גילוי - גם של סוגי מסמכים

לעיתים מתקשה בעל דין להצביע על מסמך מסויים שאותו הוא דורש מהצד שכנגד לגלות (במסגרת תצהיר גילוי המסמכים), או שבו הוא מעוניין לעיין. האם עומדת למתדיין זכות לדרישה בלתי מסויימת של גילוי והעתקה? השאלה התעוררה במסגרת תובענה כספית שהגיש בנק (המשיב) כנגד המבקש, שערב לחובותיה של חברה כלפי הבנק. בכתב ההגנה טען המבקש, כי הבנק פטר אותו מערבותו ואף מסר לו מסמך על כך, אלא שהמסמך אבד. לפיכך, הגיש המבקש בקשה לגילוי ולעיון בסוגי מסמכים שונים (בהבחנה ממסמכים ספציפיים שונים), שלטענתו בכוחם להוכיח את טענת ההגנה שבפיו.

הבנק השיב כי המבקש מעולם לא הופטר מערבותו, וכי דרישתו של המבקש נועדה אך לסרבל את הדיון.

בית המשפט המחוזי בת"א (השופטת גדות) קיבל את טענות הבנק, בקובעו כי בהיעדר התייחסות למסמכים ספציפיים - היענות לבקשה כמוה כקביעה שתצהיר גילוי המסמכים של הבנק איננו נכון.

שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, קיבלה את הערעור, תוך התייחסות לסוגיית בקשה לגילוי ולעיון בסוגי מסמכים (בשונה מבקשה המפרטת מסמכים ספציפיים).

"מעיקרון הגילוי מתבקש, שבשעה שאין ביכולתו של בעל דין להצביע על מסמך ספציפי - בית המשפט יתיר עיון גם בסוגי מסמכים. זאת, בתנאי שהוכחה הרלוונטיות שלהם לעניין שבמחלוקת", קבעה השופטת דורנר.

כדי למנוע את "המעגל השוטה" שעלול להיווצר בנסיבות שכאלה (כדי להוכיח את הרלוונטיות של סוגי המסמכים הנדרשים חייב המבקש להקדים ולעיין בהם), ראוי ליצור זיקה בין דרישת הרלוונטיות לבין הסעד המבוקש. כלומר, המבקש יידרש להוכיח, שעל פניו סוגי המסמכים המבוקשים נמנים על סוגי מסמכים שהינם רלוונטיים לעניינו.

(רע"א 2534/02 שמשון נ. בנק הפועלים ואח', החלטה מיום 27.6.02. השופטת דליה דורנר. בשם המבקש עו"ד ענת קנת, בשם המשיבים עו"ד יונתן גרוס ויאיר מינטוס)