תביעה מעניינת הובאה בפני שופט בית משפט השלום בירושלים, אהרן פרקש. התובע עבד בחנות דגים השייכת לנתבעת. תוך כדי ניקוי הדגים, ניתר מתוך ידו של עובד אחר בחנות דג חי ונחת על ידו של התובע שאחז בגרזן, והגרזן פצע את אצבע ידו השניה.
הנתבעת טענה כי אין היא חבה בפיצויו של התובע. לטענתה, היא לא התרשלה בהתנהגותה כלפי התובע.
השופט קיבל את התביעה, בקובעו כי ביחסי העבודה ששררו בין הצדדים ובנסיבותיו הספציפיות של האירוע חלו על הנתבעת חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית.
היה על הנתבעת לצפות את הנזק שנגרם לתובע. "אין ספק כי דגים חיים מטבעם לקפוץ כאשר מוצאים הם ממקור מחייתם - בריכת המים, והשולה אותם מתעתד להכות בראש הדג, על מנת להמיתו ולנקותו", קבע השופט. "אומנם, לא יכולה היתה הנתבעת לצפות התרחשות הדברים במדוייק כפי שאכן אירעו - היינו, כי הדג שיקפוץ מידו של גיסו של התובע ינחת דווקא על הגרזן לניקוי דגים שהחזיק התובע בידו וזו תיפגע באצבע ידו השמאלית, אולם בקווים כלליים יכולה היתה וצריכה היתה לצפות זאת, ועל כן חלה עליה חובת זהירות קונקרטית".
הנתבעת הפרה את חובתה באי נקיטה באמצעי זהירות, שחלקם פשוטים וזולים (אי הספקת כפפות ברזל לתובע, בניגוד לקבוע בתוספת לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997; ואי הקמת מחיצות בטחון בין עמדות העבודה בחנות).
(ת"א שלום י"ם 21803/99 ראזם נ. עמותת זכרון חננאל, החלטה מיום 20.6.02. השופט אהרן פרקש. בשם התובע עו"ד עווידה מוחמד, בשם הנתבעת עו"ד מנחם ינובסקי)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
