"אני גאה להיות עבד"

"אם הייתי צריך לעשות הכול מהתחלה הייתי עושה את זה שוב, ואפילו יותר חריף".

- חשבת על ההשלכות לפני כן?

"לא חשבתי. רציתי רק שתושבי מדינת ישראל יידעו שיש גם דעה אחרת ושאפשר להביע אותה, גם אם מדובר בשלי יחימוביץ' שכולם מפחדים להביע דעות בניגוד לדעותיה".

- מי מפחד?

"בעלי הממון והמפרסמים".

- אבל אתה הרי לא פנית לתושבי ישראל, אלא שלחת מכתבים לבעלי הממון ולמקבלי ההחלטות.

"כן פניתי לתושבי ישראל, כי המכתב נכתב לכל אחד מדימונה. הוא נשלח לרשימה שלי, אבל עובדה שכל מדינת ישראל דנה במכתב, מדברת עליו, מנתחת אותו מהבוקר עד הערב. בעיתון 'הארץ' מבקר הטלוויזיה נותן פרפרזה למכתב. אין רגע שלא מתעסקים בו".

- זו הייתה הכוונה?

"בנושאים אסטרטגיים אני באבוה על שולחן השח, אבל פה לא עשיתי חשבון".

שרי בקבינה

- אנשי מקצוע מבקרים אותך על שהצבת את שרי אריסון על הכוונת במסיבת העיתונאים, במקום לתת לפרשת הפיטורים להתפוגג.

"שרי אריסון החליטה בעצמה לצאת במסיבת העיתונאים כי היא ראתה שמסיתים נגדה ומשתמשים במילים שהן הסתה לשמה. זו עובדה שהייתה הסתה נגד אישה מדהימה עם ערכים שלא נמצאים במקומותינו. אצלנו יש הרבה 'מה ייצא לי מזה' 'איך ייצא לי מזה', אבל לא אצל שרי אריסון. המטרה הייתה להגיד, עד כאן. נרצח ראש ממשלה על הסתה. אין הסתה יותר".

- בדיעבד אתה לא חושב שטעית, כמו שגורסים פרשנים רבים?

"זה לא קשור אליי. אני חושב ששרי אריסון לא טעתה. האדם שעומד בראש הפירמידה הוא שלוקח אחריות".

- היא נשמעה מנותקת מהמציאות במסיבת העיתונאים. אולי היא לא הוכנה כראוי?

"אני מפנה את האנשים שחושבים כך לגיא רולניק ולסטלה קורין-ליבר שכתבו הלל ושבח על אומץ לבה. האנשים יצאו ממסיבת העיתונאים פעורי פה. אם היית שואלת את שרי אריסון אם היא הייתה מקיימת מסיבת עיתונאים שוב היא הייתה אומרת לך שהיא הייתה עושה זאת שוב".

- למה לא הלכת על ראיון אחד על אחד?

"שרי אריסון עשתה את הדבר הנכון כשזימנה מסיבת עיתונאים. בזכות מסיבת העיתונאים הזו הקהילה העסקית והציבור בישראל זכו לפגוש אישה אמיצה. מסיבת העיתונאים קיבלה 12 ערוצים אלקטרוניים. חשבו שהיא מיליארדרית מנותקת, הציבור לא ידע עד כמה אינטליגנטי ואנושי המטען שיש לאישה הזו להציע".

אתה צודק, רני

מלחמתו של רני רהב בשלי יחימוביץ' לאחר פרשת הפיטורים מבנק הפועלים הפכה לראשונה את רני רהב, היח"צן של המדינה ודמות מקצועית ללא עוררין, לגוף שזוכה לביקורת רבה (לצד מחמאות, כמובן). מלבד אותם אנשים שנטו לקבל את עמדת יחימוביץ' או עמיר פרץ, מומחים לתקשורת וקולגות ביקרו את הדרך שבה פעל רהב והאשימו אותו שהכניס את שרי אריסון לבוץ על ידי עצות לא נכונות. מתחרה קובע: "העיתוי של ההכרזה על הפיטורים היה אומלל. בהיותו ערב הבחירות הוא שימש את קמפיין עם אחד של עמיר פרץ היטב. בבנק הפועלים מאשימים את רהב שהלהיט את הסיפור, הפך אותו אישי ומעניין יותר עם העמדתה של אריסון בחזית הבמה. אם היה לו השיקול המקצועי הוא היה עוצר את אריסון בגופו. הערך המוסף של רני הוא סוציאלי יותר - תמיכה אישית, אמפתיה, חיבוריות, קשרים".

