הפיקוח על הבנקים: להזרים הון חוץ-בנקאי לחברות הכבלים

מבחינת הפיקוח, הכנסת גורם מממן חוץ-בנקאי תמתן את גובה החבות המשותפת של חברת הכבלים המאוחדת לבנקים, שתסתכם ב-5.5 מיליארד שקל ותקטין את חשיפת הבנקים המלווים לאשראי הגבוה של החברה הממוזגת.

לא פחות חשוב, סבור הפיקוח: הזרמת ההון תתגבר על מיגבלת לווה יחיד/קבוצת לווים, שתיווצר בגין שני בעלי המניות המובילים בחברה המאוחדת - אליעזר פישמן (בעל השליטה ב"גלובס") ושמואל דנקנר.

אתמול (ב') החליטה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, לזמן את המפקח על הבנקים, יואב להמן, להציג את שיקוליו, בהחלטה לייחס את חוב חברות הכבלים השונות, עם מיזוגן, לבעלי המניות בחברה המאוחדת.

ללהמן תהיה בעיה להציג בפומבי בבית המשפט את כל הנתונים שמשפיעים על החלטתו, בגין מצבו של בנק ביחס ללוה יחיד/קבוצת לווים ועל מצבם של לקוחות בבנקים, מבלי להפר את חובת הסודיות הבנקאית.

גישת הפיקוח על הבנקים היא לחומרה ולא לקולא, שכן במקרה בו יתממשו הסיכונים שבחברת הכבלים המאוחדת, הרעה במצב האשראי של אחד מבעלי המניות עשויה להשפיע על שאר עסקיו, על הלווה השני ועל המערכת הבנקאית. טלטלה קיצונית אפשרית כזו חוותה המערכת הבנקאית רק בראשית שנות ה-80 בפרשת כור.

הזרמת הון חוץ בנקאי לחברות הכבלים נראית כעת קשה לביצוע, אם כי המגמות החיוביות בקרב משקיעים ושוק ההון עשויות להוות הזדמנות גם לחברות הכבלים. מנגד, חברות הכבלים יכולות להציע דרך ביניים, בה חלק מחוב חברת הכבלים המאוחדת ייוחס לחברות האם, קודם המיזוג, וחלקו ייוחס לחברות הכבלים המאוחדת.

"לא יעלה על הדעת שהמפקח על הבנקים, בהבל פה, יגרום למהפכה בדיני החברות". כך אומר עו"ד יוסי כהן, מומחה לדיני חברות.

לדברי כהן, קביעתו של המפקח יואב להמן, מנוגדת לחוק מפורש של הכנסת, חוק החברות. לדבריו, אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר בדיני החברות הוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, לפיו בהעדר חריגים, כגון תרמית של בעלי המניות, הברחת נכסים וכיו"ב, לא ניתן לחייב את בעל המניות בחובות החברה. לאור זאת, טוען כהן, אין ספק שתמיהתה של השופטת ורדה אלשיך, כפי שהובעה בהחלטתה, "מוצדקת ומובנת".