחידוד שיניה. מוסד השאילתות בכתב, שחוק ופושט רגל. התשובות מאחרות, ורוב השואלים כבר שכחו מקיומן. הרעיון לחקות את המודל הבריטי, בו המיניסטר הודף שאילתות מהמותן, נתקל בהתנגדות השרים הישראלים, שהתעקשו להגביל את השאלות לנושאים ידועים מראש. גם המעמד המסורס זכה רק להופעות מזדמנות.

בורג אדיש גם למוסד ותיק אחר שהתעייף, מוסד ההצעות לסדר היום. אלו אמורות להגיב על בעיות אקטואליות בוערות, אבל נהפכו במה ושסתום פרוץ לברברת, רוב-רובה חסרת עניין ותכלית מחוץ לערוץ 33 ומחלקת הפרוטוקול. דרך שיגרה עוברות ההצעות לטיפול ועדה או לדיון רחב במליאה, ואין פוצה פה ומצפצף אם הממשלה השיבה להצעות או שהתחמקה. גם אין מעקב אם הוועדה דנה בהצעות או גנזה אותן.

לא מזמן הושתל במוסד זה נוהל "דיון מהיר" בהצעות דחופות, כאשר נשיאות הכנסת פוסחת על המליאה, ומעבירה אותן ישירות לוועדה המתאימה. העסק דפק עד לעימות הראשון עם שר האוצר. הנשיאות קבעה דיון בוועדת הכספים על כוונתו להחליף את נציב מס הכנסה. השר סירב להופיע. הנשיאות התקפלה, והדיון בוטל.

גם אם התקיים דיון בוועדה והתקבלה החלטה, היא נותרת אות מתה. 200 הצעות נקבעו לדיון במליאה ועדיין ממתינות לתורן, אפילו שנה-שנתיים. מוצגים ארכיאולוגיים על מדפי סדר היום הרשמי. רשימה חלקית: יישום הסכם וואי, מצבה של חברת הביטוח אבנר, המלצות ועדת בן-בסט, תרבות השלטון של אהוד ברק. דיון נדיר במליאה שכבר נערך, מסתיים לרוב בהחלטה אנמית ובלתי מחייבת.

ועדה לכל חבר

היו"ר מדבר על הצורך לייעל את עבודת הוועדות בשינוי מבני, כולל הקמת ועדה נפרדת לתקציב המדינה. בפועל, הוא מתקשה להכניס משטר וסדר, ולהטיל מרות על ראשי הוועדות לבל ינהגו כבתוך שלהם. הם חוטפים זה מזה נושאים בעלי עניין לתקשורת, גם אם אינם בתחום סמכותם. לא אחת הם מחקים זה את זה בדיונים חוזרים על אותו נושא, תוך שהם חוזרים ומטריחים את פקידי הממשלה ונציגי הציבור הנוגעים בדבר, כדי להעלות גירה מבלי לתקן דבר. נציגי הציבור נענים ומשחיתים את זמנם, באמונה שהכנסת תהיה משענתם.

לוועדות אין שיניים, למעט בחקיקה או בסמכות הייחודית של ועדת הכספים לעכב תקציבים. חלקן מתפצלות לוועדות משנה, כדי לספק את הדרישה לכיבודים פוליטיים. ועדה זמנית לבדיקת התופעה של העובדים הזרים, למשל, חתמה קבע. אז מה אם עניינה נמצא בכלל בסמכות ועדת העבודה. ועדה שהוקמה לקידום המחקר המדעי, כבר הולידה ועדות משנה לאינטרנט ולהיי-טק, בכפילות לעיסוקי ועדת הכלכלה.

ועדת הכספים מחזיקה בשיא של 19 ועדות משנה. ועדה לכל חבר. רובן קיימות על הנייר, למען התואר והכבוד של היו"ר. בישיבות הנדירות, היו"ר הוא הוועדה וההחלטות מתקבלות פה אחד. מרוב ועדות, החברים כבר לא מוצאים את ידיהם ורגליהם. קשה להם לרקוד בו זמנית על כמה חתונות. הם נדרשים להחליט בנושאים שלא נלמדו, ולא אחת - בהצבעות חשובות - מגייסים במקומם ממלאי-מקום מקריים, שמצביעים לפי פקודה.

על בורות הח"כים, ניסה בורג לכפר בעזרת המרכז למידע ומחקר, שהקים בתקציב יקר, כ-18 מיליון שקל, ובכפילות ליחידת המידע שבספריית הכנסת. תועלת המפעל החדש עדיין שנויה במחלוקת. את ניירות הרקע שלו הפיקו לפני כן, בחינם, חוקרי המכון לדמוקרטיה. את המומחים החיצוניים שהביא לדיוני הרפורמות במס ובביטוח החובה, יכלו הוועדות להזמין בעצמן. היעד העיקרי שהציב בורג למרכז - לעזור לכנסת להתמודד עם האוצר בדיוני התקציב - טרם הושג.

בשנה האחרונה גזלו הפריימריס הרבה מזמנו ומנשמתו של בורג. חברי כנסת לא הרגישו שיש בעל בית. גם את המנכ"ל המובטח הוא עוד לא מצא. השבוע התרחקה תקוותו להיות 100% יו"ר מפלגה ומועמד לראשות הממשלה, אבל ניתנה לו הזדמנות נוספת להיות 100% יו"ר הכנסת - שלא רק מבטיח רפורמות, אלא גם מסוגל לקיים.