מסר מרתיע

יחד עם זאת, יש להתריע ללא הרף מפני חוקי מס בלתי מאוזנים, שהשפעתם המצטברת לטווח ארוך הינה שלילית ומסוכנת. חוקים שכאלו משמשים - לפעמים - כתמריץ רב עוצמה לפעולות תגמול שונות מצד הנישומים המתוסכלים, ומהווים תשתית למועקת מס מכבידה ומיותרת.

ברשימה זו נביא ארבע דוגמאות "טריות" למקרים שכאלו:

חברה נשלטת זרה (חנ"ז) במסגרת הרפורמה "הגדולה" במס הישיר, ובמטרה למנוע התחמקות אלגנטית מהמיסוי הפרסונלי, נקבע כי תושבי ישראל שהינם בעלי שליטה ב"חברה נשלטת זרה" (שמרבית הכנסותיה - או מרבית רווחיה - הינם בעלי אופי פסיבי) יחוייבו במס בישראל, במקרים מסוימים, בשל דיבידנד רעיוני מאותה חברה שטרם שולם בפועל. כפועל יוצא מכך, במועד חלוקת הדיבידנד בעין - או במועד מכירת המניות - ייזקף סכום המס הרעיוני בערכים צמודי מדד כנגד המס החל.

משום מה לא נכללו בפקודת מס הכנסה הוראות המתייחסות למקרה בו הרווחים שנוצרו בחנ"ז יתפוגגו ויחלפו להם לבלי שוב (ללא מימוש בפועל ע"י בעל השליטה הישראלי), ונראה כי המס הרעיוני שהוטל במקרים אלו (בדיעבד) שלא לצורך - לא יוחזר.

דיבידנד שנתקבל לפני מכירת המניות במסגרת אותה רפורמה, נקבעו הוראות המתייחסות למקרים בהם נתקבל תחילה דיבידנד פטור ממס (או דיבידנד החייב במס בשיעור מועדף), ובמהלך השנתיים שלאחר מכן נמכרו המניות בהפסד הניתן לקיזוז לצורכי מס.

ההוראות הללו נועדו למנוע מצב שבו "ייהנה" הנישום לצורכי מס מהפסד מלאכותי (בלתי כלכלי) ממכירת המניות, בעוד שקודם לכן קיבל דיבידנד פטור ממס (או דיבידנד מועט מס).

משום מה, לא נכללו בפקודת המס כל הוראות למצבים הפוכים, בהם הנישום מקבל תחילה דיבידנד החייב במס מירבי (25%) ולאחר מכן הוא מוכר את המניות הללו - ודווקא הנישום מבקש "להגדיל" את שווי המכירה לצורכי המס ולהחזיר לו את המס ששולם על הדיבידנד.

הרמת מסך סלקטיבית במסגרת החוק להבראת כלכלת ישראל נכללו כמה הוראות שנועדו להקנות לרשויות המס יכולת משופרת (עוד יותר) בתחומי הגביה והאכיפה.

בין היתר, הוענקו להם הסמכויות לגבות את "חובות המס הסופיים" של תאגיד א' מתאגיד ב', אם הועברו לתאגיד ב' פעילויות או נכסים ללא תמורה - או בתמורה חלקית - ובלבד שהסכומים שייגבו לא יעלו על שווי הנכסים ו/או הפעילויות שהועברו ללא תמורה הולמת כאמור.

הסמכויות האלו ניתנות להפעלה כאשר ניתן לזהות בשני התאגידים הללו "בעלי שליטה", שמחזיקים לבד או ביחד עם "קרוביהם" לפחות ב-25% מאמצעי השליטה באותם תאגידים.

אין צורך להסביר כי מנגנון זה עלול לגרום פגיעה כספית קשה (בעקיפין) בבעלי המניות התמימים, ששילמו במיטב כספם בשל מניותיהם בתאגיד ב', ובדיעבד הפכו - שלא בטובתם - לבני ערובה בידי רשויות המס.

וראה זה פלא, למרות הפגיעה הכספית הקשה, שנחשפו לה אותם בעלי מניות, לא טרח המחוקק הישראלי - למצער - להקנות להם זכויות נשיה משופרות כלפי בעלי השליטה בתאגיד א'.

התעלמות מרכישת מניות בחברת הפסדים בימים אלו הוכרעה סופית בבית המשפט העליון "פרשת רובינשטיין" (ראה 3415/97 מיום 31.7.2003), ונקבע - מפיו של הנשיא אהרון ברק - כי פקיד השומה רשאי להתעלם מהפסדים שנצברו בחברה פלונית, קודם שנמכרו המניות באותה חברה לבעלים חדשים, אם מדובר בעסקה שמטרתה המהותית היחידה הינה הפחתת מס "בלתי נאותה".

מבלי להרחיב את הדיבור על המקרה הספציפי, ברצוננו להעיר כי טוב היתה עושה נציבות מס הכנסה אילו הודיעה (מיזמתה), כי במקרים שכאלו, יהיו ההפסדים הללו ניתנים לקיזוז בידי בעלי המניות "הישנים" (שאם לא כן, הרי מדובר בכפל מס, שכן איש לא יוכל לעשות לעולם שימוש באותם הפסדים).

כולנו רוצים להאמין, שאין רשויות המס מתכוונות לקפח את הנישומים במודע ושלא לצורך. אשר על כן, יש להתריע ולהישמר מפני חוקי מס בלתי מאוזנים, שגלום בהם - לטעמנו - מסר מרתיע ומעכב צמיחה.