גם בבנק הפועלים חלוקות הדעות אם פעולותיו של רהב לא היו אימפולסיביות. גורם בבנק הפועלים: "סיפור מסיבת העיתונאים של שרי אריסון נפל כמקלחת צוננים על בנק הפועלים ועורר שם זעם גדול. כי הנושא תוכנן כל כך בקפידה בבנק, על כל דבר חשבו. פתאום זה הפך ממאבק של גוף שיחסית יותר קל לנהל אותו מבחינה ציבורית-תקשורתית למאבק של עשירים מול מדוכאים. מאותו רגע זה קיבל טוויסט ממאבק מקצועי למאבק פוליטי".

- למה היית צריך לשים את עצמך בחזית עם מכתב שכותרתו "שלי רעה"?

"כי זו מדינה של פחדנים כדאיניקים. כל אחד עושה את החשבון מה ייצא לי מזה. אני מאושר מהמכתב שכתבתי. אני גאה ומתרגש לנוכח מאות-מאות-מאות הטלפונים והפקסים של עמך ישראל שהתקשרו לעודד. לראיה המאמר של מתי גולן, שהוא אבן דרך בתקשורת הישראלית. הצדק תמיד מנצח, גם אם לוקח לו קצת זמן.

"פגשתי איש עסקים מעמודי התווך של הכלכלה, והוא אמר לי, אתה יודע, חלק מהמכתב היה קשה מדי. אמרתי לו, בגלל אנשים כמו שלי יחימוביץ' העם בטוח שאתה סנוב נפוח שחי בשכונה נוצצת עם שעון יקר. הוא לא יודע שכל יום במקום לבוא הביתה למשפחה אתה הולך לטפל בילדים מוכי גורל. דווקא ציפיתי מאדם כמוך לכתוב את המכתב, לא ממני - ממך. הוא אמר לי: 'אתה יודע, אתה צודק'".

שרי תסלח

- הפקעת את שרי אריסון מהמקרה הפרטי של בנק הפועלים והפכת אותה סמל לעשירים מול עניים.

"היא בעיניי כל מה שטוב ויפה בארץ הזו, חוץ מחיילי צה"ל. שלי נגעה בכל מה שעוד נשאר פה בארץ - הנתינה. אני חבר ב-12 מועצות מנהלים של אגודות וולונטריות, החל בילדים אוטיסטים, אלוט, ועד להקת בת שבע, מועדון וריאטי, הוועד למלחמה באיידס ומוזיאון רמת גן. הנתינה כל כך קשה היום במצב הכלכלי של ישראל. ולבוא במצח נחושה ולזלזל בנתינה הזו זה מעורר בי חלחלה. מי יודע כמה קשה להביא תרומה לבית חולים, לילד אוטיסט. על אחת כמה וכמה לבנות את בית החולים.

"קשה לי המחשבה שיש אנשים שמזלזלים ברצון של האחר לתת. בגלל שאני בא מהמקום של הנתינה, קשה לי לראות מישהו שמבזה אדם שנותן כל חייו. על זה אני לא מסוגל לסלוח ולשכוח. אני משוכנע ששרי אריסון כן תסלח לשלי, ואפילו תלחץ לה את היד אם היא תפגוש אותה".

עם אקדחים שלופים

בשביל המתחרים הפיכתו של רהב לדמות שנויה במחלוקת היא נקודת אחיזה משמעותית. מספר איש יחסי ציבור: "היה מיתוס שרני שולט בתקשורת, שהוא מנהל אותה, שיש לו יכולת אגדית למנוע סיפורים, להוריד ידיעות, לשלוט בעורכים. בשנה האחרונה המיתוס התנפץ, כי רוב הלקוחות היו מעורבים במשברים גדולים שיצאו מכלל שליטה תקשורתית, גם אם לא תמיד באשמתו, אבל ניפצו את המיתוס של רני הכול יכול.

