הקשר הרופף בין מחיר המחירון למחיר בפועל

סוגיית מחירי המכוניות המשומשות בישראל מזכירה את הסיפור הידוע על "בגדי המלך החדשים". כל נתיני הארמון ואזרחי הממלכה מכירים את העובדות המביכות, אבל כולם מדחיקים אותן או לפחות מנסים לחיות איתן בהרמוניה. העובדות הן, שבשוק הרכב הישראלי קיים קשר רופף מאוד בין "מחירי המחירון" לבין מחירי העסקאות של מכירת הרכב המשומש בפועל, ורבים מהמחירים של הדגמים המשומשים מהשנתונים האחרונים מיוצבים בצורה מלאכותית על-ידי "קומבינות".

שורש הבעיה הוא במיסוי הגבוה, שמוטל על רכב בישראל. ברמת מיסוי ריאלית של יותר מ-100% הרכב החדש מתנתק משוויו הכלכלי האמיתי והופך להיות מעין השקעה ארוכת טווח, שבעליה מצפה לקבל עליה תשואה או לפחות "שמירת ערך". למצב הזה יש שלל תופעות לוואי מזיקות כמו תוחלת חיים ארוכה הרבה יותר של הרכב המשומש בישראל בהשוואה למדינות רבות במערב. נדיר להיתקל בארה"ב או בגרמניה, למשל, ברכב מתפרק בן 15 או 20 שנה שעבר שש ידיים, ונמכר בגאווה על-ידי בעליו "במצב מכני מצוין" - אלא אם כן מדובר ברכב נדיר.

ההתייחסות לרכב בתור השקעה הפכה את "שמירת הערך" לערך העליון במערכת שיקולי הרכישה של הלקוחות בארץ. בשוק הפרטי אולי עוד ניתן למצוא כיום לקוחות, שמוכנים למחול על "שמירת ערך" לטובת מפרט אטרקטיבי או עיצוב שובה עין, אבל בקרב ציי הרכב המוסדיים, ששולטים בשוק, זהו כבר מרכיב קריטי. הציים המוסדיים הגדולים מחזיקים כיום בלמעלה מ-110 אלף מכוניות משלושת השנתונים האחרונים, ומשתמשים בערך השוק של המכוניות המשומשות שברשותם, שמצטבר למיליארדים, כאחד הביטחונות המרכזיים לגיוס הון. הבסיס לחישוב השווי המאזני של כל הציים העצומים הללו הוא אותו ערך צר ששמו "מחיר המחירון".

מכיוון שהערך הזה הוא כה קריטי, ושוק המשומשות בישראל הוא שוק סגור גיאוגרפית ומצומצם מספרית - על-פי הערכות מסתובבים בישראל בכל שנה כ-250-300 אלף כלי רכב משומשים למכירה, אך אין מידע מדויק על מספר העסקאות בפועל - אין זה מפתיע, ש"מחיר המחירון" נופל קורבן למניפולציות או בתרגום לעברית "קומבינות".

דוגמה למניפולציה נפוצה במיוחד, שקיימת בכל שוק הרכב הישראלי מרכבי יוקרה ועד לכלי הרכבה עממיים, היא תופעת "ההטבות". ניקח למשל מכונית משפחתית-גדולה חדשה, שבתחילת השנה בחר היבואן לתמחר אותה ב-160 אלף שקל. החודשים חלפו ולמזלו של היבואן חודשיים וחצי מאוחר יותר חל שיפור משמעותי בתנאים העסקיים שבהם הוא פועל. המטבע שבה הוא מייבא את הרכב נחלש לעומת השקל, או שאולי היצרן שלו נתקף בפרץ ציונות והחליט להוזיל את מחירי המכונית עבור השוק הישראלי.

ההיגיון הכלכלי אומר, שבמקרה כזה היבואן ימהר לעלות על גל המכירות ויוזיל את מחיר הרכב באלפי שקלים. אולם במקרה כזה הנחה תתבטא מיידית גם במחיר המחירון של המכוניות המשומשות משלושת השנתונים הקודמים. אם מדובר ברכב מצי, הפחת שלו יואץ, ציי הרכב יאבדו ערך והוא בצרות. אם מדובר במכונית יוקרה, תסבך אותו הורדת המחיר עם ספקי הטרייד-אין שלו, שחיים על ההפרש הנכבד בין מחיר המחירון (הפיקטיבי) לבין המחיר בפועל.

אז מה עושים? מחלקים הטבות לא כספיות כמו מימון ללא ריבית, רדיו-דיסק, אזעקה וכו'. למי שמתעקש על "כסף ביד" תוצע "הנחת מזומן" סמויה ואישית, שבמכוניות יוקרה יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים. העיקר שלא לקלקל את "מחיר המחירון".

כמובן, שאחרי כל חגיגה מישהו צריך לשטוף את הכלים ובמקרה זה את המחיר משלמים הלקוחות הנאיבים, שסבורים כי הם יוכלו לקבל בעוד שלוש-ארבע שנים על רכבם המשומש את "מחיר המחירון", שנגזר מהמחיר המלא ונטול הקומבינות של הרכב החדש. לסיכון הזה נחשפים גם ציי הרכב, שמנסים לעשות ככל שביכולתם לשלוט במשתנה הזה. אבל, חוקי ההנדסה אומרים, שכשמעמיסים מטען חורג בצורה קיצונית על עמוד תומך צר ודק - "מחיר המחירון" במקרה שלנו - ההתמוטטות היא רק עניין של זמן.