פערים בתפיסת הצדק

מכאן שככלל, רצוי כי לא ייווצרו פערים גדולים מדי, ולעיתים תכופות, בין התחושה של רוב הציבור, באשר לתוצאה "הצודקת" של הליך משפטי לבין פסיקת בתי המשפט, לפחות בערכאה העליונה שעליה אין עוד ערעור.

מובן שאין השופטים צריכים לראות עצמם מחויבים לפסוק, בדרך שתמצא חן בעיני רוב הציבור. עם זאת, איני רואה פסול בכך שבתי המשפט ייקחו בחשבון בתוך מכלול שיקוליהם (ולא בתור שיקול מרכזי) האם תוצאת פסיקתם לא תפגע באמון הציבור במערכת המשפט.

המצבים הטיפוסיים בהם נוצרים פערים בין תפיסת הצדק של הציבור ותפיסת הצדק של בית המשפט הם אלה:

1 לציבור יש מידע כללי בלבד, על האירוע נשוא ההתדיינות, ואין הוא בקי בפרטים המשנים את התמונה. לדוגמא: אדם מואשם שהרג את חברו אך הציבור אינו יודע את הרקע למעשהו (התגרות, או התקפה מצד הקורבן).

2 לציבור אין מידע על מהות ההליך, ומטרותיו (למשל אבחנה בין הליך מעצר שמטרתו הבטחת הליך משפטי תקין ומניעת סיכון, לבין ענישה בסוף המשפט שמטרותיה גמול הרתעה, מניעה, ושיקום).

3 .הציבור הורגל במשך שנים לקיומו של דין מסוים, ופסיקת בית המשפט ניתנת בעקבות רפורמה בחקיקה או בפסיקה, שהציבור אינו מודע לה (למשל מעבר משיטה השמה את הדגש על מילות החוזה לשיטה השמה את הדגש על "תכלית החוזה").

4 חל שינוי בתפיסות ובערכים שהציבור מחזיק בהם (למשל בנושא מעמד האישה), אך נדרש זמן עד ששינוי זה מופנם ע"י המערכת המשפטית.

5. קיימת טענה, בעיקר בפי פוליטיקאים, כי מערכת הערכים של השופטים שונה, לפחות בנושאים מסוימים, מזו של רוב הציבור, בשל הרקע הסוציולוגי תרבותי של הקבוצה החברתית, שממנה יוצאים רוב השופטים.

לא אתייחס לאפשרות האחרונה בשל אופייה הפוליטי. מדובר גם בטענה שיש לבסס אותה בראיות הנסמכות על מחקר סוציולוגי מעמיק, ולא על אינטואיציה או רכילות גרידא. גם האפשרות הרביעית, בשל מורכבותה, אינה מאפשרת דיון במסגרת רשימה זו.

אשר לשלושת המצבים הראשונים, הרי הם נגרמים כולם מהעדר מידע מספיק. אין לבוא בטענות אל אמצעי התקשורת. אלה פועלים בלחץ של זמן ו"מתמצתים" את מה שנראה להם להיות עיקר ההחלטה או פסק דין של בית המשפט. בדרך כלל אין להם את האפשרות לבדוק את ההקשר הכללי של הפסק ולהעבירו לציבור הקוראים, אם כי פה ושם ניתנים הסברים על ידי פרשנים משפטיים.

במקרים מסוימים, דוברת מערכת בתי המשפט מגיבה לטענות נגד פסקי דין ספציפיים, וזאת בדרך כלל רק כאשר השופט הנוגע בדבר מרגיש שהוא נתון לביקורת ציבורית ומבקש כי תפורסם הודעה מבהירה.

אין זה רצוי שהתגובה וההסבר יבואו רק באותם מקרים בהם שופט זה או אחר מרגיש עצמו נפגע מביקורת ציבורית. חייבת להתקיים מערכת במסגרת הדוברות של בית המשפט שתיזום פרסומים בכלי התקשורת לגבי פסקי דין והחלטות שיש בהם עניין לציבור, המסבירים את ההקשר העובדתי והמשפטי הרחב שלהם: לא בנימה אפולוגטית, ולא בניסיון לשכנע שהתוצאה נשוא פסק הדין היא היחידה הנכונה, אלא מתוך מגמה להראות שההחלטה נמצאת במתחם של לגיטימיות וסבירות.