"כולם יודעים שרני הוא כוכב, אבל משהו נשחק שם. עומס הלקוחות שלו הביא אותו לחרוג מהלקוחות המסורתיים מתחום מוצרי הצריכה שהוא ידע להתמודד איתם היטב. היום יש לו קאדר של לקוחות מתחומי שוק ההון, כמו האחים עופר למשל. לקוחות שמצריכים טיפול מורכב ועדין יותר, שבו בעצם מחויב גם איפוק, אי תגובה - פה הוא כושל".

- מה אתה אומר על זה, רהב?

"הקנאה כנראה מעבירה את המתחרים על דעתם".

- במשבר המשביר לצרכן, בעקבות מסיבת העיתונאים שיו"ר החברה השתתף בה, הוא פוטר. ניהול עדין יותר לא יכול היה למנוע את זה?

"לכל אדם וחברה אני מתאים אסטרטגיה שונה לחלוטין. לפי האסטרטגיה שלי, צריך לומר את האמת וכמה שיותר מהר. בכל המקומות שפעלתי כך זה עבד בהצלחה".

- אבל שים לב שבשנתיים האחרונות אתה עובר עם הלקוחות שלך ממשבר למשבר.

"חברות נקלעות למצבים שלא היו רגילות להם בעבר. התארגנו לכך, ואנחנו פועלים כמו סיירת מטכ"ל. חלק גדול מהיום אנחנו פועלים בהסתערות, בהגנה על הבית. אנחנו עם אקדחים שלופים".

- מי זה אנחנו? הרי אתה הצגה של איש אחד.

"זו קלישאה נעימה, אבל היא לא נכונה. יש לנו 28 עובדים מהטובים בשוק הישראלי. בלעדיהם מי אני ומה אני? כלום".

- נו באמת, דרגות החופש של העובדים שלך הן אפסיות. אין להם זכות לדבר עם עיתונאים.

"סליחה. אני מאוד נותן להם להתבטא, רק שהם מתבטאים בתוך הבית. מחוץ לבית יש רק הקול שלי. כלפי התקשורת יש קול אחד בלבד. כשיש כמה קולות הלקוח הוא זה שמשלם את המחיר".

הם המנוע

- אחד הלקוחות שלך אמר לי שבמכתב לשלי יחימוביץ' העמדת את עצמך בחזית כאדם פרטי, הפסקת לשמש בתפקיד שלך כמתווך בין הלקוח לתקשורת, הרסת את היתרון היחסי שלך כמי שיכול להשיג אצל התקשורת בשביל הלקוח.

"במקרה של שלי זה חצה את כל הגבולות. קורה שקוטלים לקוח. כל עוד יש דברים בגו אנחנו מטפלים בזה עניינית, אבל המקרה של שלי חצה אוטוסטרדה".

- למה שלחת את המכתב לכל רשימת התפוצה?

"כדי לסגור חשבון עד הסוף. אותם 1,500 מכותבים הם רק חלק מתוך רשימת העשרת אלפים. אלה האנשים המחליטים. אלה האנשים שהם המנוע הכלכלי של המדינה. בזכותם המדינה חיה. הם מייצגים את המדינה. זו המדיה שלי. הוכחתי לכל המקטרגים והמלעיזים שזו המדיה הקובעת, והמדינה עוד לא נרגעה מהמכתב".

- רעה, רעה, רעה?

"איש שאני מאוד מחשיב את דעתו, אחד ממוריי לדרך, אמר לי שהמכתב קשה מדי. שלחתי לו את הקלטת של השידור של שלי יחימוביץ', והוא צלצל אליי ואמר לי: 'רני, כל הכבוד על התעוזה, כי היא פשוט הייתה רעה בטלוויזיה'".

- לראשונה חלק מהקולגות מיהרו לתקוף אותך באמצעי התקשורת במאמרי פרשנות.

