טבריה: לפעמים העבריינות משתלמת

קביעת עובדות בשטח היא עדיין הדרך המהירה והיעילה ביותר להקמת פרויקטים נדל"ניים, גם אם מדובר בפגיעה גסה בזכויות השכנים לנכס ובתוכניות המתאר. כך לפחות מצטיירת התמונה מסיומה של פרשת בנייתו של מגדל בן 21 קומות בטבריה, שהוקם בלב שכונת היוקרה קרית שמואל, באיזור שבו התב"ע מתירה הקמת 6-5 קומות בלבד.

ועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית קבעה, כי יש להקטין באופן משמעותי את צפיפות המגורים בבניין, באמצעות אטימת דירות או הריסה. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה צפון החליטה בשבוע שעבר כי היא אינה משנה את התוכניות הלקויות. מסקנת הוועדה המחוזית כיום היא, כי בעוד שבאיזור מותר לבנות בצפיפות המאפשרת הקמת 25 יח"ד לכל היותר בבניין, הרי שההקלה מאפשרת בניית 30 יח"ד, ואילו היזמים כבר מכרו 56 דירות במבנה הנמצא בהקמה.

אישור הפרויקט בוועדות התכנון נעשה מבלי שניתנה לשכנים האפשרות להתנגד, מאחר ותיק הבנייה "נעלם"; העירייה שיתפה פעולה עם היזמים; היועץ המשפטי לממשלה הורה כי על הוועדה לפעול כפי שתורה לה ועדת המשנה לעררים, אשר קבעה כי יש להקטין משמעותית את צפיפות המגורים בבניין.

הוועדה המחוזית קבעה בהחלטתה הנוכחית, כי "צמצום מספר הדירות בהיקף כה רב יצור מאבק בין הדיירים בשאלה מי ישאר בבניין ומי לא. בגין ירידת ערך דירות השכנים, קיים סעד ברור לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. אטימת חלק מהמבנה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, הן למראה החיצוני והן לחלקים הפנימיים שלו. הריסת קומות עלולה לפגוע ביציבות המבנה. בנסיבות שבפנינו, מאזן הנזק נוטה לטובת הדיירים אשר רכשו כבר את הדירות, ואשר הנזק שנגרם וייגרם להם עולה על הנזק שייגרם למתנגדים".