מגמת המיזוגים והרכישות תופסת תאוצה

סאנגסטאט מתמחה בתרופות המונעות דחייה של איברים מושתלים מצד המערכת החיסונית. תרופת הדגל של החברה היא Thymoglobulin - נוגדן למניעת דחייה של כליות מושתלות ואיברים אחרים. התרופה הזו לבדה מקיפה מכירות של 77 מיליון דולר ותורמת יותר ממחצית הכנסותיה של סאנגסטאט.

ג'נזיים, מצידה, אחרי שהתמחתה במשך שנים במחלות גנטיות נדירות כמו פאברי וגושה, מבצעת כניסה במחיר לא רע לשוק התרופות המיועדות למושתלי האיברים. לדברי האנליסטים, שתמכו בעסקה, שוק התרופות למניעת דחייה של איברים הוא שוק נישה בפני עצמו, ולכן מותאם לפעילותה.

גם שיווקית, אמור להיות היגיון בצירוף שתי החברות - כיוון שג'נזיים מעורה היטב בשוק הרופאים העוסקים במחלות כליות (בגלל תרופת הרנאג'ל שלה, הניתנת לחולי דיאליזה), באותה נשימה היא תוכל להציע להם גם את התרופות של סאנגסטאט. ואגב, לג'נזיים גם יש צנרת התחלתית משלה בתחום התרופות נגד דחיית איברים.

עניין אחר, נעים פחות: מאיר יעקובסון, מבעלי חברת מדיסון פארמה ונשיאה, נעצר בידי מחלקת החקירות של המכס בחיפה והצפון בחשד להגשת מסמכים כוזבים למכס. החוקרים טענו כי יעקובסון קיבל לכאורה ממשרד הבריאות אישור לפיו תרופה נגד אנתרקס אינה מיוצרת בישראל. קבלת האישור אפשרה לו לכאורה לא לשלם מיסים כנדרש על יבוא התרופה.

אין עדיין לדעת מה תעלה החקירה, אבל בתסריט הגרוע ביותר, הפגיעה שהיא תקרין תהיה לא רק אישית ועסקית אלא גם ציונית: מדיסון מייצגת בארץ 17 חברות ביוטק זרות, ביניהן ביוג'ן, TXT ואמרשאם, וגם מנהלת עבורן את הניסויים הקליניים בשלבים המתקדמים. אם העסקים במדיסון ייפגעו, עלולים להיתקע פה מערכי ניסויים שלמים.

תגובת מדיסון-פארמה: "העיסקה בוצעה לבקשת משרד הבריאות. התנהלותה וביצועה על כל שלביה ופרטיה בוצעו בכפוף לחוזה והנחיות ברורות של משרד הבריאות, משרד האוצר משרד הביטחון ומשרד המשפטים בליווי משפטי וחשבונאי מלא ובהתאם לכל הוראות החוק. פרט לכך הננו מנועים מלהתייחס לפרטים נוספים בקשר לעיסקה בשל חובת הסודיות החלה עלינו כלפי המדינה".

********

מרוב מנגנוני פיקוח לפעמים לא רואים את היער. במסמך שהגיע לידי "גלובס" מפורטת רשימת המוסדות שהותרה להם עריכת ניסויים בבעלי חיים לפי סעיף 12 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), ומוסדות שאושרה להם הקמת ועדה פנימית (סעיף 14). את המסמך, עליו מופיע התאריך 24 דצמבר 2001, הציגה המועצה לניסויים בבעלי חיים במסגרת עתירה שנדונה בבית המשפט המחוזי בת"א, בה ייצגו את העמותה למען מדע מוסרי עו"ד חגי אשלגי ועו"ד שגיא אגמון.

הרשימה הזו מעלה יותר שאלות מאשר תשובות.

קצת רקע: על פי סעיף 13 לחוק, המועצה לניסויים בבעלי חיים אמורה למנות מבין חבריה ועדה המוסמכת להתיר ניסויים, כאשר "היתר הוועדה יהיה כפוף להוראות החוק ולכללי המועצה שנקבעו לפיו חוק". אלא שבסעיף 14 נפתחים פתחים צרים לפעולות מסוג אחר. מדובר, בין השאר, במתן אפשרות ל"משרד ממשלתי, מוסד להשכלה גבוהה, מוסד חינוכי או מוסד שאישרה המועצה לעניין זה", להקים ועדה פנימית שתמלא תפקיד דומה. לפי החוק, ועדה פנימית שכזו מחויבת בדיווח למועצה על הניסויים שהתירה פעם בשישה חודשים.