"הסיפור די מצחיק. היה מעין הסכם ג'נטלמני, שיכול להיות שאני חייתי באוטופיה שלו, לא דיברתי על כך עם איש אבל חשבתי שהוא קיים באוויר. האנשים שעוסקים במקצוע שלי הסכימו עם עצמם שכדאי לפרגן לרני רהב. גם כי הוא מפרגן לכולם, והוא מיינדד לעזור לחברות אחרות. עד שרני רהב נכנס ליחסי ציבור לא ידעו מה זה יחסי ציבור. עשיתי יחסי ציבור לענף יחסי הציבור.

קיבלתי שערים בעיתונים, השתתפתי בטוק שואוז. זה נתן אפגרייד לכל המקצוע. נהייתה חשיפה גדולה מאוד למקצוע. אלא שלא שמתי לב שהפכנו לחברה הגדולה בישראל עם 90 לקוחות, וזה הרגיז כנראה כמה אנשים בענף. הפעם הראשונה שהרגשתי את זה הייתה דווקא בפרשת המכתב. הם אמרו בלבם, אם רני רהב יכול גם אנחנו יכולים, נכתוב מאמרים וננסה להיכנס לתקשורת. אבל חוץ מאתרי האינטרנט, המכתבים שלהם לא זכו לשום עדנה תקשורתית אחרת. בלבי אמרתי, זה טבעו של עולם".

- איזה טבעו של עולם? אמרת "חכו חכו..." הנקמה בוא תבוא?

"אין ספק. אני לא מתכוון לשכוח אפילו מכתב אחד שנכתב באתר אינטרנט ואחרי זה מרוב פחד של הכותב הוא הוריד את זה בחמש דקות, בחמש שניות".

- אתה פנקסן שמנהל חשבונות עם כל מי שעשה פעם משהו לא לרוחך.

"אני גומר חשבון וממשיך הלאה".

- גומר חשבון באפלה?

"אין אצלי אפלות. הכול דוגרי והכול על השולחן. הכי חד, הכי ישר, הכי בפרצוף".

- האמוציונליות שלך גולשת לפעמים לקללות ולגידופים של מי שאתה רק מריח שפוגע בלקוחות שלך.

"לקוחות שלי הופכים עם הזמן לחלק מהמשפחה, חלק מהאני שלי".

החנופה לאן?

- אתה אמן החנופה.

"מי שחושב ככה לא מבין את הדרך. נקודה. אני לא חושב שאי פעם החמאתי למישהו או הענקתי למישהו או כתבתי למישהו או עשיתי למען מישהו דבר שלא האמנתי בו. בחיים לא התחנפתי לאף אחד. ללקק זה דבר שאני בז לו. אני נחמד כי אני רוצה להיות נחמד, כשאני ליד אנשים אני פורח. רק הקיץ אירחנו עשרת אלפים איש בבית במשך ששת חודשי הקיץ".

- המלכת את עצמך למלך. קוראים לך "המנהל של המדינה".

"אם יש רגע שבו אני נבוך וחרד ומקבל כאב בטן אמיתי זה מאמירה כזו. היא מפחידה אותי וגם לא נכונה. כל בוקר אני מתחיל הכול מחדש. כמו מסך מחשב שאתה פותח אותו וצריך להטעין את כל המערכת מחדש. כל יום אני צריך להילחם מחדש. המלחמה קשה מאוד, להביא את החומרים העדכניים ביותר. מה זה מלך, ואט דה פאקינג בולשיט מלך? מלך לא צריך לקום כל בוקר בחמש וחצי ולהתחיל את כל החיים שלו מחדש. המקצוע שלי קשה וסוחף. כל יום אני עובד עד כמעט אחת וחצי בלילה. אני צריך לתת את כל כולי. זה מלך? אם מחר אני אביא אסטרטגיה לא נכונה, את מי מעניין פאקינג שיט שאתמול הצלחתי? להגיע זה נורא קשה. ולשמור על זה, זה פי 600 יותר קשה. זה מלך זה? זה עבד. אבל אני גאה להיות עבד. מי שאומר עליי 'מלך' לא מבין את המקצוע הזה".

