סיכום שנת המשפט שהייתה: הניצחונות המוחצים, המבוכות, הסקנדלים, ההפתעות, האכזבות

השנה החולפת היתה שנה של עימותים גדולים סביב עניינים עקרוניים: בכנסת התקוטטו פוליטיקאים ואנשי משפט סביב הצעת חוק להקמת בית הדין לחוקה, במסדרונות בתי המשפט נלחמו עורכי דין ושופטים על עצם הלגיטימיות בעריכת משוב, שבו עורכי דין מדרגים את השופטים בפניהם הם מופיעים, ובבתי המשפט פנימה התעמתו שופטים מול הנהלת בתי המשפט סביב שיטת ניתוב התיקים לבתי המשפט, והחדירה שהיא מאפשרת לאוטונומיה של השופט.

טיבם המהותי של העימותים לא בהכרח הפך אותם למאופקים יותר או פרועים פחות ויעיד על כך פרק הסקנדלים שלהלן. מסתבר שגם במערכת המשפט, אפילו כששני הצדדים לוויכוח הם שופטים, הכל אישי גם כשהוא עקרוני.

כך קורה שהניצחונות של השנה החולפת, כמו גם רובם של הסקנדלים, האכזבות, ההפתעות והמבוכות, עתידים להמשיך איתנו אל השנה הבאה ברצף אחד שאין לו סוף. הנה, למשל, הפוליטיקאים שהפסידו את המערכה על בית הדין לחוקה. הם ימשיכו במתקפות על בית המשפט העליון, שמצידו ימשיך לראות בהם סכנה לעצם קיומו, והריטואל הזה רק יעתיק את עצמו מזירת בית הדין לחוקה אל הזירה החדשה של השנה הבאה: סבב המינויים הצפוי בעליון.

מתנגדי בית המשפט ינסו לדחוף לשם אנשים שאינם מזוהים עם אהרן ברק ותפישת עולמו, והוא מצידו יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על אופיו של בית המשפט. כך שנה אחר שנה אחר שנה, אותם פרצופים, אותם טיעונים, אותה מלחמה.

הנה, אפוא, לקט האירועים המרכזיים של שנת המשפט הקודמת. לקרוא, לזכור ולהיווכח שבדרך כלל, בוואריאציות כאלה ואחרות, הכל עוד יחזור גם בשנה הבאה.

הניצחון

ברק הודף את בית הדין לחוקה

בינואר השנה, בתום קמפיין אינטנסיבי וממושך, הצליח נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להדוף את הצעת החוק להקמת בית דין לחוקה בישראל: קודם הוא הצליח לגרום לממשלה לסגת מתמיכה בהצעת החוק, אחר כך נפלו הצעות החוק הפרטיות. ברק, שהשקיע במאבק הזה מאמץ ניכר, נחל כאן ניצחון דרמטי כנגד קואליציה רחבה מאוד של מתנגדים בזירה הפוליטית ושימר את כוחו של בית המשפט העליון.

המאבק על בית הדין לחוקה עתיד להתחדש השנה אבל הניצחון הנוכחי של ברק הוכיח כי חרף העומס הכללי, כשהדברים מגיעים למה שנתפש בעיניו כעקרוני, ברק הוא עדיין גורם בלתי מנוצח.

נצחונות נוספים הראויים לאזכור: מבצע הקנסות של שר המשפטים מאיר שטרית. בעקשנות גדולה, וחרף הספקנות הכללית של האדמיניסטרציה שלו, הכריז שטרית על המבצע, שהתחיל אמנם באופן מקרטע אבל הסתיים בהצלחה גדולה שהכניסה לקופת המדינה 282,698,547 מיליון שקלים.

גם הפיכתו של המנ"ת (מרכז ניתוב תיקים) בבתי המשפט מפרויקט ניסיוני לשיטת ניהול בפריסה ארצית, היא ניצחון משמעותי. במקרה הזה רשום הניצחון על שמו של מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, שהצליח לגבור על כיסי התנגדות בקרב השופטים, תוך שהוא מצליח לגייס לצידו את הנשיא ברק.

