מגיפה כלכלית מסוכנת ביותר

מגיפת הסארס איננה עוד בעייה מקומית של הונג-קונג, סין ודרום מזרח אסיה. מותם של 24 בני אדם בתוך 24 שעות באיזור וההערכה הרפואית שייקח שלוש שנים לפתח חיסון יעיל נגד המחלה, מעלים את החשש שהמגיפה החדשה עלולה לטלטל את כלכלות העולם לא פחות, ואולי יותר מהמשבר הדיפלציוני של 1929.

מי שעוקב אחרי המאבק ההסברתי שמנהל שר האוצר נתניהו בנושא "תוכנית החירום הכלכלית", שם לב שמדינה אחת נעדרת מהמופת אליו אנו שואפים - סין. מדברים הרבה על אירלנד, מאיימים עלינו בגורלה של צפון קוריאה, אבל מתעלמים לחלוטין מהמדינה בה הצמיחה הכלכלית היא המהירה ביותר בשני העשורים האחרונים. סין הצילה את הקפיטליזם המערבי מהמשבר המחזורי האחרון. היא הפכה למרכז הייצור העולמי התעשייתי, משרוכים ועד טלוויזיות משוכללות.

הנס הסיני מקורו בהחלטה של הנהגת המפלגה הקומוניסטית, בראשותו של דנג סיאו פינג המנוח, לפתוח את סין למערב. שני תהליכים משלימים התחוללו כתוצאה מכך: היצרנים במערב וביפאן גילו את סין ועברו לייצור בסדרות ענקיות ובמחירים השווים לכל נפש. במקביל, נוצר בדרומה של סין ובהונג קונג, שעברה לשליטתה של סין ללא זעזועים ניכרים, שוק מקומי של 300 מיליון בני אדם, שרמת החיים שלהם נמצאת בעלייה מתמדת, והם מבקשים לרכוש את מוצרי הצריכה של הענקים הגלובליים מן המערב.

ברור שבמציאות כזו כל פגיעה בכלכלה הסינית עלולה להפוך למחלה כלכלית מדבקת ובעלת השפעה קשה על כלכלות המערב, שגם כך מקרטעות מזה שנים אחדות. המבחן הגדול של ההנהגות במערב וביפאן איננו בהוכחת קיומו של נשק להשמדה המונית בעיראק. עם כל הכבוד להצלחה הצבאית שם, המאבק הקשה והממשי המיידי הוא בהתארגנות הבינלאומית נוכח התכווצות אפשרית של כלכלות סין, טאיוואן, מאלזיה ותאילנד.

ארה"ב הוכיחה, בימים הראשונים אחרי ה-11.9.01 בהורדה דרסטית של הריבית ובהזרמה תקציבית מאסיבית, שהיא למדה את הלקח של משבר 29'. כיום היא עומדת בפני מבחן לא פחות ואולי הרבה יותר קשה, מול אויב בלתי נראה, לפחות ללא מיקרוסקופ.

כדי להתמודד מול הסכנות הממשיות של גלישה עולמית למיתון כלכלי חריף, שומה על המדינות המובילות, ובמיוחד ארה"ב, יפן וגרמניה, לנקוט כבר היום בצעדים מרחיבים, לצד צעדים ממוקדים. אי עשייה או תקווה שהמגיפה תיבלם מעצמה, עלולים להחמיר ולהחריף את המשבר. אם המדינות בדרום מזרח אסיה יחושו שהן ננטשו על ידי המעצמות הכלכליות המובילות, הן עלולות להסתגר כלכלית, פוליטית ומנטלית, ובכך לשים קץ לתהליך המבורך והחשוב של שילובן בכלכלה העולמית.

הקטר העולמי שהוביל את הצמיחה בעשור האחרון (לבד מההיי-טק והדוט-קום, שנבלמו מאז מארס 2000) הוא הקטר הסיני. הדרקון המזרחי גילה חיות יוצאת דופן, סתגלנות עילאית ותיאבון בלתי נדלה להשקעות ורכישות. אם הקטר הזה יאט את מהלכו, הכלכלות בכל מדינות התעשייה ייסבלו. סין לא תלויה רק במערב, אבל הקפיטליזם המערבי הגלובלי תלוי מאד בסין.

אם המדינות בדרום מזרח אסיה יחושו נטושות, הן עלולות להסתגר כלכלית, פוליטית ומנטלית, ובכך לשים קץ לתהליך המבורך והחשוב של שילובן בכלכלה העולמית