איש עסקים אני לא

- ואיך אתה מתפרנס?

"איש עסקים אני לא. לא פעם ולא פעמיים לקוחות אומרים לי, אתה החברה הגדולה ביותר בארץ - אתה צריך לקחת כפול מהשוק. אבל לא נעים לי. אני מודע לכך שיש כאן המון אי פייריות. אני נאבק עם עצמי בזה כבר 12 שנה. קשה לי לבקש העלאה בריטיינר אני לא בנוי לזה".

- אפשר להתעשר מיחסי ציבור?

"לצערי לא. אפשר לחיות מעולה. משרד כמו שלי בארצות הברית היה עושה אותי אדם עשיר. תראי, היום לפני עשר שנים כשהגעתי לארוחת ערב בבית ראש הממשלה או שגריר ארצות הברית ביקשתי מהנהג לעצור כמה קילומטרים לפני הבית כדי שלא יראו אותי שבאתי עם נהג. אפרופו האמירה, בשנים האחרונות אני לא עושה חשבון, כי אני מקריב כל כך הרבה ועובד כל כך קשה.

בנשמתי אני אדם נורא צנוע, אבל בסדר היום שלי, כמי שעובד מחמש וחצי בבוקר, עדיף לנהגי ישראל שאני אסע עם נהג".

- ההשפעה של היח"צנים מסוגך על המדורים הכלכליים הופכת אותם להעתקים זה של זה.

"אני לא חושב כמוך. הלוואי שזה היה כך. זה כל כך רחוק מהמציאות שאני כל יום מסביר ללקוחות שלי שקוראים לי רני רהב, ולא עמוס שוקן ולא נוני מוזס ולא עופר נמרודי ולא חגי גולן".

- בשביל מה היית צריך לחשוף את הקשר שלך עם יצחק רבין אחרי מותו?

"ענת טל-שיר הייתה ערה במהלך השנה האחרונה לכהונתו של רבין לקשרים המאוד מיוחדים שהיו לי איתו, ועם הזמן היא ביקשה לדווח על כך. ביקשתי ממנה שתשמור על דיסקרטיות. חצי שנה לאחר הרצח לאה רבין אמרה לי, אתה יודע, אנשים בטוחים שאתה החבר הכי קרוב שלי, אבל אף אחד לא יודע מה הייתה מידת הקשר שלך עם יצחק. היא אמרה, אני ממש אשמח אם יכתבו סוף- סוף את האמת".

- מה זה קידם בכלל? זה היה ציני.

"הכתבה יצאה כשנתניהו היה כבר ראש ממשלה והמדינה הלכה ימינה. אם הייתי חושב על התועלת שלי, לא הייתי מוציא את הסיפור. רציתי שהאמת תיאמר. אבל אף בר דעת לא היה מפרסם את זה בתקופה של נתניהו, זה לא היה הדבר הכי פופולרי. עם יצחק רבין עשיתי דברים שאף אחד לא עשה איתו קודם, כולל שינוי כל מערך התקשורת שלו. כשלאה מתה נפרדתי מהחברה הכי קרובה שהייתה לי. מכל מקום בחדר הזה לאה צצה. היא מולי בכל מקום, כמו אמא שלי".

- הכי יקרה?

"אחרי ההורים שלי, אשתי והבן שלי רועי, היא הכי יקרה. זו הייתה תקופה חשוכה".

יש 8,147

- יש לך עדיין זמן לרשימת 5,000 המכותבים?

מה פתאום 5,000? יש 8,147 ברשימה, ותכפילי בשניים כי זה גם זוגות, תורידי את אלה שרווקים, יישאר משהו כמו 12,000".

- אנשים מאמינים שמקור העוצמה שלך בקרב עיתונאים נובע מחלוקת מתנות.

"הם אומרים את זה מקנאה. זו בדיחה רעה. חוץ מלשלוח פרח לעיתונאי ליום הולדת, אני לא נותן כלום".

- עולה לך הרבה מאוד לממן את זרי הפרחים.

