קץ האתיקה

סוף סוף מצאה מועצת העיתונות את האשם בהידרדרות האתית בתקשורת הישראלית: משה נגבי, הפרשן המשפטי הוותיק. הפושע האתי הזה אשם בכך ששידר בערוץ הראשון פרשנות על עיסקת טיעון בין עופר נמרודי לבין הפרקליטות. עיסקה אמנם נחתמה, אבל נמרודי התלונן שדברי הפרשנות היו נגועים בניגוד עניינים. בית הדין לאתיקה, בערכאת ערעור, מצא שנגבי ראוי לאזהרה בגלל שהעמיד עצמו במצב של ניגוד ענינים בכך שלא עשה גילוי נאות, כלומר לא יידע את המאזינים שפוטר מ"מעריב".

לא בסדר? אם כן, אז לפחות עוד 90% מעיתונאי ועיתוני ישראל הם לא בסדר, ואת ה-10% אני מעניק רק מחמת הספק. כשב"מעריב" מתנהל מסע נגד ניצב משה מזרחי שהיה חוקרם של הנמרודים - זה אתי? זה לא ניגוד עניינים? כש"ידיעות אחרונות" ממלא עמודים שלמים על, למשל, טכס בחירת מלכת היופי המאורגן על ידו - זה אתי? כשכל העיתונים הגדולים מפרסמים מודעות סקס, לכאורה בניגוד לחוק, זה אתי? כשכוכבי תקשורת עוסקים בריש גלי בפרסומת, במקרים רבים בתחומי הכתיבה שלהם - האם יש דבר יותר לא אתי?

מה המסקנה? ובכן, יכול להיות שצריך להכריז על קץ האתיקה. העמדת הפנים כאילו היא עדיין קיימת, נזקה מרובה מתועלתה, כי הציבור חושב שמה שהוא רואה ושומע מבוסס על עיתונאות אתית, וזה אינו נכון. צריך לומר לציבור את האמת, כדי שלא יהיו אשליות. מדובר בתקשורת מסחרית המגלגלת המון כסף. ובמקום שיש הרבה כסף, כללי האתיקה מרגישים כמו דגים ביבשה.

מקרה נגבי הוא דוגמא למה שהכסף עושה. בעולם בו הכסף מדבר, הדפוק הוא מי שאין לו כסף, כמו נגבי. אנשים עם ממון, כמו בעלי העיתונים, שוכרים את שרותיו של עורך דין צמרת כדי להשיג הרשעה נגד מי שאין לו. מול נגבי, בבית הדין לאתיקה, התיצב לא אחר מאשר עו"ד דן אבי-יצחק. נגבי יכול להרשות לעצמו ייצוג כזה?

מעניין איך מרגישים הפרופסורים הנכבדים של מועצת העיתונות לאחר שמצאו את נגבי, מכל העיתונאים, מכל בעלי העיתונים, נגוע בעבירה אתית. אם הם חשים שמץ של אי נוחות, יש לי בשבילם הצעה שתאפשר להם לעשות מעשה שהוא מתבקש: הכריזו על ביטולם של כללי האתיקה, מכיוון שממילא אינכם מסוגלים לאוכפם. תאמרו לציבור שזה המצב, שאין אתיקה, כדי שיידע הציבור, כי המוצר שהוא מקבל היום מהתקשורת הוא ברובו מסחרי, לא עיתונאי.