מה עושה הריכוזיות בענף ראיית החשבון ליכולתם של המשרדים הקטנים והבינוניים לשרוד?

פעם הן היו שמונה הגדולות. אחר כך היו שש הגדולות. בשלב הבא נותרו חמש. כיום הן ארבע הגדולות. מספר הרשתות הבינלאומיות יורד בהתמדה מזה למעלה מעשור, בביטוי הבולט ביותר של תהליך הריכוזיות בענף ראיית החשבון. כידוע, הריכוזיות בעולם משפיעה במישרין על המתרחש אצלנו ובכל מקום אחר, והפערים בין הגדולים לבין הבינוניים והקטנים הולכים ומתרחבים.

האם יש מקום למשרדים הקטנים והבינוניים? האם הריכוזיות אינה פוגעת ברמה המקצועית? שאלות אלו ואחרות עמדו במוקד הדיון בנושא הריכוזיות בכנס שערכו מרכז משכנות שאננים והמכללה למינהל בתחילת החודש.

נשיא הלשכה לשעבר, אלכס הילמן, דיבר הן כבעלים של משרד קטן והן כאחד הפעילים הבולטים באיפ"ק בתחום זה. "עסקים קטנים מצפים מרואה החשבון שלהם לעשות בשבילם הכל, כי אין להם כסף לשכור מומחים ואין להם דירקטורים להתייעץ איתם", הסביר הילמן את המייחד משרדים אלו. "אתה ליווית אותם בהקמת העסק, בחוקי העידוד, אמרת להם להקים חברה, עזרת להם לפתוח חשבון בחו"ל - וגם אמרת שפעם בשנה תעשה ביקורת".

מה שנכון לגבי העסק הקטן, נכון גם לגבי רואה החשבון שלו. "משרד קטן-בינוני יוכל לשרוד רק אם יוכל לתת ללקוח שלו את כל השירותים - בעצמו או בהסדרים של שיתוף פעולה עם יועצים חיצוניים. הוא לא יוכל להרשות לעצמו לשלוח את הלקוח למישהו אחר, כי אז הלקוח כבר לא יחזור אליו".

לדעת הילמן, הבעיה - גם של המשרדים הגדולים - איננה כפל התפקידים כיועצים וכמבקרים. הוא חזר אחורה לימיו של ארתור לויט כיו"ר רשות ניירות הערך האמריקנית, אותו לויט אשר החל את המאבק נגד כפילות זו. "גם אם לויט היה מצליח להפריד ביקורת מייעוץ, קשה לי להאמין שהוא היה מונע את אנרון", אמר הילמן נגד הדעה המקובלת. "לכל היותר, הקוסמטיקה היתה שונה. לויט חשב שבמאבקו הוא יתן סיכוי למשרדים הקטנים, שידבקו בביקורת טהורה ובלתי תלויה. הוא רק שכח שהמשרדים הגדולים לא יוותרו בקלות על הייעוץ אלא ימצאו פתרונות קוסמטיים".

הילמן קובע נחרצות, כי "הפרדת הייעוץ מהביקורת אינה רלוונטית למשרד הקטן והבינוני". ודאי שיש צורך בזהירות, ודאי שיש צורך בגילוי נאות של כל הקשרים עם הלקוח. אבל האי-תלות, חזר הילמן על המנטרה הקבועה של המקצוע, היא ענין של הלך רוח. "כאן נכנסת היושרה של רואה החשבון, בעיקר כשיש לו מה להפסיד. הרגולטור לא יכול לטפל בזה. מי שינסה להפריד את הייעוץ מהביקורת במשרדים הקטנים, יגלה שבמקרה הטוב יהיו רואי חשבון אחרים שייכנסו לחלל, ובמקרה הגרוע - שרלטנים מחוץ למקצוע".

לדברי הילמן, מחקרים בעולם מעלים, שלקוחות קטנים מעדיפים לקבל שירות ממשרדים קטנים. יש לכך יתרונות: גישה קלה יותר לדרג השותף, שירות וליווי אישי, ייעוץ הניתן בגובה העיניים משום שגם הרו"ח עצמו הוא עסק קטן, גמישות בבחירת יועצים גם מחוץ למשרד ורמת מחירים תחרותית.

