רואי חשבון בכירים: אם המדינה היתה חברה ציבורית - מנהליה היו הולכים לכלא

על מנת לעמוד ביעד הגרעון של 3.9% בשנת 2002, דחה משרד האוצר תשלומים שנועדו להתבצע בדצמבר, כך שהגרעון היה 3.97% תוצר. בין השאר, נדחו החזרי מיסים במיליארד שקל.

גורמים עיסקיים אומרים, כי דחיית החזרי המיסים היתה התנהגות בריונית של המדינה וניצול כוחה אל מול הנישומים. "אם נישום מאחר בהעברת מקדמות או בתשלומי מע"מ, פותחים בהליכים פליליים נגדו. אבל המדינה מרשה לעצמה להחזיק כספים שאינם שייכים לה, ונחוצים כאוויר לנשימה לעוסקים", אומרים הגורמים.

בנוגע להיבטים החשבונאיים של פעולות אלו, אומרים רואי חשבון שהמדינה פעלה כדי לשפר בצורה מלאכותית את ה"מאזן" והיחסים הפיננסיים שלה, על מנת למנוע פגיעה בדירוג האשראי. לדעתם, אין הבדל בין מעשה כזה לבין חברה המייפה במלאכותיות דו"חותיה.

"כאשר חברה ציבורית עוסקת בבישול דו"חות, מדובר בעבירה פלילית של אי גילוי נאות והטעיית משקיעים. מבחינה מעשית, אין הבדל בין עבירות כאלו לבין מה שעשתה המדינה", טוענים רואי החשבון הבכירים. מנהל של משרד ראיית חשבון גדול הוסיף בנושא: "לחברה ציבורית זה לא יכול היה לקרות, כי רואה החשבון היה חייב למנוע את זה או להסתייג בדו"ח המבקרים. ברור שהמדינה ניצלה את כוחה, וזה מעשה שלא ייעשה.

"בסופו של דבר, במקום לקבל סטירה אחת בגרעון 2002, המדינה מקבלת עכשיו שתי סטירות: גם גרעון ב-2003 וגם פגיעה באמינות המדיניות. במקום לטפל בבעיות מוקדם יותר, מטפלים בהן מאוחר יותר, כאשר הן חמורות יותר". לדעת מנהל משרד גדול אחר, הבעיה העיקרית אינה ההיבטים הפורמליים של התנהגות המדינה, אלא חוסר האמון שנוצר בשל כך. "תמיד אומרים שהדבר הכי בטוח הוא לעבוד בשביל המדינה, כי היא משלמת בזמן. אם גם המדינה לא עומדת בהתחייבויות - אין אמון באף אחד, ובלי אמון אין כלכלה".