"זה עולה הרבה מאוד כסף בשנה. אבל השמחה הכי גדולה שלי היא לשלוח למישהו זר פרחים. 90 אחוז מהאנשים שאני שולח אליהם הם בכלל לא עיתונאים. אולי אנשים אחרים לא מודעים לזה שצריכים להחזיר משהו לחברה, לתרום לצדקה מההצלחה שלהם. היום אנחנו כמעט לא שולחים זרי פרחים, אלא ספרים של אמנים, כדי לעודד את האמנות הישראלית".

- איך הגעת לסחרור הזה של צבירת אמנות?

"לאה רבין אמרה לי יום אחד שכדי לאסוף אמנות ישראלית לא צריך להיות מיליונר. היא אמרה לי שאמנים אוהבים שאנשים צעירים כמוני קונים אמנות. היא לקחה אותי ללאה ניקל, ואצלה קניתי את התמונה הראשונה. היא התרגשה נורא שדווקא אדם צעיר כמוני, בן 25, בא וקונה עבודה. היא עזרה לי מאוד עם התשלומים, ולקח לי הרבה חודשים להחזיר את זה. קשה לי להבין אנשים שיכולים להרשות לעצמם, ובכל זאת על הקירות שלהם הם תולים פוסטרים".

נפלא, מדהים ומהמם, הבנק הזה

על אף הביקורות שהחלו לצוץ לאחרונה, גם אויביו יעידו כי מדובר בפנומן. מספר על רהב היומיומי גורם עסקי שעובד מולו בקשר רציף: "הוא יושב בישיבות עם האוזנייה תקועה לו באוזן. הוא מדבר עם הנוכחים וגם עם אחרים בטלפון בעת ובעונה אחת. כשהלקוח מתלונן הוא אומר לו, 'גם כשאתה תצטרך אני אדבר איתך'. הוא מאחר לישיבה, גם כשהיא בהשתתפות 20 איש, וממשיך לדבר בפלאפון עם היד על הפה, מעיר הערה מפעם לפעם. אבל אנשים לא מעירים לו. אי אפשר לקבל ממנו עצה מעמיקה או ניתוח, אבל הוא מלא קומפלימנטים. הכול סופרלטיבים. פחות מ'נפלא', 'אדיר', 'מדהים' אין".

גורם בכיר בענף מנסה לפענח את הצלחת רהב בקשר המדהים שלו עם נשים: "רמת הקשר שאליה הוא הגיע עם עיתונאים, ובעיקר עם עיתונאיות, היא דבר לא מובן. הוא מתפאר שהוא לא סיים בית ספר, שהוא לא יודע לכתוב, לא יודע אנגלית. אנשים מתייחסים אליו במוזרות מאוד גדולה".

- למה אתה מתכוון?

"הוא מאלץ אותם לבוא אליו לאירועים. אנשים אומרים, 'מה אני אעשה, רני מביא לי מתנות, שולח פרחים. איך אני יכול לא ללכת אליו? לא נעים לי'".

סוד כוחו של רהב הוא סוגיה שרבים מנסים להבין. מספר אחר: "קשה להאמין כמה פעמים הוא התקשר שנספיק להגיע לאירוע שלו. הוא יודע לפנק בצורה בלתי רגילה. הדיבור שלו עם נשים מבוגרות זה שם דבר. נשים בנות למעלה מ-70, הוא היה נוהג לצאת איתן. הקשר שלו לנשים בודדות ומבוגרות הוא כמעט מאגי".

רני הקטן

- מה הזיכרון הכי חזק שלך כילד?

"אמא שלי הייתה בכירה במשרד הביטחון, ומאוד עניינו אותי הישיבות שאמא קיימה בבית. הרבה דברים שאני מיישם היום בטקטקיות של השבתות אצל הלקוחות שלנו שאובים מהתקופה שהאזנתי לבכירי ההסתדרות שישבו אצלנו בבית.

"כבר בגיל תשע ועשר הייתי מארגן ארוחות ערב לילדים בכיתה עם שמות. המורה בבית הספר תמיד אמרה לילדים, איך אתם הולכים אחרי רני רהב שיש לו אפס במתמטיקה, אפס באנגלית ואפס בעברית. לימים אותה מחנכת צלצלה אליי וביקשה שאקבל את הבן שלה לעבודה".