בסעיף 14 (ב) מתיר החוק: "הוועדה תפעל לפי כללי המועצה או לפי כללים פנימיים, שקבע לעצמו המוסד ושאושרו על ידי המועצה". לשם מה יש לטרוח ולקבוע כללים פנימיים? סבירות גבוהה יש לאפשרות שאותם כללים פנימיים ינוסחו בחופזה ובאופן מעמיק פחות מהאופן שבו נוסחו כללי המועצה, ולכן יהיו גם גמישים יותר.

פתח נוסף נפתח בסעיף של מספר חברי הוועדה. בסעיף 13 לחוק נקבע במפורש כי בוועדה המפקחת הארצית יישבו שלושה חברים לפחות. ואילו בסעיף 14, המתיר הקמת ועדה פנימית, לא הוגבל מינימום של מספר חברים, אלא רק נאמר ש"אחד מחבריה רופא וטרינר". רוצה לומר, ייתכן שגם שניים יכול להיחשב למינימום. במינהל השירותים הווטרינריים, במכללת יהודה ושומרון ובמספר חברות מסחריות (אומריקס, טבע נתניה, NST, אפיג'נסיס) יושבים פחות משלושה חברים בוועדה הפנימית.

בעמותה למען מדע מוסרי טוענים כי הקמת ועדה פנימית - במקום היעזרות בוועדת הפיקוח הארצית - נגזרת בעצם מסעיף שהוא בגדר יוצא מן הכלל בחוק. בפועל, היוצא מהכלל נהפך לכלל: על פי הרשימה, ל-35 מתוך 40 מוסדות וחברות שאושרו להם עריכת ניסויים יש ועדה פנימית. מדובר בכל האוניברסיטאות הגדולות, חברות הביו-פארמה המובילות ובתי החולים הגדולים. רק שניים מאלה שלא אושרה להם ועדה פנימית אכן פונים לוועדת הפיקוח הארצית לקבלת אישור - השאר מסונפים לוועדות פנימיות של מוסדות אחרים. "זה ליקוי מהותי בתפקוד של המועצה", אומרת היו"ר, איילת סלעי-רייז. "כל הרעיון הוא שיהיה אלמנט של פיקוח".

"גלובס": מה פסול בעצם בוועדה פנימית?

סלעי-רייז: "הוועדה הרבה יותר חלשה מבחינת החוק מאשר המועצה. על חברי מועצה חלים חובות שלא חלים על אנשי ועדה פנימית. הוועדה הפנימית מסתתרת תוך המוסד, זו לא מועצה לאומית שחייבת לתת דין וחשבון.

"בנוסף, זה פגם מהותי שחברי מועצה הם גם יו"ר ועדות פנימיות. ברגע שחבר מועצה יושב בוועדה פנימית, הוא בא אחר כך למועצה ואומר שהכל בסדר. והוועדות הפנימיות מאוישות רק על ידי עובדי המוסד עצמו, כך שבעצם הם מאשרים ניסויים לקולגות שלהם. יכלו לעשות גם חילופים, למשל שאנשים מאוניברסיטה אחת יאשרו ניסויים לאוניברסיטה אחרת. אבל הם רוצים להשאיר הכל בתוך המערכת. זה לא מקרה אחד שאפשר לומר שיצא בטעות, את רואה את זה כשיטה".

דוגמה לניגוד אינטרסים היא המקרה של פרופ' אהוד זיו, חבר ועדה פנימית שהוא גם יו"ר הפורום האוניברסיטאי לעידוד המחקר הביו-רפואי. אומרים בעמותה למען מדע מוסרי: "זיו טוען בשם הפורום האוניברסיטאי שאין שום סיבה לעשות תיקונים בחוק. אף אחד לא רוצה שיראו את הפאשלות שהוא עושה". סלעי-רייז מזכירה כי זיו התנגד מרה בדיון בכנסת להצעה שבוועדה פנימית יישבו ארגוני זכויות בעלי חיים.

ומה לגבי הוועדה הארצית עצמה? בעמותה מעריכים כי זו הפסיקה לתפקד למעשה ברגע שד"ר רוני קלמן עזב את תפקידו כראש הוועדה עקב ניגוד אינטרסים, לפני כשנתיים. ובינינו, מי צריך אותה כשלכל אחד יש היום ועדה פנימית.

"גלובס" הפנה שאלות בנושא לדובר משרד הבריאות, שהשיב לאחר בירור עם פרופ' זלינה בן גרשון, נציגת משרד הבריאות במועצה:

1. מאז התאריך האמור, סוף דצמבר 2001, ועד היום, האם קיבלו גופים נוספים אישור להקמת ועדה פנימית? אם כן, כמה גופים?