אבל לא הכל גן של שושנים. רואה החשבון הקטן צריך להתמודד עם שורה של בעיות: בדידות מקצועית, חוסר יכולת לבדוק מידע מקצועי, קושי בהשגת כוח אדם איכותי (כי הסטודנטים הטובים מעדיפים את אתגרי המשרדים הגדולים), תחרות מצד שרלטנים ומצד גורמים מחוץ למקצוע ומשאבים מוגבלים.

הילמן הזהיר מפני מצב בו ינסה הרגולטור ליצור למעשה שני מקצועות - רואי חשבון לחברות גדולות ורואי חשבון לחברות קטנות. "זה נדון לכישלון, כי זה סותר את האינטרס הציבורי. בסך הכל השוק מסתדר בעצמו: משרדים קטנים לא לוקחים חברות גדולות ולהיפך. אם תהיה הפרדה בין שתי הרמות, המשרדים הקטנים יישלחו למלחמת הישרדות, כי יורידו אותם בדרגה".

אז מה כן ניתן לעשות לאור לקחי אנרון? התשובה של הילמן: "לכל היותר מה שצריך לעשות הוא ליצור אבחנה בין שירותי ביקורת לבין שירותים אחרים. התוצאה תהיה שוק לא ריכוזי, שיתאים את עצמו לדרישות השוק והציבור".

נציג המשרדים הגדולים באותו מושב היה יוסי בכר, מנהל משרד ליובושיץ-קסירר. גם הוא תקף את הנטייה להפריד בין הייעוץ לביקורת: "קשה לתחום את החלק של הייעוץ ולומר שרואה החשבון יעשה רק ביקורת. אני לא מבין למה עורך דין יכול לייעץ בבניית עיסקה, ורואה חשבון אינו יכול; רוב רואי החשבון שאני מכיר, טובים בזה יותר מעורכי הדין".

בכר חזר לנקודה המועלית תמיד כאשר מדברים על ריכוזיות בישראל: קוטנו של השוק. "שוק כל כך קטן, מלא ניגודי עניינים והבעיה היא לתחום אותם. האכיפה צריכה להיות בנושא האי-תלות, לעסוק באתיקה ולא להילחם בכוחות השוק. הריכוזיות היא טבעית וקשה להילחם בה".

בכר הסביר: "המורכבות של המקצוע מתעצמת, המקצועיות הנדרשת גוברת, הלקוח מבקש שיסבירו לו. את זה אפשר לפתח במשרדים שיש להם אפשרות להכשיר אנשים ולחלוק ידע בינלאומי. משרד קטן שלוקח על עצמו ביקורת של חברה ישראלית הנסחרת בארה"ב, צריך להיות על סף התאבדות מבחינת ניהול הסיכונים שלו, כי שכר הטירחה אינו מצדיק את פרמיית הביטוח שלו. כל האלמנטים הכלכליים הולכים בכיוון של ריכוזיות".

לאלו החוששים מפני פגיעה בתחרות, שיגר בכר הזמנה: "אני מזמין כל אחד לראות את התחרות בין המשרדים הגדולים על החברות הגדולות; הלוואי שהיתה כזו תחרות בכל שוק שאני מכיר. האם מצב התחרויות שונה בבנקאות? האם הוא שונה בענף הקמעונאות? האם הוא שונה בעריכת הדין?", שאל רטורית. חוץ מזה, הוסיף, עובדה שהחברות הגדולות מעדיפות לקבל שירות מהמשרדים הגדולים, אז למה להילחם בכוחות השוק?

לבכר היה נימוק נוסף נגד הפרדת הייעוץ: "המשרדים שרוצים לגדול, יכולים לעשות זאת בצורה גיאוגרפית ו/או במגוון השירותים שהם מעניקים. בישראל אין לנו אפשרות לגדול גיאוגרפית, כי לא יקחו אותנו לעשות ביקורת בבריטניה, כך שנשאר לגדול רק מבחינת תחומי העיסוק. למה מי שמוכר חולצות יכול למכור גופיות, ומי שמוכר ביקורת לא יכול למכור ייעוץ? אתם רוצים כללי התנהגות ושמירה על האי-תלות - בבקשה; אבל אל תהרגו את המקצוע".