- נפגעת ממנה כילד.

"אבל זה חיסן אותי, זה חישל אותי".

- לימים היית חייב להשיג את מלכת הכיתה ולהתחתן איתה.

"סיפור הילה הוא בעצם סיפור החיים שלי. מה שחשוב זה הדרך, ועל הדרך לא מוותרים לעולם, גם לא מתגמשים. זה היה כשבועיים לפני ראש השנה לפני 16 שנה. שלחתי 5,000 שנות טובות, הייתי יושב לילות לכתוב לכל אחד. הגעתי לשם הילה קליין, ואז לקחתי את המעטפה וזרקתי לזבל. אמרתי לעצמי, שלוש שנים אתה כותב לאישה הזאת יום הולדת שמח, והיא לא מתייחסת, לא עונה. אחרי חצי שעה לקחתי את הכרטיס מהזבל ואמרתי, היא לא תשנה אותך. זה שהיא לא עונה זו בעיה שלה. אף אחד לא ישנה אותך, רני רהב, גם לא הילה, אם אתה רוצה לשלוח לה ברכה. הגיע ערב ראש השנה, חזרתי בשלוש בבוקר הביתה ופתחתי את תיבת הדואר. ועשרות שנות טובות נשפכות עליי. פתאום אני רואה 'הילה קליין'. אמרתי לעצמי, אל תשתנה לעולם, אל תשנה את האמונה שלך. המוטו שלי הוא להתמיד גם אם לא אוהבים את זה באותו רגע, גם אם תהיה ביקורת, גם אם יגידו שזה לא בסדר. תהיה נאמן לעצמך, לדרכך, ולעולם אל תשכח מאיפה באת".

- ובכל זאת, מתי תנער את חוצנך ממישהו למרות הכול?

"כשמישהו משקר. לפני 12 שנה לקוח מהחשובים בישראל התבקש לעזוב את המשרד כי הוא שיקר לנו, ובגלל שהוא שיקר, שיקרנו לתקשורת שלמה".

- למה אתה לא נפטר מהסגנון הסופרלטיבי. כל המוצרים שאתה משיק במסיבות עיתונאים הם הכי מדהימים והחברות הכי מדהימות?

"מה לעשות שהמוצרים הכי מדהימים הם פה".

- למה החברה שלך לא מסונפת לאחד התאגידים הבינלאומיים הגדולים?

"כי חשבתי שזה יזיק לחברה. נצטרך להיפרד מלקוחות עקב התקשרות כזו. ניתקתי כל מגע עם כל החברות שפנו אלינו".

- בגלל ניגוד עניינים?

"כל חברה שלא תיכנס מהטופ פייב תחייב אותי להיפרד מ-12 קבוצות שליוויתי שנים".

מה זה הדבר המשובץ ליד שמעון פרס

- אתה אפוף סמלי מעמד. חליפות של הוגו בוס, ארמני.

"חיים רק פעם אחת. את לעולם לא יודעת מה קורה מחר בבוקר. אדם שמתלבש יפה, כיף לו. לא נשאבתי אחרי שום דבר. איי דיד איט מיי ויי".

- מצד שני אתה יכול להופיע פתאום ליד שמעון פרס עם ג'ינס אוונגרדי מטולא.

"את רואה, אם הייתי, כמו שאת אומרת, נשאב אחרי סמלי מעמד, זה לא היה קורה. אני עושה מה שטוב לי באותו רגע. אני בז לאנשים שמתחילים לספר לי על עושרם".

- מושיק תאומים לא רווה נחת מהמהלך שעשית עם שרי אריסון במנותק מהאסטרטגיה של הבנק, שניסה להוריד את הפרשה מסדר היום.

"מה שבטוח, כל השנים מושיק תאומים היה מורי ורבי ותמיד זה יהיה כך. אין זה סוד שהשקפת עולמנו בתחום התקשורת שונה לחלוטין. מושיק הוא קודם כול הפרסומאי של בנק הפעולים והיועץ האסטרטגי. אני מייצג בראש ובראשונה את קבוצת אריסון. מושיק הוא אדם ענק".