המבוכה

דו"ח המבקר בפרשת השופט טל

כל כך הרבה רגעים מביכים רשמה מערכת המשפט במהלך השנה החולפת, עד שהבחירה ברגע המביך מכולם היא משימה לא פשוטה: בנובמבר 2001, בטרם התיישב אפילו על כס השיפוט, הודיע שופט השלום הטרי, אהרן לוי, על פרישתו מהתפקיד בשל התנכלותה של הנשיאה התל אביבית, עדנה בקנשטיין. עוד הנהלת בתי המשפט מתפתלת בניסיון להסביר שרק השופט אשם והנה מבוכה חדשה: התברר כי ההזמנה להשתתף במכרז יוקרתי חדש לקורסי גישור לשופטים לא נשלחה על ידי מדינת ישראל לכל החברות העוסקות בתחום. מי כן קיבלה את ההזמנה? החברה המנוהלת על ידי בתו של נשיא בית המשפט העליון. טעות? בוודאי טעות, אבל כל כך מיותרת.

וזה לא היה הסוף. רק באחרונה, אחרי חודשים ארוכים של מכרז בעייתי מלווה בביקורת ציבורית ומקצועית בלתי פוסקת, נאלצה הנהלת בתי המשפט להודיע רשמית על נסיגתה מהרעיון הגרנדיוזי של מיחשוב כללי וארצי של בתי המשפט. במקום זאת, ובניגוד מוחלט לקו הרשמי והנוקשה הקודם, יחולק הפרויקט למספר שלבים, ויימשך פרק זמן ארוך יותר.

אבל לא רק הנהלת בתי המשפט סיפקה רגעים מביכים. בדצמבר שעבר, למשל, נעדרו נשיא בית המשפט העליון ושופטיו מכינוס המועצה הציבורית של המכון הישראלי לדמוקרטיה שדן בניסוחו של המבוא לחוקה העתידית. בירור העלה, כי היעדרותם נובעת מסיבה פרוזאית: אף אחד לא הזמין אותם. התברר כי במכון הישראלי לדמוקרטיה החליטו שהשופטים מנועים להשתתף בכנס משום שהנושא עשוי לעלות בעתיד לדיון בבג"ץ. מאיפה להם הרעיון הזה? מנשיא המועצה, השופט בדימוס, מאיר שמגר. אז ברק אמנם חושב אחרת, אבל ברק נשאר בבית.

גם לשכת עורכי הדין סיפקה, כתמיד, רגעים מביכים לרוב. הבולט בהם היה כאשר האופוזיציה בלשכה הצליחה להעביר בוועד המרכזי החלטה שביטלה את פרויקט הפרו בונו, חודשים ארוכים אחרי שכבר קיבל אור ירוק. ראש הפרויקט, המתנדב עורך הדין יגאל ארנון, גילה לפתע שהפרויקט שלו בוטל. הנימוק לביטול: הפרויקט יפגע בפרנסת עורכי הדין משום שקהל היעד של הפרויקט, שהכנסתו החודשית הכללית לא עולה על 6,800 שקלים ברוטו למשפחה בת חמש נפשות, יכול לשכור לעצמו עורך דין ולשלם מחיר מלא. כמה שבועות אחר כך, יש לציין, חזר בו הוועד המרכזי ואישר את הפרויקט.

אבל דווקא על רקע הסקירה הזו, מתברר מיהו הזוכה בקטגוריית האירוע המביך של השנה: פרסומו של דו"ח מבקר המדינה במאי השנה הקובע, כי יש לבדוק אם תפקד השופט העליון בדימוס, צבי טל, תוך ניגוד אינטרסים. טל, שופט ותיק ומוערך, כיהן כיו"ר ועדת העזבונות הממלכתית והעביר, כך על פי דו"ח המבקר, הקצבות לעמותה הקשורה באשתו.

הסיטואציה הזו, בה לראשונה בתולדות מדינת ישראל נקשרים לשמו של שופט עליון חשדות בפלילים, הצליחה להביך את המערכת המשפטית. היועץ המשפטי לממשלה פסל את עצמו מטיפול בפרשה. פרקליטת המדינה מינתה ועדת בדיקה, שהחליטה להעביר את התיק לבדיקת המשטרה.

הסקנדל

משוב השופטים של לשכת עורכי הדין

שנה שלמה, חודש ועוד חודש ועוד חודש, הסתלסל הסקנדל הגדול סביב משוב השופטים של לשכת עורכי הדין. נציגות השופטים ניסתה תחילה לשכנע את לשכת עורכי הדין לוותר על הדירוג הפומבי של שופטי ישראל (ולשם כך גם הכריזו השופטים על תמיכתם בהצעת החוק למינוי אומבודסמן למערכת המשפט, מה שלא הפריע להם אחר כך לחזור בהם ולבקש להקפיא את הצעת החוק). כשהסתבר שהגזר לא משפיע על עורכי הדין, ניסו השופטים גם את המקל: איומים על חרמות ונידויים נזרקו לחלל האוויר והשופטים איימו אפילו בעריכת משוב הפוך, שיחלק ציונים לעורכי הדין בישראל.

