פקיד שומה נגד נציבות מס הכנסה

כך למשל, בפסק הדין בעניין יקוטי, עלתה לדיון שאלת פרשנותו של סעיף 32א לפקודה. הסעיף קובע סנקציה חמורה של אי התרת הוצאה במקרה שבו משלם תשלום אינו מדווח בצורה מפורטת אודות זהות מקבל התשלום. זאת, הגם שהוא מחוייב בניכוי מס במקור ובדיווח על זהות מקבלי התשלומים. למותר לציין כי בגין אי העברת ניכויים במקור קיימות שורת סנקציות חמורות - הן במישור הפלילי והן באפשרות המוקנית לפקיד השומה להוציא שומת ניכויים למשלם.

ואולם, לא אחת פקיד השומה, תוך הסתמכות כביכול על הוראות סעיף 32א, אינו מתיר הוצאות בגין תשלומים (לספקים, קבלני משנה וכיוצ"ב) מהם היתה לטענתו, חובה לנכות מס במקור אך המס לא נוכה והועבר. לכאורה, בפסק הדין בעניין ניניו זכתה עמדתו של פקיד השומה לתמיכה, ואולם בקובץ ההוראות הרשמי של מס הכנסה, (החבק) נכתב בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים. "אין להפעיל את סעיף 32א כאשר נעשה דיווח כדין, גם אם לא הועברו תשלומי הניכויים. במקרה שלא נוכה מס יש להפעיל רק את הוראות סעיף 167 לפקודת מס הכנסה ולהוציא שומת ניכויים. אם נוכה מס ולא הועבר, יש להפעיל הליכי גביה בהתאם להוראות סעיף 193 לפקודה. ברור שבמקרים המצדיקים זאת, יש להעביר את התיק לטיפול פלילי".

באופן תמוה ולא ברור, יצאה בפרשת יקוטי שומה בצו העומדת בסתירה חזיתית להנחיה מפורשת ופומבית של נציבות מס הכנסה.

בית המשפט, בפסק דינו בעניין יקוטי, מזכיר את עמדת "שלטונות מס הכנסה". לאחר שהוא בוחן את סעיף 32א לגוף העניין הוא דוחה את הפרשנות המוצעת על ידי פקיד השומה וקובע: אין להטיל מכוח הוראות הסעיף סנקציה שאינה כתובה בו במפורש (דהיינו אי התרת ההוצאה), כאשר הנישום מדווח כנדרש על זהות מקבלי התשלומים אך אינו מנכה מהם את המס.

להערכתנו, במקרים בהם עומדת לדיון שאלת פרשנותו של סעיף כזה או אחר, על בית המשפט לקבוע כי פקיד השומה מנוע מלהתכחש לה ולפעול בניגוד לפרשנות הרשמית והפומבית של נציבות מס הכנסה. כל עוד לא שונתה או תוקנה פרשנות זו, יש לקבל את הערעור בשל טעם זה כשלעצמו.

היה מקום לצפות שנציבות מס הכנסה ופרקליטות המחוז יפעילו מערכת בקרה וסינון, וימנעו מצבים בהם מערכת המס ב"שטח" פועלת בניגוד לפרשנות החוק הרשמית שהיא עצמה הוציאה, אפילו אם במקרה כזה או אחר יגרם לה "חסרון כיס" מסוים.