מי כאן בעל הבית?

ריבלין החליט לדלל את אורחי הוועדות בשבוע שנפתח בעיצומה של סערת שרון ופינוי רצועת עזה ונמשך ברעידת האדמה שעדיין מזעזעת את ממשלתו. ריסוק אבני הכליות שעבר ראש הממשלה בתל-השומר לא הוסיף בריאות לאף אחד. מלחמת הירושה צוברת תאוצה.

סימן בדוק לכניסת המערכת הפוליטית לעידן האי-ודאות, הוא העלייה הפתאומית במפלס הנוכחות של חברי מרכז הליכוד במשכן הכנסת. לא קשה לטעות בהופעתם. תמיד בחבורות, אשר כל ח"כ ליכוד מסתער עליהן בצ'אפחות וחיבוקים. חסר לו שייערך לקבלת פנים פחות לוהטת, הם נעלבים מהר. אחר כך פותחים שולחן במזנון הח"כים. פחות משטיח אדום בקודש הקודשים של הפוליטיקה המקומית, יפגע בכבודם.

מכאן ועד להודעה חדשה הם ירגישו כמו בבית. יפגינו נוכחות ויכבשו כל פינת מנוחה. יחזרו על פתחי לשכות הח"כים או יתנחלו בהן, לפי מידת הקירבה והתלות. בין לבין, הם יקיימו בוועדות תצפיות מלחיצות אחרי התנהגות נבחריהם. לרגע לא ישאירו מקום לספק מי כאן בעלי הבית האמיתיים.

מי נתן את ההוראה?

השבוע נפל דבר. קבוצה מסניף אשקלון נעצרה בדרכה לוועדת הכספים. מחסום חבלים נמתח לרוחב המסדרון בתוספת חומה של משמר הכנסת. האשקלונים פתחו פה וניסו להתפרץ, המשמר הגיב בכוח. הכל אולי היה קורה אחרת, אלמלא הנוכחות המקרית של אחד מערוצי החדשות. המצלמה הזמינה אקשן. תוך שניות היה אחד הגיבורים על הקרשים. ח"כים שנזעקו מהצעקות עשו הפרדת כוחות.

בחורי המשמר התנצלו שהם רק ממלאים הוראה של יו"ר הכנסת. גילה גמליאל צלצלה לבדוק. ריבלין אישר. היא חשבה שהוא עושה את טעות חייו. אחד משלנו יאסור על חברי המרכז שלו כניסה לוועדות? לסיפור צמחו כנפיים, כמו שקורה לרבים מסיפורי הכנסת. הוא קיבל ממד מפלצתי ככל שהתרחק מהקשרו. שעה ארוכה הוא אפילו איים על השותפות האמיצה בין הליכוד לשינוי.

האיום נבע מהידיעה שריבלין נתן את ההוראה במענה לרוני בריזון ורשף חן משינוי. בליכוד רתחו על החבר'ה משינוי שנבחרים במרכז סמלי, 200 חברים, ולא מבינים את הקושי שביצירת מרקם יחסים עם מרכז גדול פי 10-15.

חן הכחיש למחרת כאילו התכוונו להתנכל לחברי מרכז הליכוד: בריזון, חבר ועדת הכספים, היה היוזם. הוא רק נתן לו יד כדי שלא יחזרו התמונות שעברו על הוועדה בדיוני התקציב. בריזון לא ישכח איך שמרו ראשי ערים מהליכוד ונושאי כליהם על נציגי הסיעה בוועדה ב"אישית לוחצת" כדי שיעבירו את ההחלטות הנוחות להם.

בריזון התייחס אליהם בתור לוביסטים, וחטא בהכללה לשתדלנים המקצועיים המורשים לפעול במגבלות חמורות, האוסרות פיתוי ואיום. חברי מרכז, או סתם עסקנים מטעם עצמם, הם זן לא חדש של לוביסטים לא מורשים, ללא אידיאולוגיה. הנורמות שלהם לא נעלמו גם מעיני היו"ר. בריזון וחן התפרצו לדלת פתוחה.

ריבלין חשש להתעמת איתם ביוזמתו. בפריימריס האחרונים הם כבר דחקו אותו לשולי רשימת המועמדים. לא מן הנמנע שהוא בכלל עודד בעקיפין את היוזמה משינוי לבקש את ריסון התופעה. אבל גם הוא התנער השבוע מכל מידע מוקדם על הופעת חברי המרכז מאשקלון.

בבדיקה לאחר מעשה, התברר שהיו שם רק שני חברי מרכז אשר נלוו אל משלחת עובדי מפעל עשות-אשקלון. הם באו לעכב את החלטת ההפרטה בוועדת הכספים, עד שיובטחו זכויות הפנסיה שלהם. אחר-כך הייתה מחלוקת אם חסימת המסדרון והזמנת משמר הכנסת היו לפי צו של ריבלין או לבקשת יו"ר הוועדה, אברהם הירשזון. האחרון כבר עשה לעובדים שימוע בוועדה וניהל מו"מ עקשני לטובתם גם בקטע הפנסיוני. הוא לא רצה שהם יפוצצו אותו.