- במה מתבטאת הענקיות שלו?

"בכך שהוא מבין ומכבד אותי. אני חייב לציין שהוא מכבד אותי מהיום שהקמתי את החברה. מי בבנק שלא אהב את רעיון מסיבת העיתונאים למד לאהוב אותו אחרי התוצאות בתקשורת".

המסיבות זה מכה

"הוא צרכן הטלפון הכבד בישראל", אומר בכיר בתחום. "אין מישהו כמוהו שיושב 22 שעות ביממה בטלפון. השיטה שלו היא תמיד להביא את הלקוח לתקשורת. השיטה שלו היא אף פעם לא פרופיל נמוך. הוא דואג שחברים יתקשרו למי שהופיע בכתבה. הוא דאג שיתקשרו להגיד לשרי שהייתה נפלאה וגדולה. ואם אתה לא מקבל את דעתו הוא מציק לך עד שאתה אומר 'נכנע אני', ואז הקליינט מקבל כל כך הרבה ביקורות אוהדות שהוא בטוח שקיבל עבודה טובה. הוא לוקח אנשים חצי אלמונים ומעלה אותם לגובה כמה שיותר גדול, כמה שיותר הרבה. הגדול חשוב".

מעיד עליו אחד מלקוחותיו הגדולים בתחום מוצרי הצריכה: "העסק שלו עובד, אתה מקבל שירות. הוא עובד מקצועית ומסודר. את שואלת אותי אם הוא יותר חכם מאחרים? לא. אינטליגנטי יותר? בוודאי שלא. הוא הארד וורקר. הוא הבין שהלקוח שלו זקוק לתשומת לב, והוא נותן את זה".

- באילו בעיות אתם נתקלים עם רהב?

"כל האירועים שהוא עושה בבית, לפי דעתי זה עונש. מי צריך את השטויות האלה? אני לא חושב שזה תורם לו, זה אובר דואינג. אין לבן אדם עשרת אלפים חברים. אם יש לו חמישה-שישה הוא צריך להגיד תודה. תכונה חשובה שלו שאין לו הבושה להגיד ללקוח מה הוא באמת חושב: אתה טועה, צריך לעשות אחרת. הרבה אנשי מקצוע מתכופפים בפני הלקוח, אבל לא הוא. כולם צוחקים עליו מאחורי הגב, אבל רצים להיפגש איתו. כולם יורדים עליו - איך הוא מדבר, איך הוא מתלבש, אבל אני אומר לך שיש לו הרבה איכויות. אני שואל אותך: מחר הוא יכנס מסיבת עיתונאים - כולם יגיעו? זה הכול. הלקוח בוחן רק את התוצאה. פעם הייתה לנו בעיה בתוויות על המוצר. הוא הציע מיד להוציא מודעות התנצלות והיה סופר בסדר. ברגעים קריטיים אם הבן אדם מהסס ולא לוחץ - יש בעיה".

לכאורה איש יחסי ציבור הוא מעין כבאי שריפות ומקדם. אבל רהב הוא יותר מכך. מעיד מנהל בכיר בפרטנר: "רני יכול לבוא בהצעה לקמפיין על סמך מה שהוא קולט בשוק. בגלל העוצמות שלו גם מקשיבים לו. למרות המקום שהוא בא ממנו - העולם הפלצני הגבוה - יש לו חיבור אמיתי למה שקורה במדינה".

- רהב, לא מפריע לך להיכנס לווריד לעיתונאי כשאתה מטפל באחרונת שקיות ה"שוש"?

"אין לי עם זה שום בעיה, כי זה התפקיד שלי".

- האירועים המגלומניים בחצר הם אמצעי או מטרה?

"זה אמיתי. לראות את כל החברים שלי אצלנו בבית מאושרים. איזה דיבידנדים זה מניב? איזה עוד לקוח אני צריך?"

שלי יחימוביץ' בחרה שלא להגיב.