בדיעבד, כך נראה, הבינו גם השופטים, שהסקנדל הגדול הזיק לתדמיתם הציבורית יותר מאשר הועיל. בהקשר הזה, היה השבוע בנציגות השופטים מי שנזכר בעצה שנתן להם לפני כשנה שר המשפטים, מאיר שטרית. תתעלמו מהמשוב, אמר להם השר, אבל נציגות השופטים בחרה בעימות מתוך הערכה כי היא עתידה לנצח בו, והסוף ידוע.

סקנדלים נוספים שנרשמו השנה: פנינה גיא, המשנה לפרקליטת מחוז תל אביב מפסידה את המירוץ על כסאה המתפנה של פרקליטת המחוז ופורשת לחופשת מחאה. דויד מלינוב, שופט בית המשפט השלום בירושלים מגיע במאי לכנס לשכת עורכי הדין באילת, משתלט על הבמה ועל המיקרופון ותוקף את פרויקט המנ"ת ואת מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, שיושב בקהל.

וגם, איך אפשר לשכוח, שופטי ישראל יוצאים במצוד אחרי הרצפלד המשוגע, בעל טור מסתורי, שכתב בביטאון לשכת עורכי הדין טור תוקפני ורצוף עלבונות כלפיהם, אבל סירב להזדהות בפומבי.

ההפתעה

העליון מתגבר על מלאי התיקים

השנה החולפת היתה שנה של מהפך במערכת בתי המשפט: בפעם הראשונה צומצם מלאי התיקים האינסופי של בתי המשפט. הנתונים הרשמיים שפורסמו הצביעו על ירידה של שישה אחוזים במלאי התיקים ועלייה של שבעה אחוזים בתפוקה. אבל ההפתעה הגדולה נרשמה בבית המשפט העליון: שינוי סדרי העבודה ומערכת המיחשוב החדשה שהכניס הרשם, השופט המחוזי, בועז אוקון, הביאו לעלייה של 31 אחוזים בתפוקה והקטינו את המלאי בעשרה אחוזים.

הפתעות נוספות שנרשמו: בית משפט השלום מזכה את שר המשטרה לשעבר, אביגדור קהלני, וקובע כי אין פסול בכך שחשוד יברר מה העידו אחרים בחקירה בעניינו. זאת, בניגוד גמור להלכה המשפטית הקיימת.

האכזבה

השופטת בהט מוזזת הצידה

בינואר השנה החליטה הוועדה לבחירת שופטים להעביר את רות בהט, שופטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, לכהונה בבית משפט השלום בעיר. ההעברה של בהט נעשתה לבקשתה, לאחר מסע הכפשות שניהל נגדה הממונה עליה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה, השופט מרדכי כליף ובו, בין השאר, ייחס לה מערכת יחסים מינית עם אנשי משמר בתי המשפט.

אחרי שהמסע הזה נותר בלא תגובה של הנהלת בתי המשפט או נשיא בית המשפט העליון, ביקשה בהט לעבור לבית משפט אחר ונענתה. המערכת קפצה בשמחה רבה על חוסר יכולתה של השופטת להמשיך ולתפקד במצב שנוצר והזיזה אותה הצידה לתפקיד שהוא ללא ספק טוב פחות. מי שציפה, שמערכת המשפט תיתן דוגמא לאופן שבו צריכה מערכת להתמודד עם חשד להטרדה מינית של עובדת - התבדה והתאכזב.

אכזבה נוספת נרשמה השנה לחובת הוועדה לבחירת שופטים, כאשר זו החליטה שלא למנות את מרים רובינשטיין, המשנה לפרקליטת המדינה, לבית הדין הארצי לעבודה. זאת, בעיקר, משום שהוועדה, בדיוניה, ציינה לחובתה של רובינשטיין את קשריה המשפחתיים: בעלה אליקים הוא היועץ המשפטי לממשלה ומועמד עתידי לבית המשפט העליון. יש בוועדה מי שחשים כי אין זה בריא ששני בני זוג יכהנו במקביל כשופטים. השאלה, כמובן, היא, מי אמר שהגברת רובינשטיין היא זו שצריכה לוותר.

ואי אפשר שלא להזכיר בהקשר הנוכחי את פרישתו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט ישי לויט. לויט, אחד השופטים המוערכים במערכת, החליט לפרוש מתוך תחושה שמיצה את עצמו כשופט. 40 עורכי דין מאוכזבים ערכו לו מסיבת פרידה.