לשכת הירשזון היא היום אחד היעדים המועדפים לעלייה-לרגל של חברי המרכז. גם הירשזון נדחק לשולי הרשימה בפריימריס, אבל בניגוד לריבלין הוא לא מתכוון לחזור על החוויה המשפילה. ריבלין מתגרה בגורלו הפוליטי. הוא חוזר ומודה ששילם עד כה מחיר לא קל על סירובו להשתתף ב"חוקי משחק אחרים" בזירת הליכוד.

הכתובת על הקיר הופיעה מיד אחרי התקרית עם עסקני אשקלון. עוזי כהן הוציא לריבלין "תעודת פטירה". לשון חדה יש לכהן, סגן ראש עיריית רעננה ומהעסקנים המובילים במרכז הליכוד. למחרת הוא התנצל שלא התכוון להוציא חוזה על ראש היו"ר אלא לאותת לו שמעשיו מקרבים את קיצו הפוליטי. במלים שבהן התבטא השבוע על ריבלין אפשר למצוא גם איום על שרון אם לא יציית לחברי המרכז.

ריבלין סימן בהוראה שלו את גידולי הפרא במטרה לייבש אותם במרכז, אחרי ששיחקו לידיו בשבירת הכלים של השיח הפוליטי ההוגן. הוא נוקב בשמו של פעיל אשר גובה כספים תמורת שידול הח"כים.

תן 500 ש', קבל פגישה

תמונת המצב לא מפתיעה את דן תיכון. יו"ר הכנסת בשנים 9-1996 והיום יו"ר רשות הנמלים, נשאר חבר מרכז לא פעיל במיוחד. לפני ימים אחדים התקשר אליו מכר וביקש שיארגן לו פגישה עם שר מהליכוד. תיכון ביקש שיחזור אליו בסוף השבוע. לאיש אצה הדרך. הוא תפס חבר מרכז בעיר מגוריו וקיבל את הפגישה תוך יום תמורת 500 שקל.

תיכון גאה בעצמו עד היום איך שם קץ בראשית כהונת היו"ר לג'ונגל של אישורי הכניסה הקבועים לכנסת, והסדיר את פעולת הלוביסטים המקצועיים. לא פחות מ-2,000 אישורים ניתנו בממשלות ליכוד קודמות גם לפעילי המפלגה. לא אחד התחזה בעזרתן לחבר כנסת. תיכון הוטרד מאובדן הפיקוח על כניסותיהם ונוכחותם המלחיצה בקרבת הח"כים. רחבעם זאבי ז"ל דילל בשליחותו את השורות. 1,800 נותרו בחוץ. במחשבה שנייה הוחזרו התעודות לכמה מראשי הערים.

חברי המרכז איימו על תיכון שלא יבחרו בו לקדנציה נוספת. הם טענו שקרבתם לח"כים משרתת את הדמוקרטיה בהיותם חוליית הקשר בין השטח לנבחרים, והשטח מצפה משליחיהם לעזרה במצוקה או בהסתבכות עם הביורוקרטיה. חבר המרכז הוא המתווך שמגייס את הח"כ המתאים, ואם רק יספק את הסחורה, הוא מבטיח את בחירתם שלו ושל הח"כ לתקופה נוספת.

תיכון וריבלין חושבים שזו השחתת הדמוקרטיה אם חברי המרכז גורמים לנבחרי הליכוד להעדיף את סדר היום האישי על פני סדר היום הלאומי. תיכון אומר שהיה מודע "לסיכון המקצועי" הזה בשלילת התעודות, כי בלאו הכי התכוון לפרוש. בכל ביקוריו במשכן מאז, הוא נוכח ש"המצב חזר לסורו. העסקנים מפגינים נוכחות בכל פינה, במזנון, בוועדות ובחדרי הח"כים. בשקט וכלפי חוץ במאור פנים ידידותי הם מזכירים את כוחם להתחשבן עם מי שלא ימלא את רצונם.

תיכון: "הנורמה הזאת רודפת אותי גם היום, במשבר רשות הנמלים. חברי המרכז שולטים בוועדים. הם מציעים להחזיר אותי לכנסת או שואלים אם אני רוצה להיות נשיא המדינה. המחיר ידוע מראש, ולא קשה לראות את האכזבה על פניהם כשהם מטלפנים למי שמטלפנים ומודיעים שאני לא מסכים".

"יש גבול להכנסת האורחים הזאת ולטובות שצריכים לעשות להם", אומר ח"כ מכהן בליכוד. "נכון שאנחנו חייבים להם ותלויים בהם, אבל הם לא חייבים לשבת לנו על הווריד עם התזכורת הזאת. אף אחד לא יעיז להודות לרובי ריבלין בגלוי אבל בהצבעה חשאית כמעט כולם יחזקו את ידיו". *