ממזר גדול, אברום

אברום. מה אומר לכם שם כזה? - חברה'מן, חמוד כזה, איש רעים להתרועע. יש ניחוח צופי לשם הזה, מעין ילד טוב צופים, או השומר-הצעיר, או כמו במקרה שלו, בני-עקיבא. משהו נקי, ישר, תמים. בחור שאפשר לסמוך עליו, שמילה שלו היא מילה, שאפשר ללכת אחריו בעיניים עצומות, לא?! ואם כל זה בא בעטיפה של פנים עגולות וחייכניות, שעליהן יושבת כיפה סרוגה, אז בכלל. ואם בתוך העטיפה שוכן אדם שמאמין לא רק באלוהים אלא גם בחופש הדעה והאמונה, מתנגד מובהק לכל כפייה, אז כבר אין מה להגיד.

אברום. לא אברהם, אלא אברום. יש לזה משמעות. אברהם זה אדם מסוג אחד, אברום מסוג אחר לגמרי. קשה לראות את אברום בורג בתור אברהם. למה?

ובכן, כי הוא אברום, זה למה. השם אברהם משדר רצינות, כובד ראש, בגרות אולי. וזה פשוט לא אברום. זוכרים איך הוא רץ למיקרופון להספיד את מותו (המדומה) של אמנון רובינשטיין? אני חושב, שאברהם לא היה רץ. אברהם היה עושה טלפון או שניים לפני שהוא מספיד. לא היה עולה על הדוכן להודיע על הבשורה המרה לפני שהיה מקבל אישור בדוק. כך היה נוהג אברהם. אבל בורג הוא אברום.

איך הצליח האברום לטפס למעלה? טוב, זו אינה שאלה כל-כך קשה. הוא לא הראשון שטיפס בעזרת חיוכים, טפיחות על השכם, ייחוס משפחתי, בלהיות הדתי של החילונים, זה לא בלתי מובן. מה בכל-זאת לא מובן? - שהאברום טיפס וטיפס וכמעט הגיע אל הטופ שבטופ. לא היה חסר הרבה שיהיה מנהיג של ממש. בהתחלה של מפלגת העבודה, אחר-כך אולי של העם. וזה כבר מדהים.

היו"ר והיועץ

למה מדהים? - תסתכלו על מה שהאיש עשה בחייו. מה אתם רואים? לא רואים כמעט כלום? לא נורא. תסתכלו עוד פעם יותר חזק. עדיין לא רואים. יודעים למה אתם לא רואים שום דבר? מכיוון שאין מה לראות. פשוט אין. בעצם האיש לא עשה כלום. שום דבר. רגע, שמעתי מישהו אומר שהוא היה חבר-כנסת הרבה שנים? - נכון מאוד. רגע, עוד מישהו. "יו"ר הכנסת" אתה אומר? שוב נכון. הנה עוד מישהו שרוצה להתבטא, קצת יותר בקול רם בבקשה, אה, "יו"ר הכנסת". כן, בוודאי. אז איך אני יכול לומר שהוא לא עשה כלום?

אמרתי שהוא לא עשה. לא אמרתי שהוא לא דיבר. לא טענתי שהוא לא נאם. מישהו יכול לומר איזה תפקיד של עשייה מילא אברום? תחשבו היטב. שום דבר, אה? עכשיו נשאל אחרת: מישהו יכול לזכור איזה תפקידים של כבוד ודיבורים עשה אברום? אז הנה הרשימה של תפקידי אברום, כפי שהיא מופיעה בביוגרפיה שלו באתר הכנסת: יו"ר בית-המדרש הפתוח (אין לי מושג מה זה); יועץ שר החוץ (שמעון פרס); יועץ לענייני יהדות ותפוצות לראש הממשלה (פרס); חבר הנהלת הקרן החדשה לישראל; יו"ר הסוכנות וההסתדרות הציונית; ראש צוות היגוי והסברה של 'ישראל אחת' בבחירות 1999.

כמעט אף לא תפקיד אחד, שבו צריך לקום בבוקר ולעשות. חשוב לשים לכך לב: אף פעם לא מנהל-כללי, למשל, או מנהל אגף, או שר של משרד, כי אלה תפקידי ביצוע עם עשייה, עם אחריות. תמיד יושב-ראש. יועץ. חבר הנהלה. תפקידים שאי אפשר להיכשל בהם. כי הרי יודעים, שמי שלא עושה לא טועה. היגוי. הסברה. תמיד תפקידים שיש בהם רק אפשרות של הצלחה, תפקידים של נאומים, המאפשרים לגלות ציונות, פטריוטיזם, ביקורת על אחרים שכן עושים.

לא אידיוט, אברום. או, לא. ממזר גדול, בעצם. חייב להיות כזה בשביל להגיע כל-כך קרוב לצמרת בלי לעשות כלום, רק מלדבר. אבל חייבים להודות שבתחום הזה, בדיבורים, אין הרבה טובים ממנו. לפעמים, קשה לעקוב מה מתגלגל אצלו יותר, הלשון או העיניים. קשה גם להחליט במה הוא יותר טוב, גלגול לשון או גלגול עיניים. מה שבטוח, הוא מאוד טוב בשניהם. הכי טוב שיש.

לשכה ושני עוזרים

לאחרונה פרש אברום מהכנסת, לטובת הליכה לעסקים. אבל לא זו הסיבה שאני כותב עליו. אחרי הכל ההתפטרות אינה אירוע בעל חשיבות. אם יש משהו שלא חסר בכנסת זה דברנים. אז עוד אחד, פחות אחד, לא מעלה ולא מוריד. אלא שבורג רוצה לקבל לשכה ושני עוזרים על-חשבון הכנסת, בתור יו"ר לשעבר, לתקופה של חמש שנים.

אז מה הבעיה? ובכן, כפי שכתב היו"ר הנוכחי ראובן ריבלין לפרופ' ראובן גרונאו, יו"ר הוועדה הציבורית לתנאי השכר של הח"כים, הבעיה היא שבורג "לא זכאי לשירותי מזכירות לפי סעיף 6ד החדש".

כלומר, אברום פשוט לא זכאי ללשכה ולעוזרים. למה? הרי סעיף 6ד קובע שזה מגיע ליושבי-ראש הכנסת, אז מדוע לא לאברום? מכיוון שסעיף זה התקבל ביוזמתו ובתקופתו של אברום, בעת שהיה יו"ר הכנסת. הוא עצמו הציע אז לקבוע בסעיף, שהוא יחול רק על הבאים אחריו. למה? - "כדי שלא תימתח עליו ביקורת שהוא דואג לעצמו". כמה יפה, כמה אצילי, כמה אברומי. נקי, ישר, אין כמוהו.

אלא ש... אם אברום ויתר, אם הסעיף אינו מאפשר, למה פנה ריבלין אל גרונאו? - כי עכשיו, עם פרישתו מהכנסת, בורג כן רוצה. עכשיו הוא רוצה את מה שקודם ויתר עליו. כמה אברומי. לפני כשלוש שנים, כאשר ויתר על ההטבה שיזם, הוא קיבל את הכותרות החיוביות, שתרמו לתדמיתו כאיש ציבור ישר ונקי. עכשיו, כשהוא עוזב את החיים הפוליטיים, הכסף חשוב לו יותר ממה שיאמרו ושיכתבו עליו.

זה אברום על רגל אחת. על שתיים, בעצם. לעשות למען הציבור הוא לא כל-כך יודע, או רוצה. לעשות למען עצמו - הכי טוב שיש.