תשובה: "מאז דצמבר 2001 ועד היום קיבלו ארבעה מוסדות נוספים את אישור המועצה לניסויים בבעלי חיים להקמת ועדה פנימית".

2. נטען כי המצב האידיאלי על פי החוק הוא הקמת ועדת פיקוח של המועצה, וכי העובדה שמוסדות רבים כל כך מחזיקים ועדה פנימית מעידה על ליקויים. מה תגובתכם? תשובה: "הטענות בשאלתך מערבבות בין עניינים שונים זה מזה. על פי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד-1994, לא קיימת ועדת פיקוח של המועצה ואינני מכירה הצעה להקימה.

המועצה מפקחת על ניסויים בבעלי חיים בישראל באמצעות דיווחי המוסדות למועצה על ניסויים שאושרו על ידי הוועדות הפנימיות ועל בעלי חיים ששימשו בפועל לניסויים. היועץ המדעי של המועצה בודק דיווחים אלו ומציג את ממצאיו למועצה. המועצה מפקחת על המתקנים בהם מוחזקים בעלי חיים ועל תנאי אחזקתם על יד הרופאה הווטרינרית של המועצה. קיומן של ועדות פנימיות במוסדות בהן אישרה המועצה ביצוע ניסויים בבעלי חיים מעוגן בסעיף 14 לחוק".

3. בחלק מהוועדות הפנימיות בגופים העורכים ניסויים יושבים חברי המועצה לניסויים בבעלי חיים. האם אין בעובדה זו כדי לסתור את עיקרון הפיקוח שעליו מושתתים סעיפי החוק באשר לוועדות המפקחות על ניסויים?

תשובה: "הן האישור והן הפיקוח על ניסויים הם נושאים הדורשים מומחיות וידע מעמיקים. מספר האנשים בארץ שהתמחו בנושאים אלו אינו רב, ולכן הם מכהנים ביותר ממוסד אחד. המועצה אינה דנה בניסויים פרטניים ואינה מאשרת אותם (ההדגשה במקור). העובדה שחברי מועצה משמשים כחברים ואף כיו"ר ועדות פנימיות במוסדות השונים רק מהדקת את פיקוח המועצה על הנעשה בהם.

4. נטען כי בחלק מהוועדות כנ"ל יושבים בעלי אינטרסים מנוגדים לפיקוח על בעלי חיים. בין אלה: פרופ' אשר משורר (ועדה בסיגמא אולדריץ' ישראל, בעל מניות בחברת הרלן העורכת ניסויים בבעלי חיים), פרופ' אהוד זיו (ועדה באונ' העברית, ראש הפורום האוניברסיטאי לעידוד המחקר הביו-רפואי), ד"ר רוני קלמן (ועדה באונ' העברית, בעל מניות בהרלן), ד"ר נעם קריב (ועדה פנימית באונ' ת"א, מנהל בית החיות של אונ' ת"א). האם אין בכך כדי לסתור את עיקרון הפיקוח האמור?

תשובה: "אנשי המחקר המומחים החברים בוועדות הפנימיות של המוסדות המאשרים ניסויים, הם חלק מהפיקוח על הניסויים. המועצה מורכבת על פי חוק מאנשים המייצגים תחומים וגישות שונות".

5. נטען כי הוועדות הפנימיות בכל מוסד ומוסד מאוישות רק על ידי עובדי אותו מוסד, באופן הסותר את עיקרון הפיקוח המאוזן, וכי במקום נציגי ציבור יושבים בחלק מהן מינויים של המוסד עצמו.

תשובה: "הרכב הועדות הפנימיות נקבע בסעיף 14 (א) לחוק. המועצה הוסיפה על הדרישות המנויות בחוק דרישה לצרף לוועדה פנימית במוסדות תעשיה חבר חיצוני שאינו מועסק ואינו בעל עניין בחברה.

"אין בחוק דרישה לנציגי ציבור. במוסדות האקדמיים חברים בועדות מינויים של המוסד עצמו, כנהוג בכל יתר הוועדות המקצועיות של המוסדות להשכלה גבוהה, ובמסגרת החופש האקדמי של המוסדות. נהלי הדיון והפיקוח של המועצה לניסויים בבעלי חיים זהים לנהלים ולדרכי הפיקוח הנהוגים בגופים דומים במדינות העולם המערבי".

aviva-m@globes.co.il