"ידיעות אחרונות" פרסם אתמול (ב') והיום, כי השר אוחנה "הוציא עבור לילה אחד בהילטון תל-אביב כ-8,000 שקל", וכי "בשלושת החודשים האחרונים הוציא השר כ-20 אלף ש"ח לאירוח במלונות בארץ". ברשימת ההוצאות של השר אוחנה בבתי המלון כלולים גם סרטי וידיאו. כידוע, בבתי המלון ישנו סידור לפיו ניתן להזמין סרטים לצפייה בתשלום. אם יש מי שקרא את הידיעה הזאת ולא תהה מיד: איזה סוג של סרטים - שיקום.
ולא בכדי, שכן הסרטים מהסוג המסויים הם הפופולריים ביותר אצל מזמיני הסרטים לצפייה בבתי המלון. עכשיו, נעזוב לרגע את השאלה אם הציבור צריך לממן סרטים לשר אוחנה. נעבור לשאלה אחרת: איזה סרטים הזמין השר?
האם מותר לנו לדרוש את המידע הזה? ובכן, אם היה מדובר באדם שאינו איש ציבור, בוודאי ששאלה כזאת מהווה חדירה לפרטיות. יותר מכך - אפילו כשמדובר באיש ציבור, עדיין זכות הציבור לקבל עליה תשובה אינה אוטומטית. מתי יש לציבור הזכות לדעת את התשובה לשאלה הזאת? כאשר מדובר באיש ציבור שבתוקף מעמדו ותפקידו נקט עמדות, או השמיע דעות, בשאלת שידור וצפייה בסרטים פורנוגרפיים.
חזרה לשר אוחנה: הוא עצמו התבטא נגד סרטים כחולים, הוא הצביע בעד החוק האוסר הקרנת סרטים כחולים בטלוויזיה, הוא מתבטא לעתים קרובות נגד "הזימה החילונית", הוא שייך למפלגה הנאבקת נגד תופעות "חילוניות" כאלה. מכיוון שכך, הציבור זכאי לדעת איזה סרטים הזמין השר אוחנה לחדרו בבית המלון, והאם היו אלה סרטים מן הסוג שהשר התבטא נגדם, הצביע נגדם, גינה אנשים הנוהגים לצפות בהם.
די בכל הסיבות האלה כדי שתתקיים זכותו של הציבור לדעת את סוג הסרטים בהם צפה השר אוחנה. הזכות הזאת היתה עומדת לציבור גם אם הצפייה של השר היתה נערכת בביתו, בתוך פרטיותו, בגלל הסיבות שנמנו לעיל. במקרה הנוכחי - על אחת כמה וכמה. שכן הציבור היה זה ששילם עבור צפייתו של השר בסרטים שהזמין. לכן רשאי הציבור שמימן לדעת איזה סרטים מימן לצפייתו של השר - גם אם סרטים אלה לא היו צבועים בכחול.
סקר בין גולשי האתר: לחשוף או לא לחשוף את רשימת הסרטים? (להצבעה וצפייה בתוצאות)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
